בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלויה ממצרים החופשית

כתב הניו יורק טיימס זכה לחוש את האנרגיה והגאווה של עם הנוטל חזרה לידיו מדיקטטור עייף את המפתחות של ארצו ועתידו

תגובות

קהיר. כששוטטתי שלשום בלילה ברחובות קהיר, צעדו כולם לכיוון כיכר א-תחריר ומכוניות עמוסות משפחות צפרו בצופריהן לאות שמחה. בדרך שמעתי קריאות שמחה רבות מספור, אולם אף אחת מהן לא היתה מדויקת ורבת עוצמה בפשטותה כמו הקריאה: "העם המצרי הפיל את המשטר".

התחושה האדירה של העצמה אישית השוררת כאן, בקרב עם שזמן רב כל כך דוכא וזכה ליחס של זלזול מצד ממשלתו, היתה מחזה מרהיב.

מחר נוכל כולנו לדבר על כמה קשה השינוי הזה עומד להיות, כמה מכשולים ואי ודאויות ניצבים בדרכה של מצרים, אולם ההזדמנות להיות הלילה בכיכר א-תחריר, לחוש את האנרגיה והגאווה של עם הנוטל חזרה לידיו מדיקטטור עייף וזקן את המפתחות של ארצו ועתידו, היתה זכות מיוחדת. כפי שקראה קבוצת גברים בעת שחצו את גשר הנילוס עם סוס וכרכרה: "זקפו את ראשכם. אתם מצריים!".

אני מנחש שהלילה הרבה מלכים ושליטי יחיד חשים מודאגים: ממדינות בצפון אפריקה, דרך בורמה (מיאנמר) ועד לבייג'ין. וזה לא רק משום שדיקטטור הופל בידי עמו. זה כבר קרה בעבר. אלא מכיוון שהדרך שבה זה נעשה היא כה קלה לחיקוי. מה שהפך את התנועה המצרית הזו למען דמוקרטיה לכה רבת עוצמה זה הלגיטימיות שלה.

היא החלה ביוזמה של צעירים והתאפשרה הודות לפייסבוק וטוויטר. היא היתה לחלוטין לא אלימה, ונעזרה בהשלכת אבנים רק שעה שנתקלה במתקפות מצד בריוני המשטר. היא כללה את כל חלקי האוכלוסייה המצרית. בכיכר א-תחריר היום התנופף דגל ענק שעליו התנוססו סהר מוסלמי וצלב נוצרי. וחשוב מכל, התנועה הזאת לא הסתייעה בשום עזרה מבחוץ.

בכמה מובנים, נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עשה שירות מצוין למהפכה במצרים בכך שבשום שלב לא הביע בה תמיכה מלאה, ולא הכריע כיצד להתמודד עמה. המשמעות היא שבסופו של דבר המצרים יודעים שהם עשו זאת בכוחות עצמם, אך ורק בזכות כוח הרצון, האחדות והיצירתיות שלהם.

המהפכה היתה בסגנון עשה-זאת-בעצמך. כלומר, כל מי שנמצא בשכונה יכול להעתיק אותה. זאת הסיבה לכך שהקריאה שאהבתי יותר מכל הקריאות שהדהדו בכיכר א-תחריר הלילה הופנתה למנהיג לוב השכנה, מועמר קדאפי: "לא נעזוב את א-תחריר עד שקדאפי יעזוב את תפקידו". הלו טריפולי, כאן קהיר.

מה שראינו היום במצרים הוא תהליך הדה-קולוניזציה האמיתי של מדינה זו. כלומר, אחרי שהבריטים עזבו את מצרים, נשלטה המדינה בידי מלך לא מוכשר, ולאחר מכן, מ-1952, בידי דיקטטורה צבאית מדכאת. לראשונה בעת המודרנית, "מצרים באמת נמצאת בידי העם שלה", כך ציין החוקר המצרי מאמון פנדי. ותחושת השחרור היא עמוקה, או כפי שנכתב על שלט אחר בא-תחריר: "מובארק, אם אתה פרעה, כולנו משה".

מצרים היתה מאז ומתמיד מרכז הכובד של העולם הערבי, ומכיוון שב-30 השנים האחרונות היא נסחפה בזרם, גם העולם הערבי נסחף. אפשר רק לקוות שבעקבות השחרור הזה מצרים תוכל כעת להתקדם, להשלים פערים היסטוריים ולשמש מודל להתפתחות ערבית. אם תעשה כן, אחרים ילכו בעקבותיה. אם תעשה כן, לעולם הערבי יהיו שני מרכזים בעלי חשיבות רגשית ולא רק אחד.

תמיד תהיה מכה בסעודיה, שאליה יבואו עולי רגל מוסלמים כדי להתקרב לאלוהים. ותהיה גם כיכר א-תחריר, שאליה יבואו אנשים כדי לגעת בחופש. ואולם, כדי שזה יקרה, תצטרך מצרים לקחת את החופש שזה עתה השיגה ולרוץ אתו קדימה - להוכיח שהיא באמת יכולה לשפר את החיים של אומה שלמה. זה לא יהיה קל, וזה לא יקרה בן לילה.

למדינה הזאת מחכה עוד מלאכה רבה. עם זאת, בשנה הקרובה של בניית האומה, אם המצרים יגלו רק חצי מהיצירתיות, האחווה והנחישות שהוכיחו בכיכר א-תחריר ב-18 ימים אלה, הם עשויים להצליח.



מפגין מצרי מחבק קצין צבא, אתמול בכיכר תחריר


בני נוער וילדים חוגגים עם חיילי הצבא המצרי על רכב משוריין, שלשום בקהיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו