בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: העם בכיס של הצבא

חיילי הצבא נהנים מהטבות שאין לשאר האזרחים. כעת כשהשלטון בידיהם, סביר שלא ייתנו לרפורמות להשפיע עליהם

תגובות

חיילים הצטלמו עם האזרחים כשהם חבוקים ולאזרחים ניתנה הזדמנות נדירה לטפס על הטנקים ולחוש את העוצמה הצבאית. "העם והצבא - יד אחת" זעקו המפגינים בכיכר תחריר ביום שבו נפרסו הטנקים בכיכר, הקימו מחסומים וחצצו בין המפגינים לבין תומכי הנשיא המודח מובארק.

"אהבת הצבא" לא היתה תמיד מובנת מאליה. מהפך שלם עבר הצבא המצרי מאז התבוסה ב-1967, שאחריה התביישו חיילים מצרים להסתובב במדים בערים, ולפני שובם הביתה לחופשה הם החליפו את המדים בבגדים אזרחיים. מלחמת יום כיפור היתה נקודת תפנית היסטורית בעמדת הציבור כלפי הצבא, שהפך להיות משענתו הפוליטית החשובה של הנשיא סאדאת, אבל משורותיו יצאו גם מתנקשיו. דווקא מובארק, איש הצבא, הוא זה שבשנות כהונתו הרחיק את הצבא מן הפוליטיקה בתמורה להטבות כלכליות. והטבות היו בשפע. הדיווחים הרשמיים מדברים על כך שתקציב הצבא עומד על חמישה מיליארד דולרים, אבל הערכות מציאותיות יותר מדברות על כ-15-20 מיליארד דולר, כ-8-10 אחוזים מן התל"ג, כשחלק מן ההכנסות באות מתוך הצבא עצמו. מובארק פיתח לא רק צבא גדול בו משרתים כחצי מיליון חיילים בשירות סדיר ועוד כמספר הזה במילואים. הוא גם העניק לצבא קרקעות מדינה שעליהן הוקמו בתחילה מחנות צבאיים, שחלקם הפכו מאוחר יותר לכפרי נופש לאנשי צבא וליחידות מגורים לאזרחים.

בשנות ה-80 קיבל הצבא היתר וקרקעות להקים 13 "ערים צבאיות" מסביב לבירה קהיר, שבכל אחת מהן התגוררו כ-250 אלף איש, ואשר כללו בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ושאר שירותי ציבור. מאוחר יותר נוספו עליהן עוד עשר ערים. בערים אלה עבדו חיילים בתקופת השירות האחרונה שלהם ובכך הכניס הצבא את אנשיו לשוק העבודה ללא קושי.

הצבא גם פיתח מערך ייצור עצמאי שכולל מתפרות, מאפיות, מפעלים להרכבת כלי רכב, מחלבות ומפעלי ייצור מזון, שבהם הועסקו חיילים שהרוויחו שכר גבוה מזה שמקובל בשוק המצרי. בכך תרם הצבא ליצירת מעמד בינוני-אליטיסטי שנהנה ממועדונים משלו, כרטיסי הנחה, עדיפות בבתי ספר ונסיעות לחו"ל להשתלמות לקצינים בדרג בינוני ובכיר. הצבא אינו משלם מסים והפיקוח הפרלמנטרי על פעילותו לא ממש קיים, שכן הוועדה הפרלמנטרית שאחראית על הפיקוח גדושה באנשי צבא ומשטרה לשעבר, שמקורבים לקצונה הבכירה.

אחת התוצאות החברתיות החשובות היא שהשירות בצבא - חובה על כל גבר מגיל 18-30 - הוא לא רק עניין של יוקרה לאומית וחובה חוקית (על כל גבר לשאת מספר אישי צבאי), אלא גם מעניק מעמד כלכלי שמבטיח הזדמנויות כלכליות טובות יותר גם לאחר השירות. מעמד זה גורם לחיילים לרצות ולהמשיך לשירות קבע ויוצר מבנה של נאמנות הדוקה לצמרת הפיקודית. זהו אמנם צבא העם, אבל במידה רבה גם צבא שנפרד מן העם.

אין תימה לכן, ששר ההגנה טנטאווי התנגד לתכניות הכלכליות של גמאל מובארק וככל הנראה הוא לא ישנה את טעמו גם עתה, כאשר הוא עומד בראש המדינה, שכן כל זעזוע כלכלי עלול לפגוע בהכנסות הצבא. צבא זה, שמקבל סיוע של 1.3 מיליארד דולרים מארה"ב, מבין היטב את הקשר בין מעמדו הכלכלי לבין הסכם השלום עם ישראל, ומכאן גם התחייבותה של המועצה הצבאית העליונה לקיים את ההסכמים וההתחייבויות שעליהם חתמו הממשלות הקודמות.



מפגינה חולפת על פני חיילים שפיזרו את ההמונים מכיכר תחריר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו