בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: תחריר גלובלי?

נפילת הספינקס

תגובות

כי ספינקס אם ייפול, מי לא יירא. בבירות רבות, ולא רק במזרח התיכון, רעדו בסוף השבוע מנהיגי האוטוקרטיה הגלובלית. שהרי האירועים המתחוללים במצרים אינם אלא התחלה של תהליך שעוצמותיו מי ישורנו. הכיכר המרכזית של קהיר הביאה למצרים "תחריר", אבל כנראה שלא רק להם. מילה זו תהפוך מן הסתם לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון האוניברסלי: לאמור ג'יהאד, אינתיפאדה, מוקאוומה - אאוט; תחריר (שחרור) - אין. הסדקים שנפרצו בפולין והונגריה הובילו לנפילת חומת ברלין ולקריסת בריה"מ; המהפכות בתוניס וקהיר - כך מקווים מיליונים - מובילות לנפילת הרודנות הבינלאומית.

שליטי האזור נעים היום בין ניסיונות להחניף לאופוזיציה ולקנות שקט יקר לבין שימוש באמצעים הישנים והמוכרים, החל בגז מדמיע ועד לאש חיה: מלך ירדן מיהר להחליף את ממשלתו, וזו אף קראה לאיסלאמים להצטרף אליה; עמיתו הבחרייני פתח את הארנק והכריז כי יעביר אלפי דולרים לכל משפחה בממלכה; נשיא תימן העלה את שכר חיילי הצבא והוריד את מס ההכנסה בחצי; משטרו של נשיא אלג'יריה התעמת עם אלפי מפגינים, לא לפני שהודיע על ביטול מצב החירום שהושת על המדינה לאחר נצחון האיסלאמים בבחירות 1992; ואילו ההנהגה האיראנית, אשר רשמית מתמוגגת מתוצאות המהפכה המצרית, מגלה סימני עצבנות ועוצרת את מנהיגי האופוזיציה, שהחלו שוב לקרוא עליה תיגר.

ואולם אם תוניס וקהיר יכולות, מה לגבי מינסק, הוואנה, קראקאס ולמה לא גם מוסקווה ובייג'ין, שאלו אתמול פרשנים: נשיא רוסיה מדוודב צוטט כמי שמייחל ל"השלמת ההליך ולקיום בחירות דמוקרטיות במצרים". האופוזיציה הרוסית מנסה, מנגד, לגזור גזירה שווה בין האקלים במצרים לזה שברוסיה. אלא שהתנאים שונים כמובן: סקרים מראים כי רוב הרוסים רואים ביציבות ערך עליון. התקופה שלאחר התמוטטות בריה"מ טרייה מדי בזיכרון. הרוסים מעדיפים ויתור מסוים על חירויותיהם בתמורה לרובל יציב ופרנסה בטוחה. הם חשים שאיכות חייהם השתפרה לא מעט בהשוואה לזו שהכירו לפני כעשור. הקבלה מסוימת ניתן לערוך עם המצב בסין. זו דילגה בשנה האחרונה מעל יפאן והפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. מאות המיליונים שהוצאו ממעגל העוני מוכנים לעצום עיניהם אל מול ההגבלות הפוליטיות, מעצר מתנגדי המשטר ודיכוי המיעוטים, ולו בלבד שהשגשוג הכלכלי יימשך.

הנשיא פרס מלגלג על המזרחנים והפרשנים למיניהם נעדרי היכולת לחזות את ההתפתחויות ולהעריך את השלכותיהן. באומץ הודה אתמול בבי-בי-סי הפרשן רוג'ר הרדי ממרכז וילסון בוושינגטון, כי היה משוכנע שנשיא תוניסיה ידכא את המרידה במשטרו בהצלחה. כך גם היה בטוח ש"אין דין מובארק כדין בן עלי". לפי פרס, הפרשנים פשוט עיוורים להתפתחות דור הפייסבוק והטוויטר. ברוסיה ישנם היום 50 מיליון משתמשי אינטרנט (לעומת 3 מיליון בלבד לפני עשור).

אם מחירי הנפט יצנחו, הרשת תגעש. כך למדו בשנים האחרונות גם הסינים (כ-460 מיליון גולשים), כאשר אירועים לכאורה "קטנים" שבהם נחשפו באינטרנט פשעים ושחיתויות של השלטונות הובילו למהומות סוערות. אימפריית הצנזורה הסינית חסמה כל דיון על המהפכה המצרית. היא יודעת למה.

תופעת ה"People's power" מעולם לא היתה כה מלהיבה. האירועים גדולים הרבה יותר מאובמה והו ג'ינטאו: הנשיא אמריקאי הצהיר שלשום כי מצרים "משנה את פניה לעד"; ייתכן שאפשר יהיה לומר זאת על רוב מדינות המזרח התיכון ואולי אף על העולם כולו. כשרוח הדמוקרטיה נושבת, לא תמיד היא מתחשבת בגבולות פוליטיים. מדוודב היה אחד הראשונים להכיר בכך כשאמר לאחר פרוץ המהפכה בתוניסיה, כי מדובר ב"שיעור חשוב לכל משטר. בעלי הסמכויות אינם יכולים לשבת בנוחות; עליהם להתפתח יחד עם החברה. כשהשלטונות אינם עושים כן ואינם ממלאים את שאיפות העם, התוצאות עגומות ביותר".

פרנסיס פוקויאמה ודאי כבר עמל על עדכון "קץ ההיסטוריה" שלו; גם סמואל הנטינגטון היה אולי משנה היום את "מלחמת הציביליזציות"; ואילו אנגלה מרקל, דיויד קמרון וניקולא סרקוזי יידרשו, מן הסתם, שוב לשאלת כשלון הרב-תרבותיות וההתאמה שבין איסלאם לדמוקרטיה ליברלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו