בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית | העם שוב צוחק

המהפכה המצרית מדברת בבדיחות. הר געש פעיל כזה של שנינות והלצות לא זכור זה שנים רבות. עכשיו השאלה היא מתי יגיעו הבדיחות על הצבא

תגובות

הבדיחות הן בשר מבשרה של המהפכה הזאת. כותבים עליה? אי אפשר בלי לספר ולו חלק מהבדיחות שמתרוצצות בכל דרך אפשרית.

בימי המהפכה בכיכר אל-תחריר אנשים החזיקו בגיליונות נייר בגדלים שונים, ועליהם כתובות הבדיחות שהמציאו. אנשים התגודדו סביבם, צחקו, צילמו - ואחר כך המציאו וריאציות. עכשיו, כשהכיכר חזרה להיות עורק תחבורה, אנשים חזרו לדרכים מסורתיות: בשיחות רגילות, דוא"ל ונגזרותיו וסמסים.

כיכר אל-תחריר. ב-15 השנים האחרונות המצרים הפסיקו לייצר בדיחות חדשות

הבעיה היא, שכשמספרים בדיחות מחוץ להקשרן הסוציולוגי, הלשוני והגיאוגרפי מתחייב לפעמים הסבר - והסברים הורגים בדיחות. אבל, כאמור, אם לא נספר פה בדיחות זו תהיה מעילה בשליחות העיתונאית.

כבר לפני כ-20 שנה למדתי מהשכנים העזתים, ש"המצרים תמיד מייצרים בדיחות". זה היה הסבר חלקי לשאלה מדוע העזתים גם הם תמיד יודעים להצחיק את עצמם ואת זולתם באיזו שנינה שתשדר שהמצב מזופת. ומתי יודעים שהמצב מזופת יותר ממזופת? כשמעיין הבדיחות נסתם.

ב-15 השנים האחרונות המצרים הפסיקו לייצר בדיחות חדשות. כך שמעתי, להפתעתי הגמורה, מההיסטוריון חאלד פהמי, שהשיחה אתו כללה כמה נושאים, שאתייחס אליהם בנפרד בכתבות אחרות. אנשים אחרים אישרו: אולי נטוותה לה בדיחה אחת לחצי שנה, כמו הבדיחה הבאה: "מובארק: העם אומר לי שלום? לאן העם הולך?" בדיחה זו, נאמר לי, נוצרה מתישהו בשנת הבחירות שעברה - הרי קשה מאוד לתארך בדיוק. אבל אין להשוותה עם הר הגעש היצירתי של בדיחות חדשות ווריאציות שהתפרץ פתאום בחודש האחרון. "מובארק רוצה להחליף את העם", כתב מישהו, מחופש לנשיא לשעבר - וזוהי וריאציה למקצב המדבק של הסיסמה שטבעו בתוניסיה: "העם רוצה בנפילת המשטר", שמיליוני דוברי ערבית חוזרים עליו.

או קריקטורה שצוירה על גיליון נייר והוחזקה בידי אחד ממאות האלפים בכיכר: : מובארק יושב על כורסה מול הטלוויזיה, שמראה את ההמונים קוראים "העם רוצה בנפילת המשטר", ואומר: "שמי לא משטר".

עוד חידוד משונן, שהתייחס למיאונו של הנשיא להבין את המסר, הופיע גם הוא על גיליון נייר בהפגנות ומשך אליו מצלמות טלוויזיה מרחבי העולם הערבי. הצופים הדבוקים למסכי הטלוויזיה ברצועת עזה ובגדה נהנו במיוחד כשהמצלמה התקרבה: "דברו אתו עברית, אולי אז הוא יבין את המלה 'לך'".

הכל שמו לב, אגב, שבמהפכה הזאת לא הושמעו סיסמאות פולחניות ושחוקות על הציונות והאימפריאליזם. ההחלטה הקולקטיבית המהפכנית - שהתקבלה מאליה, בלי הוראות מגבוה והנחיות - היתה שאסור להרשות לאף סיסמה או עמדה להסיט את תשומת הלב מהעיקר: המשטר ונפילתו. אבל כאן, הביקורת הברורה על כפיפות משטרו של מובארק למדיניות ישראל התחפשה לבדיחה.

בלי העוקץ הפוליטי הזה, מישהו גילגל את הבדיחה לווריאציה אחרת: בראש הנייר מצוירים כמה סימנים, המרמזים על הציווי "לך!", ומתחתם: "בהירוגליף אולי תבין, יא פרעה".

בפלקט אחר נשאל מובארק על ידי איגוד הנגרים של מצרים באיזה דבק הוא משתמש. כשבאחת הפעמים חיכו ההמונים לנאומו (בציפייה שיודיע על התפטרותו) - והנאום בושש - כמו מכת ברק חלפה בין מאות אלפי המפגינים הבדיחה: "מובארק נזקק לניתוח כדי להפרידו מהכיסא". בימים האחרונים - כבר מחוץ לכיכר - מזכירים הבדחנים המהפכנים את נוכחותם לדור הבא של השליטים: "מעתה ייוצרו כיסאות המנהיגים מטפלון".

מאז שמונה עומר סולימאן לסגנו של הנשיא מובארק - כל אימת שהופיע בטלוויזיה, הופיעה דמות אלמוני מאחוריו (בשבוע שחלף נעלם סולימאן מהמסכים). אף אחד לא הבין מי זה. אנשים התחילו להחליף עקיצות. אחרים אמרו שזה לא הוגן, כי לבן אדם יש משפחה והיא בוודאי נפגעת. וככה צצה לה בדיחה ביום חמישי שעבר בצגי הטלפון הנייד: "האיש שמאחורי עומר סולימאן: 'הנני להודיע שאין לי כל קשר אל עומר סולימאן ואיני מכיר אותו. הוא רק האיש שעומד לפני'".

ככל שהטלפונים וחברויות הפייסבוק של אנשים מסביב מעידים - ניהול המדינה בידי המועצה העליונה של הכוחות המזוינים עדיין לא הניב בדיחות. עדיין טנקים פרושים בכל העיר, וחייליהם מחליפים חיוכים עם האזרחים. באזורי חיכוך הטנקים מופיעים ברמז מאיים. למשל - טנק הוצב בפתח בית החרושת לטקסטיל בעיר מחלה אל-כוברה, שבו הפועלים הממשיכים לשבות קוראים תיגר על דרישות הצבא ובעלי ההון להפסיק את השביתות. שוטרים צבאיים מרחיקים מהמקום עיתונאים.

בעזרת איום פיוטי, מצאו הכוחות המזוינים (ARMED FORCES כשם השולח שעל הצג) לנכון לשלוח לכל לקוחות הטלפונים הניידים SMS, הקורא לאזרחים הישרים להשתלב במאמץ, כדי להביא את מצרים לחוף מבטחים ("חוף מבטחים" הופך מלת צופן ל"תפסיקו לעשות בעיות, המהפכה נגמרה, תנו לגדולים לנהל את העסק"). ביום חמישי כבר הופיע SMS שמתחפש להודעה מטעם הכוחות המזוינים לאזרחים הישרים: "כל מי שעדיין לא הצטלם עם טנק, מתבקש למהר ולעשות זאת". רמז לצבא שהעם רוצה במשטר אזרחי, ומהר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו