שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ליטל לוין
ליטל לוין

"אחרי שלושים ושבע שנים אישר הסנאט האמריקאי ברוב של 38 נגד 11 את האמנה הבין-לאומית נגד רצח עם", דיווח שליח "הארץ" בארה"ב, צבי בראל, למחרת ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה ב-20 בפברואר 1986. "המתנגדים העיקריים לאישור האמנה מבין החברים השמרנים בסנאט טוענים, כי היא מכפיפה את ארצות הברית לפסיקתו של בית הדין הבין-לאומי ומהווה, לדעת המתנגדים, פגיעה בסוברניות הלאומית של ארצות הברית".

כזה גם היה הטיעון שהציגה ברית המועצות בדצמבר 1948, אז התקבלה האמנה באו"ם פה אחד. "ב-39 קולות נגד 8 ו-8 נמנעים דחתה האספה ניסיון סובייטי להשמיט כל תקנה בנוגע לבית דין בינלאומי, מפני שלדעת הממשלה הסובייטית יפגע בית דין כזה בסוברניות של המדינות", דיווח אז "הארץ". אבל גם הסובייטים, יחד עם מדינות רבות אחרות, אישררו את האמנה כשלושים שנה לפני האמריקאים.

רצח עם, ג'נוסייד, הוגדר לראשונה כפשע, עם אישור נוסח האמנה באו"ם ב-1948. "הארץ" דיווח אז ש"החוזה, הפתוח עכשיו לחתימה לכל המדינות, מגדיר השמדת גזעים כ'השמדת קבוץ לאומי, אטני, גזעי או דתי, כולו או מקצתו, על ידי: א) הריגת בני הקבוץ; ב) גרימת מומים חמורים גופניים או נפשיים לבני הקבוץ; ג) כפיית תנאי חיים על הקבוץ שיש בהן כדי להשמידו פיסית כולו או מקצתו; ד) כפיית אמצעים הבאים למנוע לידות בתוך הקבוץ; ה) העברת ילדיו של קבוץ בכוח אל קבוץ אחר".

האדם שטבע את המושג, פיתח את תאוריית הג'נוסייד ופעל להכללתו בתורת החוק והמשפט הפלילי והבינלאומי הוא רפאל למקין, פרופסור באוניברסיטת ייל האמריקאית. כבר ב-1933, בוועידה להאחדת המשפט הפלילי שקיים חבר הלאומים, הציע למקין חוזה בינלאומי שלפיו התקפות על קבוצות דתיות, אתניות או לאומיות ייחשבו לפשע בינלאומי. אולם הצעתו אז נדחתה; ובשיאה של השואה, ב-1940, נמלט למקין היהודי ממולדתו פולין לשוודיה ואחר כך לארה"ב, שם קבע את המושג "ג'נוסייד" והמשיך לפתח את התיאוריה המשפטית שלו. עם תום המלחמה והקמת האו"ם, החל לפעול במרץ לניסוח וקבלת אמנה למניעת ג'נוסייד. "ההקרבה העצמית של האיש למקין היתה ללא גבול", כתב ב"הארץ" עם מותו, ב-1960, ד"ר אליעזר יאפו. "משפחה לא הקים. הצעה ממכללת פרינסטון להקדיש את שארית חייו לכתוב את דברי ימי הג'נוסייד זנח. במקום זה התרוצץ בלי הפסק בשלושים ושמונה קומות מזכירות או"ם...לחץ ממש על כל שר חוץ של ממשלה שטרם הצטרפה לאמנה, ופעל בהצלחה מפתיעה...והתמוטט האיש בשנתו החמישים ושמונה כשהוא באמצע מאמצים ותוכניות לרוב".

נשיאי ארה"ב, רובם ככולם, תמכו באישור האמנה למן ההתחלה, והנשיא טרומן דחק בסנאט לקבלה. אבל במשך 37 השנים שחלפו, ועשרות דיונים בעניין, לא עלה בידו של הסנאט האמריקאי להגיע להכרעה. יחלפו עוד שנתיים וחצי מיום ה-20 בפברואר 1986 עד שהסנאט יאשר חוק הסמכה אשר יאפשר לארה"ב לפעול לפי האמנה למניעת ג'נוסייד. הנשיא רייגן, שתמך באישור האמנה, אמר במעמד ההוא: "אני מתכבד למלא את ההבטחה שנתן הנשיא הנרי טרומן לפני 40 שנה לכל עמי העולם, ובמיוחד לעם היהודי. אני זוכר איך הרגשתי כשצפיתי בתיעוד של מחנות ההשמדה אחרי תבוסת הנאצים במלחמת העולם השנייה. סלאבים, צוענים ואחרים נספו גם הם בלהבות. חזינו גם בזוועות אחרות במאה העשרים, באוקראינה, בקמבודיה, באתיופיה. אלה רק מעוררות מחדש את זעמנו, ומעניקות משנה תוקף לרגע הזה", אמר רייגן לפני שחתם על האמנה. אולם ב-1994 לא הצליחה האמנה שקיבלה אישור אמריקאי למנוע את מותם של 800 אלף בני רואנדה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ