בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לוב: עד הכדור האחרון?

ההפגנות לשינוי פירושן מרד שלא יכול להסתיים בהעברת שלטון כנועה. כי המשטר בלוב - לעומת מצרים או איראן - הוא המנהיג עצמו

תגובות

הנתונים המבהילים של מספרי ההרוגים והפצועים בלוב מספרים חלק אחד של הסיפור הלובי.

להבדיל מנשיאי תוניסיה, מצרים ותימן, קדאפי, המנהיג הוותיק ביותר במזרח התיכון שתפש את השלטון בשנת 1969 יורה ישירות במפגינים ואף מפעיל את חיל האוויר הקטן שלו נגד מתנגדיו. נכון שירי על מפגינים היה גם במדינות ערביות אחרות, אבל בלוב הירי הזה מעיד על תפישה שאיפיינה את ה"אח, המנהיג, המפקד" שטרח תמיד להפגין ששלטונו נשען על הסכמה כללית עד כי אפילו לא נטל לעצמו את התואר נשיא או את דרגת הגנרל אחרי ההפיכה שביצע.

בסוג כזה של "אחווה" לובית בין המנהיג לאזרחיו אין מקום להפגנות ולשינוי משטר. כל צעד כזה פירושו מרד, בגידה בוטה באח הבוגר - לא במשטר. בגידה כזאת אינה יכולה להסתיים בדיאלוג או בהעברת שלטון כנועה. כי המשטר בלוב - לעומת מצרים או איראן - הוא המנהיג עצמו.

דמות קרטון למה שאמור להיות פרלמנט

הדיכוי הברוטלי של כ-6.5 מיליון אזרחי לוב יכול היה להימשך זמן ארוך יחסית משום שלוב נחשבה עד 2004 למדינה מנודה. מדינה שמונהגת על יד מנהיג אקסטרווגנטי, ללא מנגנונים ממשלתים, ואשר קונגרס העם שבו יושבים 760 נציגים איננו יותר מדמות קרטון למה שאמור להיות פרלמנט. מדינה שבה המנהיג הוא לא רק איום בינלאומי - אין לו תחליף של ממש.

די לרפרף בדו"ח מחלקת המדינה על מצב זכויות האדם בלוב ולקרוא את פרסומי האופוזיציה שחלק מהנהגתה מתגורר באירופה כדי להיווכח שלוב היא בין הגרועות מבחינת טיב היחסים שבין המנהיג לאזרחים.

אולם דו"ח זה ודו"חות קודמים לא הפריעו לממשל האמריקני לשקם במהירות את יחסיו עם לוב, כאשר ב-2007 היא הוסרה מרשימת המדינות שתומכות בטרור ושנה אחר כך קיבלה ארה"ב מיליארד וחצי דולר כחלק מפיצוי שהתחייבה לוב לשלם לנפגעי טרור. הסכמי סחר רחבי היקף העניקו לחברות האמריקניות יתרונות בהשקעה כשבעקבותיהם באו גם חברות רבות מאירופה אשר יכלו שוב להשקיע בלוב אחרי הסרת הסנקציות.

וכך, אם ב-2003 ייצאה ארה"ב סחורות בשווי של 200 אלף דולר ללוב, ב-2009 זינק היצוא האמריקני ל-650 מיליון ולייבוא בערך של 1.9 מיליארד. כשאלה הן מערכות היחסים אין תימה שהממשל האמריקני, בניגוד למה שעשה ביחס למובארק, לא מיהר לגנות את קדאפי עם פרוץ ההפגנות.

אם יחסיו עם ארה"ב ועם ידידו הקרוב ברלוסקוני העניקו לו חגורת בטיחות בינלאומית, החזית הפנימית טופלה היטב בידי בניו. מועתסם היועץ לביטחון לאומי, חמיס הוא מפקד בכיר בצבא שמפקד על "בריגדת חמיס", הכוח המאומן ביותר במדינה, וסעדי גם הוא מחזיק בדרגה צבאית בכירה. סיף אל-אסלאם הוא איש הקשר לענינים בינלאומיים ולהתווית מדיניות.

אולם נראה כי הרשת הצבאית המשפחתית ההדוקה שהקים קדאפי הולכת ונפרמת. כאשר מפקדי גדודים עוברים לצד המתקוממים, כאשר בנו של הגיבור הלאומי האגדי, עומר אל-מוכתאר אשר נלחם נגד האיטלקים, מעניק תמיכתו למפגינים, וכאשר זוהי גם הזדמנות לחיסול חשבונות שבטי ולא רק פוליטי.

קשה להעריך עד היכן קדאפי ירחיק לכת נגד הציבור. קשה עוד לחזות איזה משטר יחליף אותו. להבדיל ממצרים או תוניסיה שבה נכנסו מיד מנגנונים מפלגתיים, צבאיים ואזרחים לפעולה והחלו לנהל את המדינה על פי החוקה, בלוב המצב שונה לחלוטין.

עקרונות "החוקה" הלובית נשענים על הספר הירוק של קדאפי, אין מפלגות חוקיות ואיגודים מקצועיים הם מסגרות חסרות משמעות. אפילו תנועה אסלאמית חזקה אין בלוב שאיננה מוגדרת כמדינה שבה להלכה המוסלמית יש מעמד בכורה בחקיקה. לאזהרותיו של סיף אל-אסלאם לפיהן לוב עלולה להיקרע לנתחים שבטיים יש כנראה על מה לסמוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו