בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 66 שנה: ראש ממשלת מצרים נרצח בעת ויכוח על המלחמה

תגובות

ראש ממשלת מצרים, ד"ר אחמד מאהר פאחה, יצא מבית הנבחרים ובידו הצהרת מלחמה, חתומה בידי המלך פארוק. זה היה 24 בפברואר 1945, וזה עתה הגיע לסופו דיון סוער בפרלמנט בשאלה אם להכריז מלחמה על מדינות הציר; ולמרות התנגדות הוואפד והמפלגה הלאומנית, החליט הפרלמנט בחיוב.

אחמד מאהר הלך מבית הנבחרים אל הסנאט, להביא לשם את ההצהרה; ובשעה שעבר דרך המזנון, "ביקש ממנו צלם אחד שיתעכב", דיווח "הארץ" למחרת. באותו רגע התייצב אדם מאחורי הצלם, ובעוד זה מכוון אל ראש הממשלה את מצלמתו כיוון אליו השני אקדח - וירה חמש יריות. "אחמד מאהר פאחה נפל, אבל קם שוב וביקש להיאבק עם הרוצח", דיווח "הארץ". אחר כך נפל ראש הממשלה בן ה-57 בשנית, ונפח את נשמתו.

אחמד מאהר "היה מקובל על כל שדרות הציבור המצרי", סיפר עליו העיתון. "הוא היה מדינאי פיקח. בזמן האחרון הוכבד תפקידו, מחמת התנגדות אנשי הוואפד והלאומניים להכרזת מלחמה על ידי מצרים". ראש הממשלה מצדו אבה להכריז מלחמה מאז התמנה לתפקידו על ידי המלך פארוק באוקטובר 1944.

הרוצח, שנתפס מיד, התגלה כאדם בשם מחמוד עיסאווי מסיעת הקיצונים שהביע בעבר אהדה למדינות הציר ואף היה עצור זמן מה במהלך שלטונו של פאחה.

הוא בא לבית הנבחרים בכוונה להיכנס לאולם שבו נערכה הישיבה, אך משנוכח שהיא סגורה התיישב במזנון והמתין שם לראש הממשלה, אקדח בראונינג בחפציו. "אולם מודיעים", מסר "הארץ", "כי הפשע אינו קשור בשום אופן עם הכרזת המלחמה של מצרים. הרוצח הודה שעשה את מה שעשה מחמת השקפותיו הקיצוניות".

אביו של עיסאווי, טווה במקצועו, העיד אחר כך ש"בנו יצא לתרבות רעה, מדותיו מושחתות ועל כן הוכרח להפסיק את קשריו עמו". אמו ושני אחיו סיפרו שהרוצח "היה תובע מהם כסף ואף מכה אותם ואת אביו".

למען הסר ספק הדגיש העיתון כי אין לרצח דבר עם העובדה ששני יהודים מארץ ישראל נידונו במצרים למיתה זמן קצר קודם לכן, על רצח הלורד מוין. "אחמד מאהר קיבל איומים נגד הוצאתם לפועל של פסקי הדין על שני הארצישראליים, אבל אין כל יסוד להביא את הדבר בקשר למותו", קבע העיתון.

הידיעה על הרצח "התפשטה בקהיר במהירות הבזק", דיווח "הארץ". "מיד גויסו שוטרים נוספים, כדי למנוע מהומות". אבל העיר נותרה שקטה. גם ההמון הרב שהתכנס ליד שערי הפרלמנט עם היוודע הרצח "היה שקט, כאילו הלום רעם". בתוך הפרלמנט, "צירים וסנאטורים רבים נראו שופכים דמעות". יומיים אחר כך קיבל בית הנבחרים את הכרזת המלחמה ברוב עצום של 214 נגד שני קולות.

מוסדות היישוב היהודי שלחו תנחומים גם הם, כפי שהדגיש "הארץ" במאמר מערכת; "הם דיברו בשם היישוב והתנועה הציונית. יודעים אנו", המשיך המאמר, "שהד"ר אחמד מאהר היה פעיל בזמן האחרון בתנועה המכוונת נגד עניינינו החיוניים ונגד מעמדנו בארץ. אבל לא היה בזה כדי לשנות את רגשותינו עם שמיעת הידיעה על מותו מידי רוצח. כי יודעים אנו, שכעבור ימי החתירות והפולמוס המדיני, נשאר כאן כחלק מהמזרח התיכון החדש ועלינו יהיה לשתף פעולה עם הגורמים המדיניים השונים שסביבנו. עלינו להבין, אפוא, את הנעשה סביבנו ולשאוף לכך, שגם אחרים יבינו אותנו. ומפני כך יכולים אנו היום לצרף את אבלנו לכל המביעים רגשי-זוועה על מעשה הרצח החדש, שבוצע בקאהיר, ולתבוע טיהור האווירה המדינית כדי שהשימוש באקדח ובפצצה בוויכוח המדיני ייעקר מן השורש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו