בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהומות בלוב | תרבות של הפגנות

הכוח הפוליטי בלוב מצוי בידי כ-140 ראשי שבטים ולקדאפי לא אכפת מלגיטימציה של הציבור, ועל כן לסנקציות תהיה השפעה שולית

תגובות

חודשיים אחרי ההפגנות בתוניסיה, וחודש מאז שהחלו ההפגנות הגדולות במצרים שהטיסו את מובארק מכסאו בקהיר למקלטו בשארם א-שייח, נראה כי "תרבות ההפגנות" הולכת ותופשת את מקום התמורות הפוליטיות ויישום דמוקרטיה חדשה. הדוגמה הטרייה היא לוב שהפכה בימים לשדה קרב עם מניין הרוגים שמגיע על פי הערכות לאלף, ועם חרדה מפני טבח גדול בהרבה וצפי למלחמת אזרחים מלאה. גם בלוב זועקים המפגינים "העם רוצה לסלק את השלטון" וכמו במדינות אחרות לא ברור במי יוחלף השלטון. בשונה ממצרים הממוסדת, שבה הצבא נטל את האחריות לניהול, ועושה צעדים ראשונים לשנות את החוקה כדי להעביר את השליטה לממשלה אזרחית נבחרת, חסרה לוב תשתית כזאת. הכוח הפוליטי והציבורי הגדול מצוי בידי כ-140 ראשי שבטים ותת שבטים, שמתוכם כ-30 הם פעילים פוליטיים בעלי השפעה ציבורית רחבה. בתקופת כהונתו הצליח קדאפי לבנות מערך שבטי תומך באמצעות תשלומי עתק לראשי השבטים והכללתם במנגנוני שליטתו. בה בעת הוא לא התיר פעילות אזרחית שכוללת עמותות ומפלגות, ובכך יצר תלות מוחלטת בו.

עכשיו מתברר כי השיטה הולכת ומתפוררת עד ששבטים שסיפקו לקדאפי את עיקר חייליו החליטו להפנות לו עורף. נפילתו של קדאפי עלולה לפרק את המדינה לנסיכויות שבטיות או לקואליציות מקומיות של שבטים שבמקרה הטוב יוכלו לנהל במשותף אזורים במדינה, ובמקרה הגרוע יילחמו ביניהם על השליטה במשאבים. המכנה המשותף שמאחד כרגע את רוב השבטים - ההתנגדות לקדאפי והזעם על הטבח - עלול לפנות את מקומו למלחמות פנימיות מבלי שאפשר לנבא כיצד תיווצר קואליציה של שבטים שתוכל לנהל את המדינה ולמנוע את הפיכתה לדגם תאום של אפגניסטאן.

למדינות המערב כמו למדינות ערב אין כל דרך למנוע את ההתפוררות הזאת. ברגע של בהילות דורשים מדינות המערב ומנהיגים ערבים להטיל סנקציות על לוב, ואלה כנראה יוטלו בידי האו"ם. ואולם, מידת השפעתן מוגבלת ביותר. הקפאת חשבונותיו של קדאפי, מניעת ויזות ביקור מאישים בממשלו ואמברגו נשק, לא ימנעו מקדאפי להמשיך את מלחמתו באזרחי המדינה. אם במדינות אחרות כמו איראן או סודאן נועדו הסנקציות לעודד את האזרחים לשנות את שיטת המשטר או להבהיר למשטרים שהם עלולים לאבד תמיכה בציבור, בלוב המרי האזרחי כבר התחולל ללא הסנקציות ולמנהיג לא אכפת מלגיטימיות אזרחית. נדמה עתה כי הסנקציות משמשות הפגנת סולידריות עם הציבור הלובי יותר ממנוף לבלימת המלחמה או להענשת קדאפי.

לוב מציגה אמנם את הדגם האלים ביותר עד כה של מאבק בין שלטון לאזרחיו, אולם במדינות ערביות אחרות החל שלב ההתפכחות מחגיגות ההפגנות, וכבר מתקיימים דיונים על היום שלמחרת. "דמוקרטיה ומהפכה אינן מניחות אוכל על השולחן", אמר שלשום ההיסטוריון סימון שאמה בבי-בי-סי. בעיראק האזרחים מכירים היטב את האמת הזאת ואת הבעיות שמחוללת הדמוקרטיה החדשה. שמונה שנים אחרי נפילת סדאם חוסיין ושנה אחרי הבחירות לפרלמנט נראה כי גם הדמוקרטיה העיראקית אינה עונה על צורכי הציבור. הפגנות הענק בשישי, שבהן נהרגו 11 בני אדם, מבהירות שיש צורך בהרבה יותר מסילוק דיקטטור כדי לבנות מדינה. "תרבות ההפגנות" שמפיקה סיסמאות כמעט זהות בכל המדינות שבהן יצא הציבור לרחוב, יצרה כבר קטלוג חדש של משטרים: אלה שבהן עדיין לא התחלף המנהיג, אלה שמנהיגם כבר נמלט או עומד להימלט, ואלה שהצליחו עד כה לחמוק מ"פגיעת הציבור". בפרק הזמן הקצר אף אחת מהן לא יכלה להפיק תוצרים של ממש, כפי שדורשים המפגינים קצרי הרוח. כך גובר התסכול מהפער שבין ההצלחה ברחוב למיעוט ההישגים, וכך עלולות ההפגנות להפוך לאורח חיים ציבורי שאינו מאפשר התחדשות פוליטית וכלכלית, שעה שההפגנות הן חזות הכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו