בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | שובה של העצבנות למצרים

פתאום מוכר הפירות ממסר אל-גדידה הציב דוכן ואיש לא סילקו. האם אלה פעמוני המהפכה? אלא שהחלו להישמע גם צלילים ישנים, מעוררי חרדות

תגובות

קהיר

נס קרה למשפחת השכן של ס': הם קנו לבן דירה בשכונת-שיכונים של קהיר. הכל מוכן, רק מונה החשמל חסר, שיעיד כי הדירה מחוברת לרשת החשמל. זה חמש שנים שהם רודפים אחרי הפקיד האחראי האמור לאשר את התקנת המונה בדירה - אך לשווא. הם ואחרים כמותם, ופתאום, שבוע שבועיים לאחר המהפכה - הגיע האישור להתקין מונה.

ס' היא טבחית בבתיהם של מבוגרים, בעיקר, בני המעמד הבינוני. היא אף פעם לא דיברה פוליטיקה, אף פעם לא שיתפה במחשבות. לפעמים עייפה את השומעים בהטפות חסודות על מה נכון לאשה לעשות. ופתאום היא מחייכת, שוכחת את ההטפות - ומתפעלת מהנסים שמסביב.

מה אומר המונה? צירוף מקרים בלבד, או שמא הוא מסתיר שרשרת ביורוקרטית של פקידים שחיכו לשוחד כהשלמת שכר? הניחוש של כולם הוא שהמהפכה עשתה משהו לשרשרות ביורוקרטיות. הפקידים שמרכיבים אותן הבינו שמישהו עלול לדרוש דין וחשבון, שההתעללויות הקטנות - לא רק הגדולות - לא יכולות לעבור בשקט.

כך קרה גם לבעל דוכן הפירות והירקות על מדרכה בעיר מסר אל-גדידה (מצרים החדשה) במחוז קהיר. עד יום לפני המהפכה הוא היה מציב את הדוכן, ופקחי עירייה היו באים, מחרימים, מפרקים, הורסים. הוא הדין עם בעלי דוכני הפירות והירקות בשכונת דוקי בקהיר. גם אותם צדו פקידים ושוטרים מטעם העירייה. הם היו נראים בקצה הרחוב, וכבר רץ מישהו להזהיר את מוכרי הירקות בהמשך הרחוב, שמיהרו לפרק הכל ולהיעלם. או שנתפסו וחזרו לסורם אחרי כמה ימים - כי זו פרנסתם.

מכל הצרות האורבניות, האם דוכני הירקות והפירות - חלק מהמגזר הכלכלי הלא-רשמי שמספק למיליוני מצרים את פת הלחם - הם בראש הסולם? כך היה אפשר להתרשם מהלהיטות שבה פורקו הדוכנים. להיטות כזאת הובילה את מוכר הירקות התוניסאי מוחמד בואזיזי להצית עצמו למוות - ולהצית את המהפכה הערבית.

עכשיו מוכר הפירות ממסר אל-גדידה הציב דוכן לתפארת ועליו כל טוב, והקש על עץ, אף אחד לא התנפל עליו. צירוף מקרים? עיריות עסוקות? המשטרה השנואה כל כך עדיין לא קיבלה הוראה לצאת ולשמור על הסדר? או שמא מדובר בפקידים בכירים לא פופולריים, ששומעים עכשיו את צלצולם של פעמונים אחרים. למשל: תחשבו על האנשים האלה, שלא מוצאים עבודה אחרת. אתם רוצים שהם יבואו ויפגינו מול העירייה/משרד הסולידריות והצדק החברתי - עכשיו, כשאף אחד לא מעז לפזר הפגנות ואלה צומחות כמו פטריות אחרי הגשם ומפריעות לתנועה? זה כאב ראש הרבה יותר גדול מדוכן הירקות.

זוהי היד הנעלמה של המהפכה - שבלי הוראות שולחת מסר לפקידים: היו נחמדים. האם זו תהיה הוראת קבע, או שההתחשבות תתפוגג במשך הזמן? בינתיים נהנים מהיד הנעלמה הזאת. היא כמו הסירה קליפת ברזל כבדה שעטפה את הכל. קראו לזה פחד, חוסר אונים, זעם כבוש, חוסר תוחלת, נרגנות. הכל ביחד.

אבל בסוף השבוע השני אחרי הפלת מובארק אפשר היה לחוש באיזו עצבנות מסוג חדש. גברתן נסע בכיוון הפוך לתנועה, ברחוב חד-סטרי. הנהגת שממולו חשבה להתעקש על זכותה לנסוע, בעלי חנויות מסביב הפצירו בה לוותר ולפנות לו דרך. כשהיא תימרנה את המכונית כך שיוכל לעבור, הוא צעק לעברה: הנה לכם, אתם לא רציתם את המשטרה, תקבלו כאוס. היא צעקה בחזרה: "אז אתה ממנגנון הביטחון?".

אולי לא, אבל אנשים עכשיו מדברים על "שובם של הבריונים" - שליחים של אושיות הסדר הישן, שמאותתים שהם אינם מתכוונים ללכת בקלות. פגישה של שתי חברות נדחתה. במקום העבודה של אחת מהן - שקשור בפעילויות האופוזיציה למובארק - יש בעיות. פתאום, משום מקום, הופיע שם נחיל בריונים. הם מציקים, מפחידים, מאיימים. כבר שלושה ימים. הרבה פרטים לא נמסרו בטלפון - אבל עוד אנשים שותפים לתחושה שיש יד ממשית אך נסתרת, שממשיכה לפעול כדי לשבש. אלו כל מיני איתותים שעדיין לא מפוענחים סופית, אך מעוררים חרדה.

בחגיגת ניצחון קטנה עם הרבה אזרחים זרים אמרה היסטוריונית אירופית, שאין לצפות לשינוי רב. אולי רק בתחום חופש הדיבור וכמה חירויות ליברליות אחרות. הצבא קשור בעבותות של אינטרסים אישיים לשיטה הקיימת. כל גנרל פורש מקבל משרה בממשל המקומי או בניהול מפעל ממשלתי. לשומעת מישראל זה נשמע מוכר. כמה ראשי עיריות ומנהלי חברות יש לנו, שצנחו לתפקיד האזרחי עם דרגות צבאיות? את השומעת המצרית הכעיס הדטרמיניזם הנחרץ. הרי המאבק נמשך.

*

אגב. גם מקבצי נדבות שזה שנים לא נראו במקומות מרכזיים - מרשים לעצמם לחזור ולהפריע למצפון הנוסעים: כמו אותו גבר באי תנועה על גשר 6 באוקטובר, שניצל את החירות הפתאומית, כדי להחזיק עגלת תינוק ובתוכה ילדה משותקת בת שש, שבהתה באשד המכוניות ונעטפה בעשנן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו