בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא צ'ילה, סבסטיאן פיניירה, מתאר כיצד ארצו נולדה מחדש

ערב ביקורו בישראל מספר נשיא צ'ילה, סבסטיאן פיניירה, איך משקמים מדינה שנחרבה ברעידת אדמה וכיצד מנהלים מבצע חילוץ חסר תקדים ממכרה עמוק. כמו שהצ'יליאנים הפגינו נחישות ואומץ בהצלת 33 הכורים, הוא אומר בראיון מיוחד ל"הארץ", כך גם על הישראלים והפלסטינים לחפש כל דרך אפשרית לשלום

תגובות

את הראיון הזה העניק ל"הארץ" הנשיא סבסטיאן פיניירה בצאתו לביקור ברומא ובירושלים - מסע רב סמליות בשבילו. בסוף השבוע האחרון ציינו הצ'יליאנים שנה לרעידת האדמה הקשה שפגעה במדינה, ולוח הזמנים של הנשיא היה צפוף. נפגשנו בארמון "מונדה", משכן הנשיאות בלב סנטיאגו, ושוחחנו במרווח הזמן הפנוי היחיד שנותר לו, במכונית השרד הנשיאותית בדרך לשדה התעופה.

הנשיא, שמאות מיליונים בעולם התוודעו אליו ואל בלוריתו הלבנה, כשהתחבק עם כל אחד מ-33 הכורים שחולצו מבטן האדמה בתום מאבק עיקש, התגלה בפגישה כאדם נטול גינונים, נעים וידידותי. לחצנו ידיים במשרדו, הצנוע יחסית לסלונים הרבים בארמון שיש לחצות בדרך אליו. חדרים רחבי ידיים ומרוהטים בפאר עתיק, ספות וכורסאות קטיפה, שטיחים, וילונות סאטן, נברשות גדולות וציורי שמן של נשיאים ומנהיגי עבר. בלי לבזבז רגע יצאנו בדלת צדדית למעלית ממתינה, ירדנו לחניון תת-קרקעי, שם המתינה לו השיירה המאובטחת, והפלגנו אל הראיון הזה באורות מהבהבים, מפלסים דרך בתנועת הערב הערה של עיר הבירה.

הנשיא התרווח במושב המחופה עור לבן, עצם עיניים ונשם לרווחה, כאילו היה זה הרגע הראשון שבו התפנה מעיסוקים בוערים. אחר כך התנער ואמר בחיוך "זהו, אני שלך כעת".

אדוני, השנה הראשונה שלך בתפקיד היתה יוצאת דופן, בלשון המעטה. הושבעת 12 יום אחרי רעידת האדמה ומיד היית חייב להתחיל בעבודת שיקום עצומה. מאוחר יותר נלכדו הכורים במכרה סן-חוסה והתחיל מבצע ההצלה המופלא. בין לבין חגגה צ'ילה 200 שנה לעצמאותה. איך עוברים שנה כזאת?

"זו היתה שנה קשה מאוד, אך גם פורייה ביותר. ברגע שהקמתי את הממשלה החדשה - ואין לשכוח שזאת ממשלת מרכז-ימין ראשונה אחרי 20 שנות שלטון השמאל במדינה - נאלצנו להתחיל להתמודד עם תוצאות הרעש, שהיה החמישי בעוצמתו בהיסטוריה האנושית, לפי הידוע לנו: 8.8 בסולם ריכטר. יותר מ-500 בני אדם נהרגו. מלבד זאת, נהרסו בתים, בתי ספר, בתי חולים, גשרים, כבישים, שדות תעופה... נזק שהיקפו כחמישית מהתוצר הלאומי השנתי שלנו, הנזק הגדול בתולדותינו. ובעוד אנחנו עמלים על השיקום, מנסים להתאושש, נחת עלינו האסון במכרה, החיפוש (אחר הכורים) בתוך חוסר ודאות והחילוץ המוצלח.

"כשאני חושב על השנה הזאת, התחושה שלי היא של בנייה והתחדשות דווקא. מעין לידה מחדש. למרות כל האירועים האלה, הכלכלה שלנו צמחה. הצלחנו ליצור יותר מקומות עבודה מבכל השנים הקודמות בהיסטוריה שלנו, והגדלנו את היצוא וההשקעות ב-20%. לא פחות חשוב, באותה שנה קשה ויוצאת דופן הצלחנו בתחום צמצום הפשיעה במדינה".

המספרים אכן מדהימים: 220 אלף בתים נהרסו ברעש האדמה; באזור שנפגע מתגוררים 12.8 מיליון בני אדם; 3,700 בתי ספר נפגעו ויותר ממיליון תלמידים נותרו ללא כיתות; יותר מ-4,000 מיטות אבדו בבתי חולים שנהרסו; 212 גשרים נפגעו, בנוסף ל-1,500 קילומטרים של כבישים, תשעה שדות תעופה, מערכות מים ב-750 יישובים, ועוד ועוד. והנה, שנה חלפה ויותר מ-90% מהנזקים תוקנו. שיקום מקיף יותר, ובפחות זמן, משיקום נזקי ההוריקן "קתרינה" בדרום ארצות הברית לפני יותר משש שנים.

איך עושים זאת?

"בעבודה של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מהיום הראשון לכניסתי לתפקיד. אני זוכר את היום הראשון ההוא, לאחר השבעתי. היו שלוש פעמים רעידות משנה חזקות, ומאז רעדה האדמה עוד כ-200 פעמים, רעידות קלות יותר ופחות, וזה רק דחף אותנו קדימה, לא להרפות, להיות חזקים, להיות עקשנים, לגלות מחויבות. דווקא האסון הזה נתן לנו דחיפה קדימה - ואני מאוד אופטימי לגבי העתיד".

מה האתגרים והתקוות שלך לעתיד?

"אני מקווה שלפני תום העשור הנוכחי, צ'ילה תהיה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שתנצח את העוני, תצא ממעגל המדינות המתפתחות ותכונן חברה שנותנת הזדמנויות לכל תושביה".

אשתקד צורפה צ'ילה, יחד עם ישראל, לארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD), וכבר כעת היא נהנית מרמת החיים הגבוהה ביותר בדרום אמריקה. אתה גאה על כך?

"בהחלט כן, אבל אנחנו עדיין במחצית הדרך. ההכנסה לנפש עומדת על כ-15 אלף דולר בשנה. כדי להיות מדינה מפותחת עלינו להגיע ל-25 אלף. זה האתגר וזו המטרה מספר אחת שלנו לשנים הבאות".

נתן אשראי

פיניירה, בן 61, הוא איש של נתונים כלכליים ומספרים. את הדוקטורט שלו בכלכלה קיבל מאוניברסיטת הרווארד האמריקאית ב-1973. השנים שעשה שם במחיצת חוקרים ומורים דגולים נטעו בו, לדבריו, את ההכרה הבלתי מתפשרת בחשיבות החופש והדמוקרטיה ומתן ההזדמנויות. כששב לצ'ילה לימד באוניברסיטה ובמקביל ייעץ לחברות, לבנק העולמי ולתוכנית האו"ם למאבק בעוני.

אבל המרץ שניחן בו דחף אותו בהמשך לעסקים, ועוד איזה עסקים. בסוף שנות ה-70 הקים חברה שהביאה לצ'ילה את מהפכת כרטיסי האשראי, לאחר שחתם על הסכמי ייצוג עם "ויזה" ו"מסטרקארד". בעזרת ההון שצבר פתח חברת בנייה, חברת נדל"ן ובית הוצאה לאור, היה הסוכן של "אפל". מאוחר יותר רכש את השליטה בערוץ טלוויזיה פופולרי ובחברת התעופה האזורית הגדולה "LAN". כדובדבן קנה לעצמו את קבוצת הכדורגל המצליחה "בלאנקו אי נגרו".

בסוף שנות ה-80 היה פעיל בהשבת הדמוקרטיה לצ'ילה ובהעברה מסודרת של השלטון מידי המשטר הצבאי. הטעימה הזאת של פוליטיקה הביאה אותו עשר שנים מאוחר יותר להתמודד ולזכות במושב בסנאט. בסוף 2005 התמודד על הנשיאות והפסיד בסיבוב השני למישל באשלה. בסוף 2009 התמודד שוב ונבחר (נשיאי צ'ילה נבחרים לקדנציה אחת של ארבע שנים).

שתי קהילות

בצ'ילה חיה כיום הקהילה הפלסטינית הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון, לצד קהילה יהודית תוססת ומעורבת. זה עושה אותך בעצם לנשיא של "מזרח תיכון קטן". האם אתה מביא אתך מסרים ורעיונות למנהיגים שתפגוש בירושלים וברמאללה?

"כן. אבל עם כל הכבוד, המשימה שלנו כאן קלה הרבה יותר... יש לנו קהילה נכבדת של כ-350 אלף אזרחים ממוצא פלסטיני, וקהילה יהודית חשובה של כ-20 אלף תושבים. שתי הקהילות תורמות הרבה לפיתוחה של צ'ילה ומצליחות לחיות בשלום זו לצד זו. את הדבר הזה הייתי מאוד מעוניין לייצא, בתור תרומה צ'יליאנית למו"מ לשלום במזרח התיכון".

יש לך עצות בנושא? היית רוצה להשתתף בניסיונות התיווך בין הצדדים?

"יש לי רעיונות, אבל לא הייתי מכנה זאת תיווך. נעשה כל מה שביכולתנו כדי לעזור ולתרום, כדי להביא לפתרון מוצלח של שיחות השלום בין הצדדים. אני מאמין בשיחות האלה ובטוח שאין דרך אחרת להגיע לפתרון מוסכם ויציב בין ישראל לפלסטין. תמיד הכרנו בזכות היהודים לחיות בשלום ובביטחון במדינה משלהם. צ'ילה היתה אחת המדינות הראשונות שהכירו בישראל".

לפני זמן קצר הכירה צ'ילה בפלסטין עצמאית, יחד עם מדינות אחרות בדרום אמריקה. זאת היתה החלטה קשה לך?

"לא. כי אני מאמין בזכותם של הפלסטינים למדינה משלהם - חופשית, ריבונית ובטוחה. אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר להגיע לכך היא באמצעות תמיכה במשא ומתן".

יש בך עוד אופטימיות כשאתה מתבונן בנעשה - או בעצם במה שלא עשה - בין ישראלים לפלסטינים בזמן האחרון? מה נחוץ לדעתך כדי להוציא את העגלה מהבוץ?

"צריך אומץ ונחישות. אני זוכר כי כשגילינו שהכורים חיים ולכודים במכרה שקרס, אמרנו לעצמנו: נעשה כל מה שרק ניתן לעשות, נחפש ונמצא כל דרך חילוץ אפשרית בעולם ונציל את האנשים שלנו. ועשינו זאת, עם הרבה מחויבות, נחישות ואומץ. בדומה לכך, יש צורך בהרבה אומץ ואמונה כדי להתקדם במשא ומתן אצלכם. אני מקווה שהם יימצאו אצל שני הצדדים. צריך שניים כדי להגיע להסכם".

עניין רגשי

אתה יוצא למסע לרומא, בין השאר לפגישה עם האפיפיור, ולירושלים. כילד חונכת במוסדות קתוליים ואני מניח שזאת תהיה חוויה אישית עמוקה.

"זו אכן נסיעה מיוחדת בשבילי. הייתי בישראל פעמים רבות בעבר ותמיד אפפה התחושה שאני במקום מיוחד מאוד. הגעתי כמעט לכל מקום, מהמדבר עד לגולן, ממצדה עד הכנרת, והייתי גם בערים הפלסטיניות, בחברון, בעזה, בבית לחם. לבקר בירושלים זה בשבילי עניין רגשי, רגע סמלי. כאדם מאמין, המסע הזה הוא סוג של תפילה. רומא וירושלים הן חלק עמוק באמונה שלי. בנוסף לכל אלה, להגיע למקומות האלה כנשיא צ'ילה, וכנשיא הראשון של צ'ילה המבקר בישראל ובפלסטין - זה רגע היסטורי".

כיצד אתה רואה את היחסים בין ישראל לצ'ילה באופן מעשי?

"אני מקווה, כמדינה, ללמוד מכם הרבה בתחומים שונים. בחינוך, במדע, בטכנולוגיה, בגישה לחדשנות, כיצד להפריח אדמות שוממות תוך ניצול טוב יותר של המים. בכל אלה יש לנו רצון ללמוד מישראל. כל זאת, בנוסף לשיתוף הפעולה הכלכלי, הביטחוני והחקלאי שכבר קיים. אני מצפה לשיחות טובות עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנושאים של שיתוף פעולה, ומקווה להתחיל בביקור הזה במשא ומתן על הסכם סחר חופשי בין צ'ילה לישראל. במקביל, יש לנו מחויבות עמוקה, יחד עם שאר העולם, לתמוך ולעודד את התהליך בין ישראלים לפלסטינים".

ישראל מתריעה בפני מנהיגים באמריקה הלטינית על חדירה גוברת והולכת של איראן לאזור זה, וחוששת שהדבר ינוצל באופן שלילי. אתה שותף להשקפה זו?

"השאלה היא מה הדבר שמכנים 'חדירה'. נקודת המבט שלנו היא שכל מדינה צריכה להשתדל ולקיים יחסים טובים עם כל שאר מדינות העולם. לעומת זאת, אנחנו מודאגים מהאפשרות או מהסכנה שבפיתוח נשק גרעיני באיראן, ואנחנו תומכים לחלוטין בשאיפה למזרח תיכון ללא נשק גרעיני. אמריקה הלטינית היא האזור היחיד בעולם שמדינותיו חתמו על הסכם לאי-פיתוח או השגת נשק גרעיני. הייתי רוצה שהמזרח התיכון יאמץ את הגישה הזאת".

על החירות

רציתי שניקלע לפקק תנועה כדי להרוויח זמן, אבל דרך המלך מסנטיאגו לשדה התעופה, כביש מהיר של שלושה נתיבים, שלא נותרו בו סימנים לנזקי הרעש, חלפה במהירות והשיירה עצרה בפתחו טרמינל צדדי מיוחד. פמליה גדולה המתינה שם לנשיא, אבל הוא נותר יושב במכונית ורמז לי להמשיך.

נראה שארגון מדינות אמריקה נחלש באחרונה בטיפולו בתופעות כמו הפגיעה בדמוקרטיה במדינות כוונצואלה, או בפלישה של ניקרגואה לשטח קוסטה ריקה. אתה מודאג מכך?

"ברור שיש צורך לחזק את הארגון. אנחנו מנסים לקדם שדרוג של ההצהרה למען דמוקרטיה ביבשת ולהביא לכך שנהיה אפקטיביים יותר בהגנה על זכויות אדם ודמוקרטיה באזור שלנו, במלחמה בפשע, במאבק בעוני ובהמרצת הפיתוח הכלכלי. למשל, בנושא העומד בין קוסטה ריקה לניקרגואה, הארגון לא מילא תפקיד משמעותי. דיברתי על כך עם נשיאת קוסטה ריקה, לאורה צ'ינצ'ילה, ואמרתי לה שיש צורך בארגון חזק יותר, שיכול להתמודד עם האתגרים של המאה ה-21".

ביבשת ומחוץ לה מתרבים הקולות המודאגים מ"המהפכה הסוציאליסטית בנוסח צ'אווס" בוונצואלה.

"יש באמריקה הלטינית שתי גישות עיקריות: מצד אחד, קובה של קסטרו, ונצואלה וכמה מדינות נוספות; ומהצד השני מדינות כמו ברזיל, קולומביה, פרו וצ'ילה. אני משוכנע שעלינו להיות דרוכים ונכונים, בכל רגע נתון, לגונן על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם, ולעולם לא לוותר בנושא. אני, כמובן, לא מסכים עם הרבה דברים המתרחשים בקבוצת המדינות הראשונה שהזכרתי. לפי תפישתי, קובה אינה מדינה דמוקרטית באמת. אני לא חושב שוונצואלה הולכת בכיוון הנכון. אבל לכל עם יש הזכות לבחור בדרך. אנחנו בחרנו בשלנו ומשוכנעים שהיא הנכונה".

מה אתה חש בימים האחרונים, כשהתומכים הכמעט יחידים בשליט לוב קדאפי הם שני נשיאים מאמריקה הלטינית - הוגו צ'אווס מוונצואלה ודניאל אורטגה מניקרגואה?

"קשה לי מאוד להבין את זה. כמובן, אני לחלוטין לא מסכים אתם".

הנשיא פיניירה: פוליטיקאי ואיש עסקים

בעל תואר דוקטור לכלכלה מאוניבסיטת הרווארד. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב"כלכלה של החינוך במדינות מתפתחות"

סבסטיאן פיניירה נשוי לסיסליה מורל. יש להם ארבעה ילדים

בין נכסיו, שהועברו ברובם לנאמנות לפני השבעתו: ערוץ טלוויזיה וקבוצת כדורגל מצליחה

נבחר בסוף 2009 לנשיא הראשון מגוש המרכז-ימין מאז סיום השלטון הצבאי של אוגוסטו פינושה

שב לצ'ילה ב-1976 ועושה את עיקר הונו בייצוג חברות אשראי בצ'ילה וכנציג חברת המחשבים "אפל" במדינה



סבסטיאן פיניירה ואשתו במסע הבחירות.''אני מקווה שצ'ילה תהיה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שתנצח את העוני''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו