בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה התרבותית של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי

מהי זהות צרפתית, מהי היסטוריה צרפתית במאה ה-21 ולמי היא שייכת? שאלות אלו מעלים מתנגדיו של מוזיאון ההיסטוריה הצרפתית, שיזם הנשיא

תגובות

חלומו של ז'ורז' פומפידו היה לבנות מרכז לאמנות בת ימינו. ואלרי ז'יסקאר ד'סטן יזם את הקמת מוזיאון ד'אורסה. לכל נשיא צרפתי מאז דה גול, היה חזון תרבותי אימתני שיהיה לתפארת האומה, וכמובן ינציח את שמו. פרנסואה מיטראן הפך לסוג של רעמסס ה-2 מודרני וחנך את בית האופרה בסטיליה, את הספרייה הלאומית החדשה, את המרכז לתרבות העולם הערבי, ואת פירמידת הזכוכית בחצר מוזיאון הלובר.

לעומת קודמיו, נראה שהנשיא ניקולא סרקוזי דווקא התגאה בחוסר סובלנותו לכל מה שקשור בתרבות. הנשיא "נצנץ" (בלינג-בלינג), כפי שמכנה אותו העיתון הסאטירי קנאר אנשנה, דבק במשקפי טייסים ושעונים יקרים, התחבר לאנשי עולם הבידור ונשא לאשה את קרלה ברוני, דוגמנית שהפכה לזמרת.

אולם באחרונה החליט סרקוזי שהוא מעוניין במורשת תרבותית, והגה את "בית ההיסטוריה של צרפת", מוזיאון לאומי שאמור להיפתח ב-2015 באחד מאגפי הארכיון הלאומי שברובע מארה בפאריס. הרעיון הוא להציג מאות שנות היסטוריה, ולהוסיף הרצאות, סדנאות ותערוכות זמניות. זו היתה התוכנית, אלא שבמשך חודשים עלו צרפתים זועמים על בריקדות וקראו נגד המוזיאון. מרד התרבות של הנשיא הפך, לפי יומון בריטי, ל"תקלה הצרפתית" האחרונה. הבעייתיות טמונה במספר תהיות, כגון מה פירוש הדבר להיות צרפתי במאה ה-21? על איזו היסטוריה מדובר? ושל מי?

המתנגדים מכנים את המוזיאון "שוחד שקוף" שמעניק הנשיא למצביעי הימין הקיצוני לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה. בבחירות הקודמות נפנף סרקוזי בקלף הזהות הלאומית, במסגרת ההתמודדות עם מנהיג החזית הלאומית דאז ז'אן-מארי לה פן, אביה של המנהיגה הנוכחית, המובילה על סרקוזי בסקרי דעת הקהל.

בראיון לטלוויזיה ששודר באחרונה אמר הנשיא כי לצרפת "יש בעיה עם האיסלאם", ובשבוע שעבר שיבח את "מורשת התרבות והציוויליזציה שהנצרות הורישה לנו" (תוך התעלמות מהיותו נכד לסב יהודי). "זה מסוכן לשכוח את ההיסטוריה שלך", הטעים הנשיא.

נושא המוזיאון להיסטוריה עלה בפעם הראשונה כשהוקם משרד ההגירה והזהות הלאומית. מי שכיהן כשר התרבות, פרדריק מיטראן, תמך ברעיון וציין כי "המוזיאון יאיר את נשמתה של צרפת", מבלי שאיש הבין למה התכוון. מקורביו של סרקוזי מתעקשים שמדובר במוסד רציני ועצמאי, אולם לא כולם מסכימים לדברים.

ניקולא אופנשטאט, מרצה צעיר להיסטוריה בסורבון, רטן כי "סרקוזי אמר שהמוזיאון יעצים את תחושת הזהות של הצרפתים. ההיסטוריה היא הדבק שמחבר את העם הצרפתי. ההיסטוריה של מי? ?נשמה' אינה נושא להיסטוריונים. זהו מושג אתי ופוליטי". ז'אן-פייר ריו, המועמד לנהל את המוזיאון, אינו מסכים לדברים. הוא אומר כי כפי שטוענים סרקוזי והלאומנים, צרפת איבדה את הקשר עם גיבורי העבר שלה, כלואי ה-14 או ז'אן דארק.

עדיין ייתכן שההיסטוריה תעמוד לצד סרקוזי, שההיסטוריונים יביטו אחורה על המצב כעל מה שיסייע לסרקוזי, ירצה את מצביעי הימין הקיצוני, ויציג את המתנגדים כאנשי אקדמיה יהירים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו