בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רועדים בטוקיו: אם כבר רעידה אז שיהיה ביפאן

תגובות

בסביבות השעה 14:15 סיימתי את הפגישה השבועית שלי עם טקהאשי סנסי, אחד משני המנחים שלי בעבודת הדוקטורט. ירדתי במעלית מן הקומה השביעית בבניין האוניברסיטה ויצאתי אל הרחוב. האוניברסיטה ממוקמת בשכונה קטנה ושקטה בטוקיו. הבניין החדש שבו היא ממוקמת בולט בשכונה שנראית כאילו הזמן קפא בה מלכת: חנויות קטנות, בתים נמוכי קומה וזקנים יפאנים חביבים שמוכרים ירקות וצעצועים. יום שישי, ואני מתקשרת לבן זוגי רונן לבדוק מה בא לנו היום - לאכול בחוץ או לבשל בבית.

אחרי שיחה קצרה אנחנו מחליטים שאחכה לו בתחנת הרכבת ליד הבית ונלך יחד לקניות. אני בדרכי לתחנת הרכבת כשאני מחליטה לעצור בחנות הבגדים הקטנה שסמוכה לתחנה. מחוץ לחנות עובדים בכביש. אני נכנסת לחנות ואז זה מתחיל. אני מביטה סביב כי אני עדיין לא מבינה מה אני מרגישה, שתי בחורות יפאניות שאתי בחנות מביטות גם הן במבט משתהה. אני מנסה להבין אם אלו עבודות התחזוקה שבחוץ שגורמות לחנות הקטנה להיטלטל אך בחלוף שניות ספורות אני מבינה - רעידת אדמה, שוב.

ביום רביעי האחרון למדתי בבית מול הטלוויזיה. ברקע חדשות ביפאנית. קריינית נמרצת נתנה עדכונים אחרונים מרעידת האדמה שהתרחשה בניו זילנד לפני כשבועיים, אך לפתע נאלצה להפסיק את העדכון ולעבור לרעידה שמתרחשת ברגעים אלה ממש ומרעידה את אולפן החדשות שלה. עד לרעידה של יום אתמול, הרעידה שהרגשתי ביום רביעי בבוקר היתה החזקה ביותר שהרגשתי מעודי ביפאן. אבל זה היה נכון עד שלשום ב-14:46.

יצאנו במהרה מחנות הבגדים אל הרחוב והרעידה הלכה והתעצמה. האדמה שמתחת לרגלינו משקשקת ממש. אי אפשר לתאר את התחושה הזו. היא איומה ומרגשת בו זמנית ואתה מאוד רוצה שזה יפסיק כבר. הבטתי בבניין האוניברסיטה שלי משייט מצד אל צד, הבטתי בעמודי החשמל רוטטים, וברקע ישנו מין רעש עמום ואיום כזה, רעש של אדמה שזזה. הרעש הראשון עבר אבל האדמה המשיכה לרטוט. בכל זמן הרעידה וגם לאחריה היפאנים לא הראו ולו סימן אחד של היסטריה, פאניקה או בהלה. השקט שלהם גרם לי להרגיש ביטחון. המשכתי להסתובב בשכונה, תנועת הרכבות פסקה באחת וקווי הטלפון חדלו מלפעול. תורים ארוכים החלו להשתרך ליד טלפונים ציבוריים. והרעידות לא פסקו.

נכנסתי למכולת לקנות מים, האדמה החלה לרעוד שוב, אבל הקופאית לא זזה ממקומה ואחד מהספקים שנכנס לחנות המשיך לפרוק סחורה. עובד נוסף של החנות ניסה למנוע מבקבוקי הוויסקי והיין ליפול מהמדפים. יצאתי מן החנות והלכתי לבדוק מה המצב בחנות הספרים המשומשים האהובה עליי, שם גיליתי תוהו ובוהו של ממש ואת הבעלים מנסה ליצור קשר עם משפחתו בטלפון. בחנות סיגריות קטנה, שבה עובדות שתי זקנות חייכניות, התפזרו הקופסאות על הרצפה. אך הדבר המדהים היה המבוכה שהתפשטה על פניהן. הן כמעט התנצלו על רעידת האדמה. מאז הרעש נראה כאילו היפאנים מרגישים שעליהם לדאוג לזרים שנמצאים פה, ואולי אינם מורגלים למציאות שכזאת. הם כאילו מרגישים שמחובתם לקחת אחריות על הרעידה שהתרחשה בארצם.

מכיוון שתנועת הרכבות נפסקה אבל לא הרעידות, אנשים סיימו את יום עבודתם מוקדם מהרגיל, אך מצאו את עצמם תקועים בקצה השני של העיר ללא אמצעי תחבורה שיחזיר אותם הביתה. טוקיו של יום שישי לפנות ערב, 11 במרס 2011, הזכירה מראות של ניו יורק ב-11 בספטמבר 2001. נהרות של אנשים צעדו שעות ארוכות ברגל על מנת לשוב לביתם.

יצאנו היום להצטייד בבקבוקי מים נוספים והמוכר בחנות שבפינת הרחוב סיפר שזרם האנשים נמשך גם אחרי חצות. גם יותר מ-40 שעות לאחר הרעש הגדול, רעידות המשנה נמשכות. אנחנו ישנים עם דלת הכניסה פתוחה וטלוויזיה דולקת. בכל כמה דקות עולה כתובית עם מידע על רעידה נוספת שהתרחשה בדקות האחרונות: השעה, המקום והעוצמה. בחנויות רבות אזלה אספקת המים, הלחם והאוכל היבש, אך העיר חזרה כמעט להתנהלות רגילה.

ניסיתי להסביר למשפחה המודאגת בארץ שאם כבר לחוות רעידת אדמה אז עדיף ביפאן, כי ההיערכות וההתנהלות של היפאנים הן משהו שצריך ללמוד ממנו. לעולם לא אשכח את יום אתמול, לא רק בגלל עוצמת הרעידה - אלא גם בשל התנהגותם המופתית של התושבים.



עובד בתחנת רכבת בטוקיו מכוון את הנוסעים לאחר הרעש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו