בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צונאמי ביפאן | הניאונים בטוקיו ממשיכים להבהב

תגובות

שליח "הארץ" ליפאן

פריחת הדובדבן צפויה כאן רק בעוד כשבועיים, בינתיים רק עצי השזיף פורחים בעיירת 34 מיליון הנפשות הזאת, טוקיו רבתי, רגע לפני שהעיר תיצבע בוורוד הדובדבן. אבל המטרופולין המאוכלס בעולם התכנס אתמול לתוך עצמו. על פני השטח שבו החיים אל מסלולם, כמו שאומרים, בעיר שמסלול החיים בה כולל כאלף רעידות אדמה בשנה, לא כולל זאת של יום שישי, שאתמול הגדילו את דרגתה לכדי 9 בסולם ריכטר. האדמה רעדה כאן כפי שלא רעדה מעולם, אבל אמש הכל כבר נראה כמו כל יום ראשון בערב, הערב השקט של השבוע, סוף סוף-השבוע של היפאנים, למרות שגם אתמול בבוקר שוב הורגשה רעידת אדמה בעוצמה של 6 דרגות.

מגדת העתידות הקשישה ישבה באפס מעשה בכניסה לסמטת גולדן-גאי, עיר הזהב, רחוב הברים והמסעדות הזעירות ששלטי ניאון צעקניים מעטרים אותו; מגדת העתידות ישבה מובטלת כי אפילו היא לא יודעת אל נכון לאן תישוב הרוח. ברחוב סמוך שלף אבירן, רוכל תכשיטי כסף ישראלי מרחובות, את מכשיר האייפון שלו כדי להראות לנו את "משטר הרוחות", כלשונו, ולהרגיענו שהרוח נושבת קרירה אבל בכיוון הנכון, הרחק מטוקיו, בזמן שהשאלה שהכל עוסקים בה עכשיו היא האם יביאו הרוחות את הקרינה מפוקושימה.

שבו לשגרת החיים

טוקיו היא עיר בלי נפגעי חרדה, כמו שנהוג אצלנו. האדמה רעדה, אבל הלבבות, כך נראה, הרבה פחות. אולי נחרדו כאן קצת לרגע, אבל כמובן לא הראו זאת יותר מדי, כמנהגם, ומיד חזרו לשגרת חייהם. אמש נראה היה שבעיקר מטרידה את תושבי הכרך הזה הטרדה שנגרמה לזרים: יותר מיפאני אחד התנצל בפניי על רעידת האדמה, כאילו הוא נושא באחריות ישירה לה.

גם בפטשינקו, אתר ההימורים הרעשני והצבעוני להחריד ברחובות שנשלטים בידי מאפיית היאקוזה, המשיכו יפאנים בני כל הגילים לשלשל כדורים מבהיקים למכונות המזל, כמו בג'ונייה של מלחמת לבנון הראשונה. חרדה? אימה? אבל לאומי? רק מכונות המזל הרעישו אמש. אבל השלט בכניסה הזכיר שלא הכל כבימים ימימה: ההנהלה מתנצלת על הצמצום בצריכת החשמל ולכן המזגן וחלק מאורות הניאון מושבתים הערב. אמש הודיעו בטוקיו על הפסקות יזומות באספקת החשמל שצפויות החל מהיום, במדינה ששליש מהחשמל שלה מופק בתחנות כוח גרעיניות, שהתגלו לפתע כמלכודת אש ואורניום ופעילותן הושבתה.

טוקיו המשיכה אתמול בשלה, אבל קשה לזר לדעת אם מאחורי מסכת התקינות, האיפוק וקור הרוח הללו לא מסתתרת חרדה גדולה מפני הבאות. היו תושבים שכבר ארזו, לא מעטים התלבטו אם לברוח דרומה, אבל לא היתה כל נהירה. בשעת ערב מאוחרת אפילו השתרך תור בתחנת האוטובוסים המרכזית בשינג'וקו לקו הלילה שיצא צפונה, לעיר אקיטה, שנמצאת באזור הרעש. הסטודנט לרפואה סייטו אצ'ושי הסביר לי שהוא חוזר לבית הוריו, לראות מה שלומם, לאחר ששמע שיש הפסקות חשמל בעיר. האוטובוס הזה יעשה דרכו בדרכים צדדיות, לאחר שהאוטוסטראדות צפונה עדיין חסומות לתנועה, ויגיע ליעדו רק בבוקר.

טיסה מספר 051 מווינה לטוקיו התעכבה שלשום: צוות האוויר האוסטרי התלבט אם לטוס לארץ המוכה. לבסוף הוחלט להמריא באיחור, כדי לצמצם את משך הזמן שהמטוס ישהה על הקרקע בשדה התעופה הבינלאומי נריטה שליד טוקיו. מאות נוסעים יפאנים ישבו בשקט מופתי במטוס, הקברניט לא מסר כל עדכונים מהשטח, שום דבר לא רמז לאן פני המטוס ומה קרה שם רק יומיים קודם לכן. הדרמה היחידה שנרשמה בטיסה: נוסע איבד את ארנקו בתא השירותים. מעל שמי דרום קוריאה מכרו מוצרים פטורים ממכס, כאילו לא היו הדברים מעולם. גם כשהנמכנו סוף סוף לנחיתה, לא הופנה אף מבט מהחלון למטה, לארץ שרעדה. הנוסע יוטאקה סגארה, מומחה לאלצהיימר, סיפר שהוא ממהר לבית הוריו, בצפון המוכה. בית הנתיבות המה משלחות חילוץ מגרמניה, מטורקיה ומשווייץ במדיהם הבוהקים, השווייצים הגיעו גם עם כלביהם המאומנים, וכולם חיכו שעות ארוכות לצאת השיירות צפונה. על רצפת בית הנתיבות פרשו מאות נוסעים שמיכות שסופקו להם בידי הנהלת השדה, מחכים לטיסה שתיקח אותם הרחק מכאן. אבל גם זה התנהל בסדר מופתי ולא הזכיר מנוסה מאזורי אסון דומים אחרים.

הסבלים קדו קידה יפאנית עמוקה לנהג האוטובוס שיצא העירה, סדרן עבר בין השורות עם שלט בשלל שפות שקרא לנוסעים לא לדבר בסלולרי ולחגור חגורות בטיחות. כתב מלחמות גרמני ותיק אמר לי באוטובוס שאפגניסטאן קלה יותר לעבודה לעיתונאים: אנרכיה עדיפה על הסדר היפאני המופתי שמנע מעיתונאים רבים מלהגיע לצפון. חברות ההשכרה נמנעו אתמול מלהשכיר את מכוניותיהם, שמא ייסעו בהן לאזור האסון. נהג אחד הציע בכל זאת נסיעה לצפון תמורת 2,000 אירו והגרמני הפטיר: נוכל אסונות. הפרסומאי יאשירה קיטאצומה סיפר לי אחר כך במרכז העיר כי נשכב על רצפת משרדו כשרעדה האדמה; הרעידה נמשכה כנצח, הלכה והתגברה, גם כאן, בטוקיו. אותות ההלם לא ניכרו גם עליו, יומיים אחרי. ברחובות חיפשנו אמש תושבים שנצמדים למסכי הטלוויזיה, אולי יפאני אחד לרפואה עם טרנזיסטור ביד, לפחות אוחז בעיתון - וכלום. פאניקה - לא ביפאן. כלום, אבל כלום, לא רמז ברחובות הכרך על מה שקרה או על מה שעוד עלול לקרות, מקרינה ועד עוד רעידה. ישראלי לא יבין זאת. מי שמגיע לכאן ממדינה שבה חולה אחד בשפעת החזירים מטיל עליה אימה לאומית גדולה, ויומיים של גשמים נחשבים בה לאסון טבע שגם זקני צפת לא זוכרים דוגמתו, לא ישכיל להבין את קור הרוח והאיפוק הללו: בבי-בי-סי דיווחו שרגע אחרי הרעידה הגדולה כבר עמדו תושבים ברמזור האדום להולכי הרגל וחיכו שיתחלף לירוק.

אסור לעשן ברחובות טוקיו. חברי משמרות העישון, גמלאים משועממים, מסתובבים ומציעים מאפרות ניידות לכל מעשן. רק בכל מסעדה, בית קפה ובר - מותר לעשן. עיר מוזרה, טוקיו, העיר שבכל מדרכותיה יש מסלולים צהובים מיוחדים לעיוורים.

תמונות אימה וקריוקי

במסעדת קושיאקי מקומית, השיפודים היפאניים המצוינים, כולל שיפודי אספרגוס ושורשים, מברכים בצעקות רמות כל אורח שנכנס: אירשאימסה. ברוך הבא. גם אמש עשו כן, בהפגנת שמחה גדולה. מסך הטלוויזיה הגדול היה פתוח על תכנית קריוקי, ובצדו מסך קטן ששידר את תמונות האימה, שכאן הן מאופקות מאוד. גופות? הס מלהראות. תמונות זוועה? לא ביפאן. איש לא שלח אמש מבטו למסך במסעדה. כמו המסך המפוצל שהראה אצלנו פעם פיגוע בצד משחק כדורגל, כאן נראית הזוועה בצד הקריוקי. רק כשהופיע ראש הממשלה, נאוטו קאן, במקטורן ספורטיבי תכול כמו ביבי שלנו הבלתי נשכח באסון הכרמל, טרחו להשקיט את קול הקריוקי ולהגביר לרגע את קולו של ראש הממשלה, שאמר שאסון כזה לא פקד את יפאן מאז מלחמת העולם השנייה.

וטוקיו בשלה. המוני בני אדם הולכים בה עכשיו עם מסיכות על פניהם: זה לא מה שחשבתם, לא קרינה ולא נעליים, רק אלרגיית האביב ממנה חוששים כאן הכל. "טוקיו גדולה, לא נגמרת... עיר אבודה, עיר אבודה שלי, לא נגמרת, טוקיו, לא נגמרת", כפי שכתב עליה פעם אהוד מנור.



אתר ההימורים הרעשני והצבעוני בפטשינקו, אתמול. יפאנים בני כל הגילים המשיכו לשלשל כדורים מבהיקים למכונות המזל


תושבי טוקיו עם מסיכות על פניהם. לא בגלל סכנת הקרינה, אלא מחשש לאלרגיית האביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו