בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי יפרצו ההפגנות בסוריה?

אף שהתנאים הכלכליים דומים או אף קשים מאלה שבמצרים או בתימן, סוריה איננה רוגשת ואין בה סימנים להתקוממות עממית

תגובות

לבשאר אל-אסד ניתנה בשבוע שעבר הזדמנות לאשש את מעמדה של סוריה במזרח התיכון. אחרי שש שנות חרם מצרי על סוריה הוזמן שגריר סוריה בקהיר, יוסף אל-אחמד, לפגישה עם חוסיין טנטאווי, שר ההגנה ויו"ר המועצה הצבאית שמנהלת כעת את ענייני מצרים, אשר העביר לו מכתב לנשיא אסד. במכתבו מביע טנטאווי את שאיפתו "לפתוח דף חדש ביחסי סוריה-מצרים, על בסיס היחסים הידועים מן העבר ואלה שאנו מקווים לקיימם".

אסד, שציפה שנים ארוכות לאיגרת פיוס שלא הגיעה מן הנשיא חוסני מובארק, מיהר להשיב. הוא כתב בחום שהוא מאחל לטנטאווי ולמצרים "הצלחה רבה, יציבות ושיבה אל תפקידה הטבעי בעולם הערבי". אסד וטנטאווי הסכימו גם על שיתוף פעולה והתייעצויות הדדיות "בכל התחומים". הציפייה עכשיו היא שטנטאווי יוזמן לביקור ממלכתי בסוריה בסוף אפריל או תחילת מאי.

הפיוס עם סוריה הוא אולי הצעד המשמעותי הראשון בתחום יחסי החוץ של מצרים תחת הנהגתו הזמנית של טנטאווי. ייתכן שהיוזמה הזאת גם מעידה על חילוקי הדעות ששררו בין טנטאווי למובארק בעת כהונתו, באשר לנתק שחל ביחסים בין סוריה למצרים.

הנתק הזה - שראשיתו ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, לאחר שאסד כינה את מנהיגי מדינות ערב "חצאי גברים", משום שנמנעו מלגבות את החיזבאללה, ואף גינו אותו - דחק את סוריה לפינה מדינית מבודדת; סעודיה, מצרים וירדן החליטו על חרם לא פורמלי עליה.

אולם שלוש שנים אחר כך חל שינוי. סעודיה החליטה, בניגוד לעמדת מצרים, לפרוש מהחרם, ועבדאללה מלך סעודיה הגיע לביקור ממלכתי ראשון בדמשק באוקטובר 2009. סעודיה, שביקשה לפתור את המשבר בלבנון בעקבות פרשת בית הדין הבינלאומי, שחוקר את רצח רפיק אל-חרירי, הבינה כי ללא סוריה אין לה כל דרך להשפיע על המהלכים הפוליטיים במדינה. היא גם העריכה, כי יחסים מחודשים עם אסד עשויים לסייע לה בבלימת ההשפעה האיראנית במזרח התיכון.

ביקורו של מלך סעודיה חולל מהפך חשוב במעמדו של אסד במזרח התיכון. ממצב שבו מדינתו תויגה כאחד הקודקודים בציר החדש, הלא ערבי, שבו חברים טורקיה ואיראן, היא נהפכה לציר בעל חשיבות גם בקרב המדינות הערביות, בעוד מצרים היא זאת שנדחקה למעמד משני.

אלא ששינוי המדיניות הסעודי לא הועיל כל כך בקידום האינטרסים של המלך עבדאללה. המשבר בלבנון נמשך, סעד אל-חרירי, בן חסותו של המלך הסעודי, לא הצליח להרכיב ממשלה ולכן לא הפך לראש הממשלה, ואילו היחסים בין איראן לסוריה הולכים ומתהדקים: בשבוע שעבר ביקר בטהראן ראש ממשלת סוריה, נאג'י אל-עוטרי, וחתם שם על כמה הסכמים לשיתוף פעולה מסחרי. ההסכמים עצמם, שמצטרפים להסכמים קודמים שחלקם טרם מומש, חשובים פחות מעצם הביקור, אשר מבקש להעביר מסר לסביבה, כי סוריה איננה מתכוונת לתת ללחץ בינלאומי להשפיע על יחסיה עם איראן. אין פירוש הדבר שדמשק אינה מעוניינת בקידום תהליך שלום עם ישראל, אבל היא איננה מוכנה ליצור קשר בין תהליך כזה לבין קשריה עם טהראן.

בינתיים יכול אסד גם להציג את מדינתו כ"אי של יציבות" במזרח התיכון הסוער. סוריה היא אחת המדינות העניות הבודדות באזור, שבהן לא התקיימו הפגנות של ממש נגד השלטון, אף שיש עילות טובות מאוד למרי אזרחי במדינה, עילות טובות אף מאלה שיש להמוני העם במצרים או בתוניסיה. האבטלה מגיעה לכ-20-25 אחוזים (10 אחוזים לפי הנתונים הסוריים רשמיים), המשק נשען על מונופולים של מקורבי השלטון; סוריה מככבת בתחתית סולם השחיתות העולמי, ועל פי נתוני הבנק העולמי - היא מצויה במקום ה-143 מתוך 183 מדינות בסולם עידוד ההשקעות.

ההון הנצבר על ידי משפחת השלטון איננו בגדר סוד. באתרים סוריים אפשר למצוא פרטים מרתקים על אחזקותיהם הפרטיות האדירות של אסד ובני משפחתו. על דיכוי חופש הביטוי בסוריה נכתבו דו"חות רבים לאין ספור בעבור משרד החוץ האמריקאי, אך לא שמענו בשבועות האחרונים את שרת החוץ, הילרי קלינטון, מגנה את דמשק בשל כך, והדבר גם לא מפריע לסוריה להתמודד על המושב שפינתה לוב במועצת האו"ם לזכויות אדם.

אמנם משכורת ממוצעת בסוריה מגיעה לכ-300 דולר בחודש, שכר גבוה יחסית למדינות עניות אחרות במזרח התיכון, אולם כ-14 אחוזים מכלל כ-20 מיליון האזרחים חיים מתחת לקו העוני. סוריה מיהרה בסוף פברואר לחלק כסף לכ-420 אלף המשפחות העניות ביותר, כ-70 דולר בחודש לאיש, אבל ספק אם סיוע כזה יכול להוות "אופק כלכלי" שיכול להרגיע אוכלוסייה זועמת.

והנה, אף שהתנאים הכלכליים דומים או אף קשים מאלה שבמצרים או בתימן, סוריה איננה רוגשת ואין בה סימנים להתקוממות עממית. אפשר לייחס זאת לעוצמת השליטה והפיקוח של כוחות הביטחון הסוריים, וגם לטראומה הלאומית הסורית: ב-1982 הצבא הסורי הפגיז והפציץ את העיר חאמה, כדי לדכא מרד של האחים המוסלמים. עשרות אלפי אזרחים נרצחו.

התוצאה מכל מקום היא שאסד, אשר אמר בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל", כי "הרפורמה (הפוליטית) תמתין לדור הבא", יכול להיות מרוצה או לפחות רגוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו