טוקיו מיטלטלת בין אימה לתקווה

34 מיליון תושבי המטרופולין הגדול בעולם עוקבים בדריכות אחרי כיוון הרוח, בתקווה שהיא תסיט את הקרינה מהעיר. אתמול אירע פיצוץ שלישי בכור בפוקושימה ואש פרצה באתר פסולת גרעינית. מומחים: השלטונות מסתירים מידע, רמת הקרינה מתקרבת לזו שהיתה בצ'רנוביל

הארץ
גדעון לוי
שליח "" ליפאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ
גדעון לוי
שליח "" ליפאן

טוקיו. יום אתמול התחיל רע, רע מאוד. בשש וארבעים בבוקר נשמע קול פיצוץ עז בכור מספר 2, עשן היתמר אל על והשאלה שעלתה מיד אחר כך היתה בלתי נמנעת כמעט: האם פוקושימה תהיה להירושימה? הרוח נשבה לה קרירה, אבל כיוונה היה מזרה אימים: דרום-מערב, ממש לכיוון בירת יפאן. מאז, היטלטלה טוקיו בין חרדה עצורה להקלה מאופקת, שהגיעה רק קרוב לחצות הליל: הטלוויזיה היפאנית הודיעה אז שסכנת התפשטות הקרינה פחתה במעט. אם בבוקר עוד היתה סוכנות ידיעות יפאנית אחת שדיווחה כי רמת הקרינה באזור הכור מגיעה לכדי פי 400 מהמותר, בערב כבר דיברו "רק" על פי ארבעה. בין לבין גם היתה לנו עוד רעידת אדמה עזה למדי, בחופיה המזרחיים של המדינה, שוב בדרגה שש. מצלמות הטלוויזיה היפאנית ששידרו בשידור חי משם רעדו במשך דקה ארוכה כנצח, בשעה שמגיש החדשות מיהר לחבוש על ראשו קסדת מגן.

במסעדת "היידיאה סושי" שברובע הבילויים שיבויה בטויו, הפנו הסועדים מבטיהם רק לרגע למסך הטלוויזיה, ששידר עד אותו זמן תכנית הבלים יפאנית, ומהר מאוד חזרו לענייניהם, בעוד הסושי-מן שקוע בקילוף עורו של דג טונה גדול ומרהיב. לא הרחק משם, בכפרי הצפון, עוד אספו מאות גופות. חצי מיליון חסרי בית חדשים, שבתיהם נהרסו כליל, בילו עוד לילה במתקני המחסה. ענן הקרינה איים להתקרב - וכאן אכלו דיונונים על מצע של אורז. זר לא יבין זאת.

בכל זאת, אסור לטעות. טוקיו היטלטלה אתמול לא הרבה פחות מאשר ברעידת האדמה הגדולה, ומועקה גדולה עמדה ברחובות שהיו ריקים יחסית. זקני העיר אינם זוכרים את אזורי הבילויים כה אפלים ושוממים כאמש, וצעיריה לא ראו מעולם תנועת מכוניות כה דלילה באזור העסקים שלה בשעות היום. טוקיו התכנסה אתמול אל בתיה ואל מועקתה. גם מאמצי הממשלה להרגיע - בימים הראשונים אמרו שאין דליפה ולא סכנה, אמש כבר שידרו בכל הערוצים מפות צבעוניות של אזורי הסכנה - לא הרשימו את כולם.

טוקיו, למרבה השמחה, עדיין נצבעת בצהוב במפות, הדומות להפליא למפת אזורי הסקאד שלנו, והצפון נצבע באדום עז ובכתום. בכל זאת ניגשו אלינו לא מעט תושבים דואגים ברחובות שהתרוקנו כמעט כליל מזרים ושאלו אותנו לשלומנו ולמחסורנו. אשה חביבה אחת שלפה מארנקה שתי מסכות בד, כאלו שהיפאנים חובשים בכל ימות השנה, והציעה לנו אותן. תחבנו אותן בתודה ובקידה לכיסנו, על כל מקרה שלא יקרה. אם לא תועיל המסכה, ודאי לא תזיק, בזמן שהטלפונים והמסרונים המודאגים מהארץ המשיכו לזרום ולהפחיד.

יפאנית אחרת הציעה שנלך בשרוולים ארוכים ובכובע כדי להגן על עורנו; תושב אחר המליץ שנישאר במלון, ליתר ביטחון.

סבבנו אתמול ברחובות הכרך הגדול. ברכבת התחתית נסעו פחות תושבים מהרגיל, בתחנת הרכבת המרכזית שינגאווה לא נרשם תור גדול במיוחד לנוסעי הרכבת המהירה שינקנסן לאוסקה, הכרך הדרומי שעשוי להפוך לעיר מקלט לרבים. גם בחברות התעופה אפשר היה עוד להשיג אתמול קומץ כרטיסי טיסה החוצה מהמדינה המוכה והמסוכנת. מתברר שכאן אין "עריקים", כמו אצלנו. איך אמר יפאני קשיש אחד לעמיתי, אלכס ליבק, שביקש לצלם את האנשים שצפו במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, ששודרה מעל גבי מסכי הענק בתחנת הרכבת? "אין פאניקה ביפאן", אמר האיש ומנע בתקיפות את הצילום שעלול היה להוציא את דיבתה של ארצו רעה. אבל פני הצופים נוכח המסך אמרו משהו אחר: חרדה, גם אם כבושה.

מדפי המרכולים התרוקנו אתמול עוד יותר מסחורה טרייה, ובתחנות הדלק המעטות שעוד נותרו פתוחות מכרו רק 10 ליטרים של דלק למכונית שנהגה חיכה שעות בתור המשתרך.

על צג המידע האלקטרוני בקרונות הרכבת התחתית ריצדו אתמול ההודעות בזו אחר זו: קווים שהופסקו בגלל הפסקות החשמל ואלה שהופסקו בגלל עוד רעידת אדמה קטנה. "אתם לא פוחדים?", שאלה אותנו הגברת לוידה פוג'יוורה, פיליפינית שנשואה ליפאני ומתגוררת בטוקיו זה 18 שנה כשהגענו ליעדנו. היא אמרה לנו שהיא מתפללת עכשיו מדי יום לאלוהים הנוצרי שלה שרעידות האדמה ייפסקו כבר. היא גם מקווה שאלוהים אחר, אמריקה, יעזור ליפאן להתגבר על סכנת הקרינה. הבוס שלה בחנות התופינים הצבעוניים בתחנת הרכבת אמר לה ללבוש על פניה מסיכת בד מפני הקרינה. אם תגבר הקרינה היא תימלט מכאן לאוסקה, יחד עם בעלה, נהג המונית היפאני. אם המצב יחמיר עוד יותר, תימלט למולדתה. בסנדאי, מוקד ההרס, כך סיפרה הפיליפינית, מתגוררים כאלף מבני ארצה שאיבדו באסון את בתיהם. היא דואגת להם מאוד.

בשלושת הימים האחרונים, נזכיר כאן, התפוצץ כור בכל יום, ועכשיו נשואות העיניים החרדות לכיפת הברזל של הכורים, או יותר נכון לרצפת הפלדה שלהם. אם זו תותך, ידלוף הדלק הגרעיני, יתפשט לכל עבר ויזרע עוד הרבה יותר אימה וסכנה מאתמול.

בינתיים הלכה הטונה והלבינה בידיו המיומנות של הסושי-מן במסעדת "היידיאה סושי". הוא קילף את קשקשי הדג והותיר את עורו הלבן שמכסה על בשרו האדום שיוגש לשולחנות עוד מעט, נתחים נתחים. צעירה מצודדת זרקה מבט לטלוויזיה ששידרה בחי את מראות רעידת האדמה האחרונה לפי שעה. שלחה מבטה והמשיכה בדרכה לשירותים. דובר צה"ל, נחמן שי, הציע לנו בזמנו לשתות מים כדי להתגבר על סכנת הסקאד. מזכיר הממשלה היפאנית דיבר אתמול גם הוא על מים: הוא הבטיח שהם יצננו בסופו של דבר את ליבת הכורים הבוערים. זה וגם זה לא הצליחו לשכנע ולהרגיע. טוקיו עלתה אמש על יצועה, כשהיא מוטרדת וחרדה כפי שלא היתה מאז ימי מלחמת העולם השנייה, מאז הפצצה ההיא והגרעין ההוא, שאת סופם כולם יודעים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ