בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לעזוב את טוקיו | בין הדאגה מישראל לשיחות ההרגעה של החברים היפאנים

למי מאמינים? לחדשות הקטסטרופה המגיעות מהארץ או לאלה היפאניות שחוזרות וטוענות שהמצב אינו כל כך נורא

תגובות

יפאן חולפת על פני במהירות של 250 קמ"ש, מהחלון נשקפים שדות אורז, הבתים עם גגות הרעפים הכחולים, גשרים ונהרות. אני בדרך לאוסקה. עזבתי את טוקיו וזה כואב, כואב עד מאוד.

אני כותבת תוך כדי נסיעה בשינקנסן - הרכבת המהירה היפאנית. עד היום, בכל הפעמים שמצאתי את עצמי ברכבת המרשימה הזו, זה היה מלווה תמיד בהתרגשות גדולה. זו חוויה בפני עצמה לשייט במהירות כזאת ולהגיע מטוקיו לקיוטו או לאוסקה בשעתיים וחצי לכל היותר.

אבל היום מצב הרוח אחר לגמרי, ואחרי העלייה לרכבת אני מגלה במהירות שזו לא האווירה שלמדתי להכיר ולחבב. בנסיעה ביום רגיל בשינקנסן ניתן לראות בעיקר אנשי עסקים יפאנים חנוטים בחליפות עסקים שחורות, לוגמים סאקה או בירה וסועדים מקופסת הבנטו - קופסאות האוכל האישיות. אך כאמור היום הוא ממש לא יום רגיל וקרונות הרכבת המרווחים מלאים בילדים ובזקנים - אף פעם לא ראיתי מספר כזה של ילדים ברכבת המהירה.

הבוקר התעוררה טוקיו שוב בחמש לפנות בוקר, בעקבות רעש אדמה נוסף שפקד אותה. כבר אינני יודעת כמה רעשים נרשמו כאן מאז אותה רעידה עוצמתית של יום שישי בצהריים.

בשעה שתיים בצהריים השתכנעתי אחרי אין ספור טלפונים ושיחות סקייפ שעליי לארוז תיק ולעזוב את טוקיו. עשיתי זאת אך הלב כואב. לא פשוט כלל וכלל לעזוב עיר שכל כך אוהבים, עיר שבה נמצאים הבית והחיים שלי. אך בצד השני של העולם יש בית נוסף שחרד לגורלי ולא מבין מה לעזאזל אני עוד עושה שם, כאשר מהדורת החדשות בישראל נפתחת בשאלה "האם פוקושימה היא הירושימה השנייה?".

בחמשת הימים המוטרפים הללו נקרעתי בין שיחות עם ההורים והחברים החרדים והמודאגים בישראל לבין שיחות הרגעה יומיות מהחברים היפאנים בעיר. מה עושים? למי מהצדדים מאמינים? לחדשות הקטסטרופה המגיעות מהארץ או לאלה היפאניות שחוזרות וטוענות שהמצב אינו כל כך נורא ומאיים כפי שזה נראה מבחוץ?

אתמול בלילה חזרתי לטוקיו לאחר יום ארוך ומצמרר בכמה כפרים ששוכנים לחוף האוקיינוס השקט, ונהרסו כמעט כליל מגלי הצונאמי ביום שישי האחרון. ראיתי שם אנשים בעלי תושייה ואורך רוח מרשימים.

בשעת ערב מאוחרת הלכתי לאחד הרבעים הסואנים והמפורסמים ביותר, רובע שיבוייה, שם גיליתי רחובות ריקים וחשוכים. מסכי הטלוויזיות האדירים והניאונים המהבהבים שבצומת הגדול והמפורסם היו כבויים. מעולם לא ראיתי כך את טוקיו ולא חשבתי שאראה כך את העיר האדירה ושוקקת החיים - מיותמת וחשוכה. זהו מראה לא נתפש, מראה של פעם בחיים.



בדיקת קרינה בתחנת הרכבת שיבוייה בטוקיו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו