בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום לך, יפאן

אתמול יותר מאי פעם נדמה היה שפוקושימה עלולה להפוך להירושימה, ונראה כי כעת נאלץ להשקיף מרחוק אל ארץ השמש העולה, בשקיעתה ובאסונה

תגובות

טוקיו. בעשרה לאחת בצהריים, שעון יפאן, רעשה אתמול הארץ. מלצר המלון בדיוק נקש על הדלת, קנקן קפה בידיו, כשהרצפה החלה לרעוד מתחת לרגלינו. זה נמשך כנצח, כעשר שניות, וזה היה מפחיד בטירוף. החדר במרומי הקומה ה-15 התנדנד והתנדנד, התנדנד והתנדנד, ימינה ושמאלה, הרצפה והקירות, הארונות והמיטות, נע מצד אל צד כשיכור, מאיים ליפול על צדו. לרגע נדמה היה שכל גורד השחקים הזה יקרוס עוד רגע על צדו, עוד נדנוד אחד ודי, אבל הבנייה היפאנית המפורסמת היא שכנראה מנעה זאת, ברגע האחרון. בטלוויזיה היפאנית שידרו מיד פריצת חדשות: שש בסולם ריכטר. השש הזה הורגש הפעם בעוצמה גדולה במיוחד בטוקיו. מצלמת הטלוויזיה רעדה ורעדה, אף היא, מראה תמונות מקרטעות מידי צלם רעידות מיומן בוודאי, שאתמול נראה כלוקה בפרקינסון.

המלצר הגיש את טס הקפה כאילו כלום, ופנה חרש לדרכו, לא מוותר על הקידה, כמובן. אבל הרעידה לא הסתיימה בבת אחת - עד שזה לא נגמר זה לא נגמר - רק הלכה ושככה בהדרגה ארוכה. שעה אחרי הרעש והקירות המשיכו בצקצוקם, משמיעים קול רחש משונה ורגליי הרגישו את הרעד לעוד שעה ארוכה עוד יותר. זיעה קרה כיסתה את גופי, ישראלי שאינו מתורגל בכגון אלו. נדמה לי שגם החוורתי. אין זו הרעידה היפאנית הראשונה שלי, בקודמתה ישבתי השבוע ברכבת התחתית בטוקיו, אבל אז רק הכרוז הכריז עליה ולא הרגשנו דבר.

נזכרתי ברעידה הישראלית שלי. עמדתי בצהרי יום שישי אחד, לפני כמה שנים, במסדרונות מערכת העיתון, שקוע בשיחה עם המו"ל עמוס שוקן, כשלפתע הרגשנו משהו משונה שמתרחש מתחת לרגלינו. מיהרנו לאינטרנט וגילינו שאכן הייתה זו רעידת אדמה שפקדה את ישראל. מה רעידה, רעידונת, משב רוח זעיר, הרף עין של עונג שבת, לעומת הרעידה היפאנית של אתמול.

גם בוקר אתמול התחיל רע מאוד. עוד פיצוץ בעוד בכור, כרגיל בארבעת הימים האחרונים בסביבות שש בבוקר, עוד אש שאחזה בו. תמונת סטילס מטושטשת ששודרה בטלוויזיה הראתה שיירי ענן עשן לבן-אפרפר וחפץ זעיר שנזרק השמיימה מעל, כנראה מעוצמת הפיצוץ. יותר מכך לא נמסר. שעה קלה אחר כך נחתה ידיעת החרדה הבאה: גשם בסנדאי, העיר שהוכתה יותר מכולן ברעש האדמה הגדול ביום שישי שעבר והגשם הזה כבר עלול לפזר נשורת גרעינית, חמורה שבעתיים. ואם לא די בכך, כי אז הגיעה שעת אחר הצהריים ואיתה נחתה הידיעה המפחידה הבאה: מזכיר הממשלה הראשי, זה שמופיע כאן מדי יום במסיבת עיתונאים, מנסה להרגיע ומוסר ידיעות מדאיגות יותר ויותר, הודיע שממשלתו החליטה לפנות את אחרוני העובדים בכורים.

כמה עשרות עובדי הכורים שעוד נותרו לעבוד בהם, פונו לשעה מהאתר בשל התחזקות קיצונית ברמת הקרינה הדולפת ממנו. במלים אחרות, קשות יותר: הקטסטרופה קרובה מאי פעם. ייתכן שיסתייעו מעתה במסוקים, ככוסות רוח למת, אבל בלאו הכי שמי הכור נאסרו לטיסה מזמן. גם מפת הקרינה שהופיעה אתמול בעמודו הראשון של ה"ג'פאן טיימס" לא בישרה טובות. הקרינה רק הולכת ומתגברת ואיתה גם הסכנה, יותר ויותר מוחשית. אחר הצהריים שודרו תמונות חדשות מהכורים, הפעם כבר הם היו מכוסים בענן עשן גדול וסמיך.

אין כמובן עוד טעם לתאר מכאן את המתרחש ברחובות: היפאנים בשלהם. רגע אחרי הרעש ומבעד לחלון חדרי ראיתי אנשים הולכים לאטם ומכוניות חולפות ביעף, כאילו לא קרו הדברים מעולם. אין גם עוד טעם לדבר על המועקה הכבדה והחרדה המוצפנת מפני הבאות כאן, למרות חזות הנורמליות, למרות הכל. אתמול נשמע כבר אזרח יפאני ראשון שהתלונן על ממשלתו בטלוויזיה: "לא אומרים לנו את האמת. לא מספרים לנו דבר", אמר האיש, מבשר אולי על נחשול של ביקורת ציבורית שעלול לפרוץ כאן. הרושם שהולך ומתגבר שאולי הממשלה יודעת יותר ולא מדווחת, ולא פחות חמור מכך, אולי איש אינו יודע את האמת, כולל הרשויות. כך או אחרת, נטישת הכורים אתמול היא אות מבשר רעות במיוחד: יפאן הרימה ידיה, ולו באופן זמני.גם משלחת המומחים האמריקאים שהובהלה לכאן אתמול לא תושיע כנראה. אתמול, יותר מאי פעם, נדמה היה שפוקושימה עלולה להפוך להירושימה.

שלום לך, יפאן. הלילה כנראה נתפנה מכאן, אין עוד כנראה ברירה אחרת. מרבית הזרים הסתלקו זה כבר, כפי שדיווח אתמול ה"ג'פאן טיימס" בעמודו הראשון. גם אכסדרת המלון שהתרוקנה אתמול מאחרוני אורחיו הזרים הוכיחה זאת. מהיום נשקיף כנראה מרחוק אל ארץ השמש העולה, בשקיעתה ובאסונה - ולבנו הדואב ייצא אליה. למדנו השבוע לאהוב את יפאן ואת היפאנים. אם נמצא מקום בטיסה הלילה להונג קונג ניאלץ ללוות אותה מעכשיו ממרחקים, שלא יפחיתו כהוא זה מהדאגה והחרדה מפני הבאות עליה. נזכור את קורבנות ההרס הרבים שפגשנו השבוע בכפרי האוקיינוס, נזכור את מראות ההרס ואת הדרך האצילית בה נהגו התושבים נוכח אסונם ונזכור את האיפוק היפאני ברחובות הכרך, שנמשך גם אתמול. שלום לך, יפאן, שלום ולהתראות בשש אחרי אסונך הנורא, שאתמול התחוור סופית שהוא עדיין רחוק מסיומו, אולי חלילה אפילו רחוק משיאו הנורא עוד יותר.



תחנת מטרו שוממה במרכז טוקיו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו