בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20.03.1952 / ממשלת דרום אפריקה נגד בית הדין העליון

היום לפני 59 שנה:

תגובות

בקיץ 1951, כאשר הממשלה הדרום אפריקאית הציגה להצבעה בפרלמנט את "החוק לייצוג נפרד של הבוחרים בני התערובת", גם מפלגת השלטון וגם מפלגת האופוזיציה במדינה ידעו כי קבלת החוק הזה תהווה הפרה גלויה ובוטה של החוקה הדרום אפריקאית, שנחתמה ב-1909. אבל לא היה בזה כדי למנוע מהפרלמנט להצביע בעדו, בכך ליישם צעד ראשון בסילוקם של בוחרים "צבעוניים", צאצאים בני תערובת להורים שחורים ולבנים, מרשימת הבוחרים הכללית.

"החוק לייצוג נפרד" היה אחד מאבני היסוד של מדיניות האפרטהייד של מפלגת השלטון. כוונת החוק, הסביר אז "הארץ", היא "לבטל את השיטה, אשר לפיה הצביעו 40 אלף צבעוניים יחד עם הלבנים ב-55 מתוך 163 מחוזות הבחירה". ה"צבעוניים" קיבלו זכות בחירה יותר מ-50 שנה קודם לכן מטעם האדמיניסטרציה הבריטית של "מושבת קייפ". ב-1910, כאשר מושבת קייפ נכנסה לאיחוד הדרום אפריקאי, נותרו זכויות ההצבעה שלהם על כנן. הממשלה, בראשותו של ד"ר דניאל מלאן, העלימה עין מסעיף החוקה שדורש רוב של שני שלישים בישיבה משותפת של שני בתי המחוקקים לשם שינוי בזכות הבוחרים ה"צבעוניים". החוק התקבל בכל בית דין לחוד.

עם ההכרזה על רשימות נפרדות פנו ארבעה בני תערובת מקייפטאון לבית הדין העליון בבקשה לבחון את חוקיותו של החוק החדש. לא עברו חודשים רבים, וב-20 במארס 1952 קבעו פה אחד חמשת שופטי בית הדין העליון - שכמו בארה"ב ניתנה בידיו הסמכות לפרש את החוקה - כי החוק שקיבל הפרלמנט בקיץ אין לו תוקף. "בית הדין העליון של דרום אפריקה ביטל היום את החוק, הקובע רשימות בוחרים נפרדות ל'צבעוניים' ו'לבנים'", דיווח "הארץ" על ההחלטה. "הכושים ביוהנסבורג הריעו ונופפו בעיתונים מיד אחרי שקראו את הידיעה על החלטת בית הדין העליון". המפלגה המאוחדת, מפלגת האופוזיציה, קידמה את ההחלטה "בברכה וכסימן שבדרום אפריקה עדיין שולט החוק".

אבל ראש הממשלה, ד"ר דניאל מלאן שהטיף לעליונות הגזע הלבן כחלק מהמצע הפוליטי שלו, סירב להתייאש. כבר ביום ההחלטה הוא כינס את הקבינט שלו לדיון דחוף; מאוחר יותר באותו יום הצהיר בפני בית הנבחרים שהחלטת בית הדין יצרה "מצב קונסטיטוציוני שאי-אפשר לקבלו", "מצב של תוהו ובוהו שאין לסבלו".

לא עברו יומיים עד שד"ר מלאן החליט לפעול נגד בית המשפט העליון, ולהגיש הצעת חוק שתמנע ממנו "להכריז על כל חוק שהוא שנתקבל בפרלמנט כמחוסר תוקף בגלל היותו מנוגד לקונסטיטוציה", דיווח אז "הארץ". הפרלמנט של דרום אפריקה, אמר מלאן, צריך "לשלוט שליטה גמורה במעשיו" ולשים קץ ל"מצב זה של שיעבוד קונסטיטוציוני". אסיפות מחאה של אלפים שהפגינו נגד החלטת הממשלה לדחות את פסק הדין לא השפיעו על הסנאט, שהביע את אמונו בממשלה ואת תמיכתו בהצעת החוק של מלאן.

"'משבר' אינו מונח חריף מדי, כשראש ממשלה מכריז על כוונתו להמרות את פי בית הדין העליון, כשהפגנות פוליטיות במחוזות שונים של ברית דרום-אפריקה מסתיימות במהומות ובשפיכת דמים, וכשנשמעות בגלוי נבואות מבשרות רע על מלחמת אזרחים", נכתב ב"ספקטייטור" הבריטי, שצוטט ב"הארץ" באפריל 1952. "בני תערובת רגילים להצביע נגד המפלגה הלאומנית. זוהי בלי ספק הסיבה שד"ר מאלאן רוצה לשלול מהם את זכות הבחירה".

ב-1 ביוני 1952 דיווח "הארץ": "הצעת החוק הממשלתית השוללת מבית הדין העליון את הסמכות לבטל חוקים אנטי-קונסטיטוציוניים המתקבלים על ידי הפארלמנט, נתקבלה בפארלמנט". מפלגת השלטון המשיכה להיאבק על יישומו של חוק הפרדת הרשימות, והצליחה לעשות כן ב-1956. החוק נשאר בתוקף עד 1961.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו