יפאן: מעט המזון בסנדאי החרבה מקבל טעם חדש

אילן ליאור
אילן ליאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אילן ליאור
אילן ליאור

שעות לאחר רעידת האדמה חיפש איש העסקים היפאני אקיהירו מונדן את אמו בדאגה. היא שהתה בעת הרעידה בבית אבות. רק לאחר מסע חיפושים בין מקלטי החירום הזמניים איתר אותה. "עכשיו היא אתנו", הוא משחרר אנחת רווחה.

אמו, הוא מספר, בקושי היתה מסוגלת ללכת לאחר רעידת האדמה. עכשיו, בחיק המשפחה, היא שמחה, מחייכת בלי הפסקה ומודה על הכל. מונדן אומר כי לא ראה שמחה כזו לפחות חצי שנה. "אנחנו אוכלים הרבה פחות, אך אנחנו הרבה יותר שמחים ואסירי תודה", הוא מסביר, "לא ידענו עד היום את ערכו האמיתי של מזון".

מונדן גר בסנדאי, שנפגעה קשה בצונאמי. ביתו עומד עדיין על תלו, לבד בשדות ההרס. מסביב, שרידים של מה שהיה עד לפני עשרה ימים עיר נמל גדולה ומשגשגת. בהודעה ששלח לחברו, פרופ' בן עמי שילוני מהאוניברסיטה העברית, הוא מתאר את המתרחש בעיר החבולה, יותר משבוע לאחר הרעידה.

הוא מספר כי כמה מחבריו עזבו את סנדאי מחשש לשלומם של ילדיהם הקטנים והשאירו מאחור את העסק שלהם או את מקום עבודתם. הוא מתאר תורים ארוכים בתחנות הדלק ובכניסה למרכולים. יותר ויותר אנשים, לדבריו, ממתינים בתורים על מנת להשיג מזון. "הם חובשים על פניהם מסכות לבנות פשוטות, כדי להגן על עצמם מפני קרינה רדיואקטיבית וגשם רדיואקטיבי. אך גם אם אין להם, הם נאלצים לצאת מבתיהם כי אין יותר מזון ומים. יתרה מזאת, אין דלק להבאת מצרכים חיוניים".

מונדן מציג את הצד היפה של היפאנים, שהתגלה לאחר האסון. הוא מספר על בית חולים המצוי בטווח הסכנה הגרעינית, פחות מ-30 ק"מ מתחנת הכוח בפוקושימה. הרופאים והאחיות שם נשארו לשמור על החולים הזקנים והמרותקים למיטותיהם, למרות הסכנה. אפילו מזון אין להם, הוא כותב, כיוון שכל בעלי חנויות המכולת והחקלאים עזבו את האזור.

"אנחנו די מודאגים שמא איננו מקבלים מידע וצפי מדויקים בכל הנוגע לכורים הגרעיניים, כדי לדעת לאן תתפשט מחר הקרינה", הוא מגלה. "השמש זרחה כאן בסנדאי, 110 ק"מ מתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה. הציפורים כאן עפות כאחוזות טירוף, אולי כי הן יודעות על הזוועה שמתחוללת שם".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ