בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצונאמי ביפאן גוזל מהאזרחים את מסורות הפרידה מהמתים

קבורה במקום שריפת גופות

תגובות

היגאשי-מאצושימה, יפן. זה לא היה המקום או הזמן לפרידה נאותה. לא כאן, במשרפת אתר האשפה העירוני, ולא כעת, 12 ימים לאחר הצונאמי שהרס את עיר החוף הזאת. ובכל זאת, פוג'ימי ואקוקו קימורה צפו בחיילים שהניחו את ארונו של טאישי קימורה, הבעל והבן, לצד 35 ארונות אחרים בתעלה שחולקה לקברים אישיים. זה היה טקס קשה למשפחה, שהפכה את הקבורה המשותפת לאירוע פרידה נוגע ללב.

ביפאן לא נהוג לקבור את המתים, ובעיקר לא להניחם בעשרותיהם זה לצד זה. שריפת הגופות היא חלק ממסורת מורכבת ששורשיה נטועים בבודהיזם. אולם לאורך החופים בצפון מזרח יפאן, התנגשו החודש המסורת והמציאות המספרית. מניין המתים והנעדרים לאחר הרעש והצונאמי עבר את ה-22 אלף, ובעיירות ובכפרים הקטנים יש יותר מדי גופות לשריפה.

בהיגאשי-מאצושימה, שאוכלוסייתה מנתה 43 אלף נפש, נמצאו עד כה 680 גופות, וכ-500 בני אדם עדיין נעדרים, ונחשבים למתים. המשרפה היחידה בעיר מסוגלת לקלוט ארבע גופות ביממה. "לשרוף את כל הגופות ייקח זמן רב", אמר דובר העירייה, שהוסיף כי "הגופות הועברו לשני אתרים, אבל אנחנו חוששים מריקבון". מסיבה זו החליטו פרנסי העיר על קבורה באדמה. לפחות עשר מועצות מקומיות נוספות באזור האסון כבר פועלות בדרך זו, או מתכוונות לעשות כך.

24 המתים הראשונים נקברו ביום שלישי האחרון, לאחר שהמשפחות אישרו את קיום הטקס הלא מסורתי. יום לאחר מכן התכנסו כמאה אבלים במשרפה, לטקס היום השני. הקהל בטקס כלל ניצולים שלבשו את אותם בגדים שהיו על גופם כשנמלטו מגלי הצונאמי, ובני מזל שהופיעו בביגוד שחור הולם.

בקצה מתחם המשרפה הוצב מקדש קטן מוקף נרות, ולידו שני אגרטלים ובהם נרקיסים. כאן יכלו האבלים להדליק מקלות קטורת ולמצוא מחסה מהרוח הקרה. הקבורה התנהלה בסדר מופתי: חיילים במדים וכפפות לבנות נשאו את הארונות, טמנו אותם בתעלה והצדיעו בדממה.

הרשויות עשו כל שביכולתן כדי לשוות לקבורה באדמה נופך מכובד, יותר מאשר להבהיר שמדובר בתגובה נחוצה נוכח הסכנה הבריאותית. שעות אחדות לאחר הקבורה אמור היה לבוא למקום נזיר בודהיסטי, לשאת תפילה ליד הקברים. בהתאם למסורת, השאירו המלווים פרטים שונים למתיהם. חבילת קפה, עוגת אורז, כסף. מזון וכסף נחוצים למת במסעו הארוך אל החיים שאחרי. מי שאיבדו הכל הביאו רק פרחים, שהונחו באגרטלי הפלסטיק שניצבו ליד כל קבר.

פוג'ימי קימורה לא ידעה כיצד להיפרד מבעלה, שנוכחותו כאילו התעצמה לאחר מותו. "בתחילה חשבתי שהתמזל מזלנו על שנותרנו בחיים. אבל כעת, חלפו 12 ימים ואני לא מוכנה להסכים לכך שבעלי איננו. הוא היה אדם טוב שאהב את ילדיו ודאג להם, והילדים החזירו לו אהבה".

אקוקו, אמו של טאישי קימורה, הניחה ליד הקבר שני ענפי עץ שזיף שניצניהם עומדים לפרוח. פוג'ימי הרימה את מכסה הארון והניחה על גופת בעלה עוגות אורז, קפה, בננה ומעט כסף. עוד הניחה לידו חפצים שהביאה מביתם המשותף, בהם חרב במבוק ופריטי לבוש - זכרונות מימים עברו. "איני יכולה לבוא אליך עכשיו", אמרה פוג'ימי כשסגרה את מכסה הארון, "אבל ברור לגמרי שאצטרף אליך בעתיד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו