בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 65 שנה: מתקפות רצחניות על ניצולי שואה בפולין

תגובות

"התקפות הכנופיות הטרוריסטיות הפולניות על היהודים והמשטרה נמשכות ללא הפסק והן מתגברות עוד", ציטט "הארץ" מדיווח של האובזרוור הלונדוני, שפורסם ב-31 במארס 1946, "בחודש האחרון בלבד נהרגו 25 יהודים על ידי מרצחים פולנים".

קוראי העיתון ודאי לא הופתעו נוכח המספר הזה: במהלך פברואר ומארס התפרסמה כמעט מדי שבוע ידיעה על קורבנות יהודים של הכנופיות בפולין. יהודי שחזר מחלם לעירו גלייביץ ונרצח; שלושה יהודים שהתגוררו בדירה אחת באותה עיר נורו למוות בידי בריונים שפרצו לדירתם ובזזו אותה; מהנדס בשם שוורצברט, שחזר מבוריסלב, נרצח בביתו יחד עם אשתו ובתו; בבית היתומים היהודי בזאקופנה התקבל מכתב איום, הדורש לפנות את כל הילדים, ולא - יירצחו.

בתחילת מארס נסעו ארבעה חלוצים חברי "קיבוץ המזרחי" לקראקוב, בדרכם לכינוס של הקיבוץ: אברהם פרל בן ה-26, שמואל ריכבארד בן ה-21, יחיאל פרידמן בן ה-27 וציפורה סטרווינסקה בת ה-21. "כשעברה מכוניתם סמוך ליער יצאו משם אנשים מזוינים ושאלום אם יהודים הם, וכשהנשאלים השיבו בחיוב הורדו מן המכונית ולפי פקודת מפקד הכנופיה נרצחו במקום", דיווח "הארץ". כינוס המזרחי היה לעצרת גדולה של מחאה ואבל.

שמעון סאמט, עיתונאי "הארץ" שנשלח לפולין בעקבות גל הרציחות, סיפר באריכות את סיפורה של ניצולת אושוויץ בת 20, בליומה וויין שמה, שהצטרפה לתנועת "איחוד" בעיירה זאבז'ה. יחד עם ניצולים מפולין, ליטא, לטביה וגרמניה, בליומה השתתפה בהכשרה לקראת תפקיד מנהלת מחנות הכשרה חלוצית. ביום המנוחה, עם רדת השמש, הצטרפה לחברים בריקוד הורה: "היא האמינה, שבעוד חודש-חודשיים תצא גם היא לדרך אל המטרה הנכספת, אף אם הדרך זרועה מכשולים, ומפיה לא פסקה השירה: ?אל יבנה הגליל, הגלילה - הגליל! מי אנחנו? חלוצים!', שרה היא, שרו האחרים בהתלהבות... הכל עלזו, אף עוברי דרך ליד בית הקיבוץ הציצו דרך החלונות, עד... עד שנפתח פתאום חלון, נשמעו כמה יריות בזו אחר זו - ובליומה וויין נפלה מתבוססת בדמה, הספיקה לקרוא רק: אני מתה! איני רוצה! לחיות אני רוצה! כמוכם! אתכם! השמלה, והפנים והידיים אדמו בדמה הטהור והעיניים נעצמו לאט לאט לנצח", כתב סאמט.

מאוחר יותר באותו חודש נפגש סאמט עם שר המשפטים הפולני, הנריך שוויונטובסקי, כדי לשמוע ממנו מה דעתה של פולין לעשות בעניין הכנופיות הרצחניות. השר הסביר לסאמט שמעשי האלימות מופנים לא רק כלפי היהודים, אלא הם חלק מחוסר יציבות שמאפיין את התקופה שלאחר מלחמה. "לא רק היהודים הם קורבנות", הדגיש, "גם פולנים: ובהם אנשי המיליציה, עסקנים דמוקראטיים ואף פקידים העוברים בכפרים וקובעים את כמויות התבואה שהאיכרים צריכים להפריש... אין זה עניין מיוחד למלחמה זו, כי גם לאחר המלחמה הקודמת היינו עדים לתופעות דומות", אמר השר לסאמט והבטיח לו: "אנו נשליט סדר וביטחון בפולין".

אבל הרציחות נמשכו. במאי אותה שנה, קבוצה של 27 פליטים, בהם ילדים, עשתה את דרכה אל עבר גבול צ'כוסלובקיה, פניה לארץ ישראל. משהתמהמהה לבוא, נציגים שחיכו לה בעברו השני של הגבול נשלחו להתחקות על עקבותיה וגילו שכל חבריה נרצחו ביער. יולי הביא עמו פוגרומים לעיר קיילץ. 40 יהודים נרצחו אחרי שנער בן שמונה הפיץ שמועה שיהודים הרגו 15 נוצרים.

רק בספטמבר החלו ההתקפות להתמעט; אבל הזעם לא עבר. "סכנת הפרעות בשארית הפליטה היהודית לא חלפה", הודיעו שלושה מנהיגים אמריקאים של הכנסייה הלותרנית ששבו לארה"ב מביקור בארצות אירופה. "הלוואי והיתה זו אמת", אמר אחד מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו