בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

60 אלף כלואים נמצאו בברגן-בלזן המשוחרר

תגובות

הידיעות הגיעו ללונדון ב-14 באפריל 1945 דרך כתבים צבאיים בחזית המערב: במחנה ברגן-בלזן, ששוחרר זה מכבר בידי צבאות הברית, כלואים "שישים אלף איש, ביניהם גם אסירים גרמנים, פוליטיים ופליליים. לא נמסר מה מספרם של היהודים בין הכלואים". מפקחי המחנה הגרמנים, שביקשו מבעלי הברית "שיכירו בשטח המחנה כשטח הנמצא מחוץ לאזור הקרבות, הודיעו ש-1,500 מעצורי המחנה חולים בטיפוס ו-9,000 במחלות אחרות".

ארבעה ימים אחר כך התפרסמה ב"הארץ" רשימה מפורטת יותר של קולין ווילס, סופר המלחמה של ניוז כרוניקל: "כותב אני שורות אלה במחנה הריכוז הגרמני באלזאן שבהאנובאר. במקומות הסגר ענקיים סביבי מרוכזים 60,000 גברים ונשים בני אומות רבות, ביניהם שבויי מלחמה מבעלי הברית, אסירים פוליטיים גרמנים ופושעים גרמנים, כולם גוועים ברעב. ומתים הם כעת, ברגע זה. כ-100 אנשים נופחים נפשם מדי יום ביומו - גופות ערומים, רקובים, נערמים לערמות גבוהות לאורך מטרים רבים. שומרי ה'ס.ס.' השחצנים, שחיילים בריטיים מפרקים מהם את נשקם, טוענים שלא היה להם הדלק לשרוף את הגופות ולא הפנאי לקבור אותן". אבל לפי דיווחו של ווילס, רק שלושה ימים קודם לכן עוד העמידו אותם קצינים כ-2,000 כלואים מול קני רוביהם וניקבו אותם בכדורים. אנשי הס"ס המשיכו לירות בכלואים גם בשעה שהבריטים כבר פלשו אל המחנה: "הם נימקו זאת בחובה לנהוג לפי הפקודה", סיפר ווילס, "מיד אסרו את כולם".

ווילס הוסיף וסיפר שעם שחרור המחנה, הכלואים, שניזונו משני ספלי מרק מימי ליום ומקילו וחצי של לחם לשבועיים, "התפרצו למטבח, אכלו מכל אשר מצאה ידם, ואחר כך התנפלו על גיגיות המים המזוהמים ושתום עד תומם".

רמקולים שהציבו הבריטים שידרו בשש שפות, "בהסבירם לשארית הפליטה את אשר עושים למענם". הכלואים, סיפר, "מהלכים ומטיילים מסביב באלפיהם, גברים ונשים, כולם בבגדי פסים ומזוהמים לאין תיאור. גופותיהם ופניהם מטונפים, והכינים שורצות בהם. אין להם מים לרחצה, ונראים הם כשלדים מהלכים".

שבועות ספורים אחר כך יתברר שמספר החולים היה גדול בהרבה: הוועד הלאומי דיווח שבשלושת השבועות הראשונים לאחר שחרור המחנה, ש-85% מאסיריו היו יהודים, מתו כ-30 אלף יהודים. "לא היתה כל אפשרות לטפל בהם, כי חסרו רופאים, סמי רפואה והתנאים המינימאליים לעזרה רפואית. פעלו במחנה 35 רופאים יהודיים ו-350 אחיות, אבל זה לא הספיק למחנה שישבו בו כ-60 אלף איש".

כחודשיים חלפו, ו"מלאך המוות ממשיך לקטוף מאות נפשות מהשלדים שנותרו שמה", דיווח לג'ואיש כרוניקל הרב לוי, הרב הצבאי הבריטי. "אמנם מטעני מזון הגיעו, אבל רבים מעצורי המחנה אין ביכולתם לעכלו". 25 אלף יהודים נותרו שם כעת; ובתוך כל האימה, כתב הרב, "נמשכים החיים ברוח של החלטה חדשה לחיות, אצל הקרבנות הצעירים יותר. אתה שומע עברית מדוברת במחנה. שירים עבריים מושרים. הציונים הצעירים מפולין, הונגריה וצ'כוסלובקיה נלחמו אגב סבל עצום לשווי משקל נפשי - ולהצלה".

משעזבו אנשי הס"ס, מצאו הניצולים כמה מיטות, שולחנות, כיסאות ומפות שולחן ששימשו את צורריהם, ו"הביאו הכל לפינתם", אף שהצריפים נותרו מטונפים. בצריפים נפגשו - "לעולם לא אוכל לשכוח את הפגישות הללו", כתב הרב לוי - והיו "משוחחים על עתידם בארץ ישראל".

אלא שבינתיים רישיונות עלייה לארץ ישראל לא ניתנו להם, והם לא ידעו מתי יוכלו לעזוב סוף סוף את מחנה המוות. יחלפו עוד שנתיים עד שעקורי ברגן-בלזן הראשונים יעשו את דרכם לארץ ישראל: "400 העולים החוקיים הראשונים מבין עקורי מחנה ברגן-בלזן עלו אתמול לאניה ?פרובידנס'", דיווח "הארץ" ממארסיי ב-6 באפריל 1947. "כל העולים יצאו בריקודים. 8 דגלים הועלו על תורן האניה, שייצגו את כל סוגי העולים". לפני שהפליגו ערכו הניצולים סדר פסח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו