בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחרות המנהיג השורד

כשמנהיגים מתחילים "לשדר לאומה" בתכיפות רבה מדי, ופונים לציבור בלשון אינטימית מדי, אפשר כבר להריח את העשן הסמיך שיוצא מלועו של הר הגעש

תגובות

כשמנהיגים מתחילים "לשדר לאומה" בתכיפות רבה מדי, ופונים לציבור בלשון אינטימית מדי, אפשר כבר להריח את העשן הסמיך שיוצא מלועו של הר הגעש. כך בסוריה, בתימן או במצרים, כאשר הנאומים לאומה - באופן ישיר או עקיף - היו תמיד מופע נדיר ביותר, בעיקר משום שהמנהיגים לא העריכו במיוחד את דעת הקהל ככזאת שראויה להסברים.

לאיש מהם, לזין אל-עאבדין בן עלי, למובארק, לעלי עבדאללה סאלח התימני או לאסד הסורי, אין ולא היתה נוסחת קסם. השניים שסולקו מכהונותיהם והשניים שנותרו, משוכנעים שהציבור היה או עדיין מוכן להסתפק ברפורמות, בתיקון ליקויים, בתוכנית כלכלית שתבטיח מקומות עבודה ובמפגן של מלחמה בשחיתות. היחיד, כך נדמה, שמבין היטב מול מה הוא עומד הוא מועמר קדאפי, שמהרגע הראשון הגדיר את הציבור כאויב ופתח נגדו במלחמה.

נאומו של אסד אתמול מעיד כי למרות שהוא חש היטב את הטלטלה העזה בכסאו, גם הוא עדיין מאמין שהוא יכול לשלוט במצב. הוא ממשיך להתפשר ולהציע ממתקים לאזרחים. אם לפני שבועיים הוא נמנע מלנקוב בלוח זמנים לביצוע רפורמות, אתמול הוא כבר התחייב לבטל את חוקי החירום בתוך שבוע. הוא מנחה את שריו החדשים לנהל דיאלוג עם האזרחים, לנסח חוק מפלגות חדש ולהקים רשות למלחמה בשחיתות.

הציבור הסורי, שעשרות, יש אומרים מאות, מאזרחיו כבר נהרגו מאש כוחות הביטחון, שומע את הדברים, אבל רואה את התמונות המצמררות ששידרה אל-ג'זירה ובהן נראו חיילים סורים דורכים ברגליהם על אזרחים סורים, מכים אותם בקתות רובים, יורקים עליהם ומענים אותם. התפנית הדרמטית באופי כיסוי האירועים בסוריה באל-ג'זירה, מכיסוי חדשותי כמעט ניטרלי לכיסוי מכוון ופרשני שדומה לזה שהיה במצרים, לוב או תימן, עלולה לסמן גם את המשך המהלך הפוליטי בסוריה. כי כמו במצרים, אל התביעה לסלק את השלטון נוסף עכשיו בסוריה גורם הזעם והשנאה לאופי האלים של דיכוי ההפגנות.

ייתכן שאלה הם ימיו האחרונים של משטר אסד. אלה הם גם ימים קשים למעצבי המדיניות במערב ובמיוחד בארה"ב, שעד כה נמנעה מלתבוע את הסתלקותו מן השלטון. להבדיל ממובארק ובוודאי מנשיא תוניסיה המודח, אסד מחזיק בידיו את שסתום ההשפעה של איראן בלבנון, את התמיכה בחיזבאללה ובחמאס ואת דלת הכניסה והיציאה של טרוריסטים לעיראק וממנה. אם חשיבותו של קדאפי היא בעיקר בקשר הכלכלי עם לוב, ואם מובארק נתפש כציר חיוני לתהליכי שלום, אסד חשוב למניעת מלחמה. מכך נובעת גם התגובה המערבית. נגד קדאפי נשלחים מטוסים, נגד מובארק שוגרו הצהרות ישירות שקוראות להסתלקותו, ואילו אסד זוכה בינתיים רק לנזיפות על שימוש באלימות, כי הסתלקותו מהשלטון נתפשת במערב כ"איום אסטרטגי".

אבל זוהי מדיניות שמתהווה תוך כדי ההתפתחויות והיא מתסכלת את מדינות המערב משום שהן אינן יכולות לנחש את תסריטי סוף המערכה. דוגמה לכך מספקת טורקיה, שבסוף השבוע קראה לראשונה לקדאפי להסתלק מכהונתו. טורקיה, אצנית התיווך אשר מאמינה שביכולתה לספק פתרונות מדיניים ולנצל את ההזדמנויות שמספקת התקופה הזאת, הגישה תוכנית פשרה גם למשבר בלוב והתאכזבה כשתכניתה נותרה ללא מענה ועכשיו פנתה נגד קדאפי. כעת היא מנסה לשכנע את אסד לבצע רפורמות מרחיקות לכת, אבל גם בטורקיה יש קהל רגיש אשר יצא להפגנות נגד הדיכוי האלים בסוריה ובלוב. זוהי דעתו של הקהל שיילך בעוד כשלושה חודשים לקלפיות והוא בוחן עכשיו את התנהלות הממשלה מול המשטר הסורי. האם טורקיה, ידידתו הקרובה של אסד, תקרא גם לו להסתלק מן השלטון? אם תחליט להתנער מאסד היא עשויה בכך גם לקבוע את עמדת איראן כלפיה או כלפי סוריה. אבל טורקיה, כמו איראן או לבנון, וכמו עיראק וסעודיה, ממתינות להכרעה האמריקאית, וזאת עדיין לא נפלה. אולי היא תבוא כשהציבור הסורי יבהיר גם היום שאסד - למרות הבטחותיו - צריך לעוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו