בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוריה הקדימה את ישראל בביטול חוקי החירום

ביטול חוקי החירום בסוריה מהווה הזדמנות טובה לחשוב מחדש גם על אלו הישראליים, הנמצאים בתוקף מאז 1948

תגובות

בלב המהפכות במדינות ערב עומדת הדרישה לביטול חוקי החירום, שהעניקו לממשלות סמכויות נרחבות ופגעו קשות בזכויות האזרח. אתמול נכנע נשיא סוריה לדרישת המפגינים בארצו וביטל את חקיקת החירום, שהונהגה במדינה עם הפיכת הבעת' ב-1963.

בישראל הונהג מצב החירום הרבה לפני סוריה. ארבעה ימים אחרי הקמת המדינה ב-1948, הכריזה הממשלה הזמנית על מצב חירום, שעומד מאז בתוקפו ברציפות. ישראל אימצה, למעשה, את מצב החירום שהכריזה ממשלת המנדט הבריטי תשע שנים קודם.

מצב החירום מאפשר לממשלה לעקוף את הליכי החקיקה הרגילים, ומעניק לה סמכויות נרחבות הפוגעות בזכויות האזרח - כמו מעצר מינהלי, תפיסת מקרקעין, מעצר מסתננים והגבלות על זכויות חשודים בטרור. ברוח האלתור הישראלי, הוצאו צווים רבים על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, רק בגלל הנוחות הביורוקרטית ובלי קשר לשמירת ביטחון המדינה.

נוסף לחוקים שהפעלתם תלויה במצב החירום, כמו הפקודה למניעת טרור והחוק למניעת הסתננות, יש לרשויות הביטחון גם סמכויות נרחבות מכוח "תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945", שישראל ירשה מהמנדט הבריטי, והפעלתן אינה תלויה בהכרזה פורמלית על מצב חירום. תקנות ההגנה מעניקות לרשויות "סמכויות מניעה וענישה דרקוניות, ובהן סמכויות תפיסה והחרמה, כניסה לחצרים וחיפוש, איסור על תנועת כלי רכב, הכרזה על התאחדות בלתי מוכרת, צנזורה, תיחום מקום מגורים וריתוק לבית, הריסת בתים, הטלת עוצר וסגר ועוד" (מתוך "המשפט החוקתי של מדינת ישראל", מאת אמנון רובינשטיין וברק מדינה).

בעקבות ביקורת קשה של משפטנים על התמשכות מצב החירום ללא גבול, תוקן בשנות ה-90 החוק ונקבע שהכנסת יכולה לאשר את מצב החירום לשנה, ואז צריך לדון בו מחדש. מאז אישרה הכנסת אוטומטית בכל שנה את הארכת מצב החירום. בפעם האחרונה ניתן האישור ב-14 ביוני 2010.

בישראל, בניגוד לסוריה, האזרחים רגילים לחיות במצב חירום ואין לחץ ציבורי או פוליטי להסרתו. קשה לדמיין ראש ממשלה ישראלי שיתייצב בכנסת ויכריז על ביטול חוקי החירום, בנימוק שהציג בשאר אסד בנאומו בשבת: "הסרת מצב החירום תחזק את ביטחונה של סוריה, ותשיג ביטחון תוך שמירת כבודו של האזרח הסורי".

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ לפני 12 שנים בדרישה לביטול ההכרזה על מצב החירום, בגלל פגיעתו בחופש הביטוי, בזכות השביתה, בחופש ההתאגדות והקניין ובזכויות אזרחיות אחרות. חירום או לא, לשופטים לא בוער, והדיון בעתירה עדיין מתנהל. הממשלה הבטיחה לבית המשפט שתפעל לנירמול החקיקה בתחומים כמו פיקוח על מצרכים ושירותים, כך שלא תהיה תלויה במצב החירום, וגיבשה טיוטה של חוק חדש נגד הטרור. אבל למרות נזיפות מהשופטים על הקצב האטי של שינוי החקיקה, אין סימן שבג"ץ יכריע בעתירה הזאת בקרוב, או שמצב החירום יבוטל.

וכך הגיעה ישראל למצב, שסוריה הקדימה אותה בהסרת מצב החירום. אולי זו הזדמנות טובה לחשוב מחדש גם על חוקי החירום הישראליים, לקראת פקיעת ההכרזה הנוכחית על מצב החירום ב-13 ביוני?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו