בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסוריה לומד המערב את מגבלות הכוח המדיני

מדיניות טורקיה, אירופה וארה"ב במזרח התיכון פושטת את הרגל. לפתע, מגלות מעצמות המערב שהן צריכות להתחשב בדעת הקהל הערבית

תגובות

"נדמה כי חייהם של הפלסטינים יקרים בעיניו של ראש הממשלה ארדואן מחייהם של אזרחי סוריה או לוב", כתב הפובליציסט הטורקי הנחשב סמיה אידיז ב"טורקיש דיילי ניוז". אידיז מתכוון לביקורת הרפה של ארדואן על הרג אזרחים סורים ולובים לעומת הלהט שבו תקף את ישראל על מבצע "עופרת יצוקה". אבל ספק אם הביקורת של אידיז היא דאגתו הראשונה של ארדואן. לפתע מתברר למדינה שמבקשת להיות מתווכת בין מזרח למערב וליישם מדיניות של "אפס בעיות" עם שכניה, ששאיפתה המדינית מתרסקת אל מול שאפתנותם של מנהיגים עריצים. העצות הטורקיות נדחות בנימוס על ידי אסד, שגורס עדיין שהוא מנהל מאבק נגד "כנופיות חמושות" או כוחות זרים. כזה היה גם גורלה של תכנית הפיוס שהציעה טורקיה ללוב.

טורקיה, שקשריה עם סוריה תפסו תאוצה בשנתיים שחלפו, עם היקף סחר שמתקרב לשני מיליארד דולרים, איננה צריכה להיעלב מהפניית הגב הסורית או הלובית, גם לא ארדואן עצמו שפיתח ידידות אישית עם אסד. גם מעצמות חזקות ממנה, כמו ארה"ב, צרפת, בריטניה או איטליה מתייצבות מול מציאות לא מוכרת שבה קשרים כלכליים ויחסים אישיים אינם עומדים במבחן המחויבות ההדדית. הסחר בין ארה"ב ללוב נסק מ-370 מיליון דולר ב-2004 לכ-2.5 מיליארד דולרים ב-2010. עם סוריה עלה היקף הסחר מ-440 מיליון דולר ב-2006 לכמיליארד דולרים ב-2010. הנשיא אובמה, במחטף פוליטי, אף הצליח לשגר שגריר חדש לדמשק ושיבח את שיתוף הפעולה הביטחוני בין סוריה לארה"ב במאבק נגד טרוריסטים שחוצים את הגבול עם עיראק. צרפת היא שותפת סחר חיונית לסוריה, עם היקף של כ-800 מיליון אירו והסכמים חדשים שנחתמו בפברואר האחרון שאמורים להגדיל באופן משמעותי את היקף הסחר. ואלה עדיין מספרים נמוכים לעומת היקף הסחר של צרפת עם לוב (כ-6.5 מיליארד דולר).

אבל אלה אינן רק בריתות כלכליות שנועדו להעשיר חברות במערב, הן אמורות ליצור מחויבות מדינית הדדית. כזאת אשר יכולה לשמש מנוף רב עוצמה שבאמצעותו יוכלו מדינות המערב לעצב כרצונן את מדיניותן באזור. מנגד, מדינות האזור שקשורות בבריתות אלה יוכלו לסמוך על כך שמדינות המערב ישמשו העורף האסטרטגי שלהן. כללי המשחק, שהיו מוכרים לשני הצדדים, הסתמכו על "לחיצת יד" בין מנהיגים, כאשר כל צד ידע שעליו לטפל בדעת הקהל שלו כדי שזאת לא תפריע למדיניות. כך למשל יכלה וושינגטון להעניש את מצרים החלשה על פגיעה בזכויות אדם, אבל לא לגעת בקדאפי, אסד או עבדאללה מלך סעודיה; סרקוזי יכול היה להציע כלי נשק צרפתיים לסעודיה השמרנית, ובה בעת לחוקק את חוק הבורקה.

לפתע קרסו ה"חוזים". המנופים הכלכליים נותרו ללא ידיות, ידידים אישיים הפכו לאויבים, והדיפלומטיה נאלצת לפנות מקומה להתקפות צבאיות או לסנקציות. מעצמות המערב מגלות לפתע שהן צריכות להתחשב בדעת הקהל הערבית, הן כדי שדעת הקהל שלהן לא תצא נגדן, ובעיקר כדי להבטיח שותפים עתידיים במדינות ערב. ובינתיים, בגלל לוב כבר מתלהטת מחלוקת בין ארה"ב לשותפותיה בנאט"ו באשר לאופי התגובה הצבאית, ביחס לסוריה מתחילים לגבש סנקציות, שלא ברור מה יהיה טיבן, ואשר לתימן, נדמה כי ננטשה על ידי "הקהילה הבינלאומית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו