בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקוות נכזבות ונקמת דם: טור אישי מדמשק

חבריי הסורים מודים שבשאר יצטרך לעשות ויתורים גדולים מאוד במהרה, או שההפגנות יימשכו ויחד אתן מרחץ הדמים

תגובות

האנשים מפוחדים. בלשון המעטה. כמעט כל חבריי הזרים עוזבים ורבים הקדימו את טיסותיהם בגלל האירועים. למרבית הסורים אין האפשרות הזו, והם חושבים מה לעשות אם ההפגנות יתפשטו ללב דמשק. הנטייה של כולם היא להחליט לפי השתייכותם הכיתתית, גם אם הם אינם מודים בכך בגלוי. הסורים מייחסים חלק גדול מהאלימות ל"כנופיות חמושות" מסתוריות. רבים עדיין משליכים את יהבם על "חביבנה" ("אהובנו" - כינויו של הנשיא בשאר אסד) שייזום די רפורמות להרגיע את המפגינים. חבריי הסורים מודים שבשאר יצטרך לעשות ויתורים גדולים מאוד במהרה, או שההפגנות יימשכו ויחד אתן מרחץ הדמים.

כולנו כבר מורגלים למחזור ההפגנות, המגיעות לשיאן בימי שישי אחרי התפילה. עם זאת, יום שישי האחרון היה שונה מקודמיו. בעקבות ביטול חוקי החירום ציפו אזרחי סוריה לתגובה מתונה יותר של כוחות הביטחון להפגנות. התוצאה? ביום אחד נהרגו כחצי ממספר ההרוגים שהיו עד כה בכל ימי ההפגנות עד אז יחדיו. מה שמדהים יותר היה ששתיים מההפגנות נערכו בדמשק עצמה, אמנם לא במרכז העיר, אבל בהחלט לא מדובר בפרברים רחוקים או בערי שדה כמו דרעא או דומא. היו גם הפגנות במעמדיה, ממש מחוץ לעיר ליד התחנה המרכזית. המשטר וכולם מבוהלים מהתפשטות המהומות לתוככי דמשק.

בשבת אפשר היה לחוש בדיכאון באוויר. כולם ידעו שייערכו לוויות גדולות להרוגי היום הקודם, ושגם הן יותקפו. חבריי הנוצרים היו מודאגים במיוחד בגלל השמועות שמתכוונים להפגיז כנסיות בחג הפסחא.

מתברר שבשאר איננו איש של רפורמות כפי שטען. הכרזותיו אינן מגובות בשום מעשה של ממש. גם אם נניח שהוא באמת רצה לערוך רפורמות ואנשי משטר אחרים מנעו זאת ממנו (בן דודו מכלוף, אחיו מאהר), למאמציו אין כל השפעה. נראה כי המשטר אימץ את "כללי חמה" בתגובה להפגנות (על שם הטבח של אלפים שביצע צבא סוריה בעיר חמה ב-1982), וכלל לא סביר שזה מתרחש בלי הסכמתו המוחלטת של בשאר בשלב הזה של ההתרחשויות. ההערכה החיובית ביותר ששמעתי עליו היא שהוא עדיין רוצה לערוך רפורמות אמיתיות, אלא שאיבד את הסבלנות כלפי המפגינים. מישהו העלה השערה שהטעות של בשאר היתה דווקא להבטיח רפורמות כשהוא עלה לשלטון. "לולא הבטיח רפורמות, שאותן לא קיים, האנשים לא היו כועסים כל כך. הוא לא היה צריך להגיד כלום ואז האזרחים לא היו מטפחים תקוות שווא, או שהיה צריך לקיים את מה שהבטיח".

התמיכה במפגינים איננה שלמה. רבים יצאו לרחובות מפני שמישהו קרוב להם נהרג. תחשבו על מנטליות שבטית: לא כעסתי עליך קודם, אבל מאחר שהרגת את בן דודי/אחי/חברי, עכשיו אני כועס. האנשים מתאספים כדי להגן על כבודם. בעצם אין ארגון של ממש בין המפגינים בסוריה. הבעיה היא שבניגוד למה שקרה בכיכר א-תחריר בקהיר, המפגינים אצלנו מפוזרים בכל רחבי המדינה, ואין להם די זמן לדבר ביניהם ולהחליט בכלל מה הם רוצים.

בשלב זה, כדי לדכא לחלוטין את ההפגנות צריך המשטר לפעול בסגנון חמה עד הסוף. אחרת יידרשו ויתורים משמעותיים כמו בחירות רב מפלגתיות והגבלת כהונת הנשיא, שהמשטר לא יקבל. ממה ששמעתי, נראה שהמשטר החליט לשחק את זה בסגנון חמה.

שם הכותב, אזרח סורי תושב דמשק, נשמר חסוי מחשש לביטחונו. הטור מתפרסם באתר חברת המודיעין הפרטית stratfor.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו