בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיסול אוסמה בן לאדן | הישג מודיעיני, ניצחון תודעתי

הצל"ש של אובמה

תגובות

1. אל-קעאדה. בזמן שהפרשנים הימרו על בשאר אסד או מועמר קדאפי כעל האישיות הערבית הבאה שתיעלם מהזירה, סילקו האמריקאים את אוסמה בן לאדן. בן לאדן עיצב את פני האזור יותר מכל דמות אחרת בעולם הערבי בעשור האחרון. אתמול הלך בדרכו של סדאם חוסיין. העולם, כנראה, יהיה מקום מעט יותר סימפטי בלעדיו.

אל-קאעדה לא תמות עם בן לאדן, כי אינה ארגון של איש אחד אלא רעיון, מערך רופף של תנועות המושפע מדעותיו ומסריו. אבל קיימת חשיבות גדולה לחיסולו, בראש ובראשונה כסמל. מעריציו יסגדו לו גם כשהיד, שהשיג אתמול לעצמו את הייעוד הקדוש שלו הטיף כל השנים. ועדיין, ארה"ב הוציאה מהתמונה את האיש שמיגנט אליו הערצה של המונים באיסלאם הקיצוני.

זה ניצחון סמלי במלחמה שבה שדה הקרב הוא תודעת הציבור והסמלים כמעט מראית כל. בן-לאדן והחבורה שקיבץ סביבו, מאפגניסטאן דרך סודאן ושוב לפקיסטאן, סיפקו השראה, ידע וכספים. הידיעה שארה"ב מסוגלות להגיע למתוחכם ולאגדי שבאויביה, חשובה. מותו מחזיר מקצת מן ההרתעה האמריקאית שאבדה בשנים האחרונות. "זה שיעור לעולם כולו", אמר אתמול ראש ממשלת טורקיה ארדואן.

בתמונה שצולמה אתמול בג'נין נראה חבר בג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שנפצע באינתיפאדה השנייה, מחזיק בתמונתו של בן לאדן וממרר בבכי. עבור ארגוני הג'יהאד העולמי, חיסולו הוא שינוי בעל משמעות מרחיקת לכת: כמו מות חומייני למהפכה האיראנית, כמו הסתלקות יאסר ערפאת עבור הפלסטינים.

ארה"ב העלתה אתמול את רמת הכוננות מחשש לפיגועי נקמה. חסידי בן לאדן יבקשו לפעול תחילה נגד מטרות אמריקאיות זמינות יחסית, ברחבי העולם הערבי. בהמשך, ייתכן שתישקל מתקפה על אדמת ארה"ב, מהלך שהארגון לא הצליח לשחזר מאז פיגועי ה-11 בספטמבר לפני עשור. זו משימה המצריכה חודשים של הכנות, בתנאים לא פשוטים. גם כך, הארגון ושלוחותיו נתונים במתקפה מתמדת, מצד המערב והמשטרים הערבים השונים.

בגבול פקיסטאן-אפגניסטאן נחל אל-קאעדה תבוסות קשות בשנה האחרונה ומאות מאנשיו חוסלו בהתקפות אמריקאיות. מנגד, עידן המהפכות הערביות מותיר כר פעולה נרחב יותר לגורמים הרדיקליים, במדינות כמו תימן ולוב שבהן השלטון המרכזי מתפרק לרסיסים.

2. מאיסלאמבאד לעזה. ישראל מסתכלת במתרחש מן הצד, למרות שבכיריה מיהרו לשחרר תגובות מוקלטות ביו-טיוב ולהתראיין בערוצי הטלוויזיה, כאילו באמת היה להם חלק כלשהו בהישג. האם יש כאן בכלל יש זווית ישראלית? רק באופן קלוש. קשה להאמין שישראל סיפקה מודיעין על זירה כה מרוחקת, שאינה כלולה בסדר העדיפויות שלה.

אפשר, לעומת זאת, למצוא דימיון מסוים בין חיסול בן לאדן להתנקשות בבכיר חיזבאללה, עימאד מורנייה, שחיזבאללה מייחס לישראל. בשני המקרים מדובר במאמץ מתוחכם, מודיעיני ומבצעי. סדרי הגודל, כמובן, שונים לחלוטין. האמריקאים השקיעו 13 שנות מאמץ (מאז 1998) ומי יודע כמה מאות מיליוני דולרים, בהריגת בן לאדן.

ישראל אינה על המפה גם ברשימת היעדים המיידיים לפיגוע. הסכנה שאל-קאעדה וגרורותיו יפעלו בישראל נדונה כבר עשור, אולם עד כה לא התממשה. יש לבן לאדן חסידים ברצועה, חלקם טרוריסטים שהסתננו אליה מבחוץ. אך אם יעופו מחר קטיושות מעזה לבאר-שבע, זה לא יקרה בגלל בן-לאדן (גם אם חיסולו ישמש כתירוץ) אלא מסיבות פנים פלסטיניות.

ראשי פלגים קיצוניים ברחבי העולם המוסלמי מיהרו אתמול לגנות את ההתנקשות בבן-לאדן. בלט ביניהם ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הנייה, שתיאר את מנהיג אל-קאעדה כ"לוחם למען האיסלאם הערבי-מוסלמי". זו הצהרה שכוונה בוודאי לאוזניהם של פלסטינים בג'נין וברפיח, אבל לא תזכה את החמאס בנקודות חיוביות בוושינגטון, דווקא ערב החתימה המתוכננת על הסכם הפיוס עם הפתח. תגובת הרשות היתה שונה בתכלית. ראש ממשלתה סלאם פייאד הגדיר את בן-לאדן "אדם מתועב".

3. ההישג המודיעיני. לב הסיפור הוא המודיעין. העובדות עדיין אינן ידועות במלואן (ומן הסתם ייחשפו רק בספר הבא של העיתונאי בוב וודוורד). אפשר לתאר את נשיא ארה"ב, ברק אובמה, כבר מזל, אבל ההתנקשות לא היתה מצליחה אלמלא נעשתה כאן עבודה סבלנית ויסודית, באיסוף המודיעין, בתכנון ובביצוע.

המודיעין נאסף במאמץ משולב: חקירת עצורים, זיהוי פרטים מחשידים, ניתוחם ובהמשך מעקב באמצעי תצפית ואולי אף ציתות. בשפת המודיעין יש לכך שני מונחים רלוונטיים: התכת מידע וקילוף שכבות. קילוף הנתונים מתצלומי האוויר איפשר לזהות את המתחם שבו הסתתר. צירוף הנתונים, שלכאורה לא כולם רלוונטיים, ממקורות שונים, הביא לבסוף את התוצאה: מי עוד מסתתר במתחם מבודד, מפואר, מוקף שומרים אבל אין לו שום גישה לאינטרנט?

אין להוציא מכלל אפשרות שהאמריקאים נעזרו במידע שהגיע מסביבות החוג הפנימי של הטרוריסט. הפיצוי הכספי שביכולתם להעניק עצום. מותר לשער גם שהמחסלים ניצלו התרופפות במערך האבטחה של בן לאדן.

אחרי כל כך הרבה שנים, אולי הרגיש חסין, מוגן. אחרת, קשה להבין איך התמקם קרוב כל כך למכללה הצבאית הפקיסטינית.

מהר מאוד נטען מוושינגטון כי חלק מהמידע הקריטי חולץ מעצורי גוונטאנמו. זו לא הדלפה מקרית. המחנה שנוי במחלוקת אדירה בשל עצם חוקיותו והחקירות הקשות שהתנהלו בו. אובמה לא עמד בהבטחת הבחירות שלו לסגור את גוונטנאמו ורק בחודש שעבר פורסמו מסמכים מביכים על חקירות העצורים שם.

האמריקאים הדגישו אתמול שהמבצע בפקיסטן היה פעולת חיסול, לא מעצר. דוברי הממשל הבליטו גם את ההחלטה לשגר כוח קרקעי לקרב, במקום להפציצו מן האוויר ונימקו זאת ברצון הנשיא להימנע מהרג חפים מפשע.

ארה"ב כבר הרגה מאות אזרחים בתקיפות מל"טים, חלקן שגויות, מל"טים באפגניסטאן ופקיסטאן. הרצון להימנע מכך לא היה זו הסיבה היחידה לבחירה בקומנדו. אובמה היה זקוק להוכחה שאכן בן לאדן הוא שנהרג, כדי לא ליצור עוד תעלומה ומיתוס בנוסח הבונקר של היטלר. סדאם חוסיין, בנסיבות דומות למדי, נכנע ונתפס חי. בן לאדן נלחם עד המוות. במותו, סיפק לאובמה את הדי-אן-איי וחסך ממנו דילמה איך ומתי להוציאו להורג.

4. אמריקה. ג'ימי קארטר המסכן. מזל מתברר כתכונה חשובה לנשיאים, לא רק לגנרלים. כשהנשיא קארטר שלח ב-1980 כוחות עילית לחלץ את בני הערובה בטהראן, המבצע נכשל ועמו צללו גם סיכוייו לקדנציה נוספת. 31 שנה מאוחר יותר, אובמה מצליח היכן שקארטר כשל. ההתנקשות בבן לאדן מתרחשת בעיתוי מושלם מבחינתו, לקראת פתיחת מערכת הבחירות שבה יתמודד לכהונה שנייה.

יש לאובמה גם יותר מזל מג'ורג' בוש, שכוחותיו החמיצו את בן לאדן בטורה בורה שבאפגניסטן בשלהי 2001. אילו הצליח בכך בוש אז, אפשר לטעון שהמלחמה באפגניסטן היתה מתקצרת ואפילו כיבוש עיראק היה נחסך כליל. ייתכן שאובמה, לעומתו, יוכל לומר בקרוב כי "המשימה הושלמה" באפגניסטן ולמנף את ההצלחה לזירוז הנסיגה האמריקאית משם, קרוב יותר לפינוי הכוחות מעיראק.

כבר אמרו על אומבה הכל: שהוא מנוהל על ידי האירועים, שהוא אובד עצות במזרח התיכון, שאינו נאמן לידידי ארה"ב. אבל, בהשלמת המצוד אחר בן לאדן הפגין הנשיא קשיחות ונחישות. למהלך האחרון נדרשו לא מעט אומץ ונכונות להסתכן, בעיקר של אנשי הקומנדו אבל גם של הנשיא ששלח אותם. זה היה צל"ש או טר"ש, שהסתיים בצל"ש שאובמה יידע לנצל היטב בזירה פוליטית. הימין בארה"ב הרי היה יורד לחייו אילו נכשל המבצע.

אובמה, בניגוד לבוש, לא היסס לפעול בשטחי פקיסטאן באופן חד צדדי, ללא תיאום עם השלטונות באיסלאמבאד. "ממשל בוש היה הרבה יותר פסיבי בכל הקשור לפעולות חד צדדיות על אדמת פקיסטאן", אמר אתמול ל"הארץ" ברייאן קטוליס, מומחה לביטחון לאומי במכון המחקר "המרכז לקדמה אמריקאית" בוושינגטון. לדבריו, "מאות פעולות אמריקאיות נעשו בתוך פקיסטאן מאז בחירת אובמה לנשיא. זה חלק מהמשוואה החדשה שאפשרה את ההישג".



חייל מארינס אמריקאי צופה בהודעת אובמה, אתמול. העולם יהיה מקום מעט יותר סימפטי בלעדיו


אישה חוגגת את מותו של בן לאדן סמוך לגראונד זירו, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו