בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במיורקה מנסים לכפר על חטאי האינקוויזציה

לראשונה בהיסטוריה של ספרד, ממשלת מחוז האיים הבלאריים גינתה הריגה של 37 יהודים ב-1691. גם קהילת צאצאי האנוסים באי מגלה את דת אבותיה

תגובות

פלמה דה מיורקה, ספרד. האבנים השחוקות ברובע העתיק של פלמה מסתירות סודות שאינם ידועים לרוב התיירים הנוהרים לכאן מספינות תיירים המשייטות בים התיכון. לעתים נדירות מגיעים לכאן מבקרים בשליחות כה ברורה כזו של יוסף ואליס וקבוצת רבנים חרדים מישראל: לגעת באבני החול החלקות של בית כנסת מהמאה ה-14 שהפך לכנסייה קתולית. לומר קדיש בנוסח המאה ה-15, שלפני 320 שנה היה אסור לומר וחיכה כל השנים הללו.

בפעם הראשונה בהיסטוריה של ספרד, יוצא גורם רשמי, ממשלת המחוז של האיים הבלאריים (הכוללים את מיורקה ומנורקה), נגד הריגת יהודים בידי האינקוויזיציה. הרבנים התכנסו ביום חמישי שעבר לטקס זיכרון בחסות ממשלת המחוז כדי להתעמת עם מורשת אפלה של זכרונות מודחקים. יהודים, שהמשיכו לקיים בחשאי את מצוות דתם האסורה בימי האינקוויזיציה, הועלו על המוקד בכיכר גומילה בפלמה ונשרפו ב"מדורת היהודים" במאי 1691. צאצאי היהודים שהמירו את דתם סבלו מאפליה שנמשכה עד המאה ה-20.

שלושה נשרפו חיים

"זה היה החטא הנורא מכל שלנו", אמר פראנסק אנטיץ', נשיא מחוז האיים הבלאריים שגינה את הריגתם של 37 בני אדם, ששלושה מהם נשרפו חיים, בהם אחד מאבותיו של ואליס, רפאל ואלס. "הזיכרון פותח פצעים ישנים, אבל משרת את הצדק. הגיע הזמן לרפא את הפצעים שדיממו במשך דורות".

האפליה במיורקה היתה כה מושרשת, עד שרבים מצאצאי האנוסים, המוכרים בשם המקומי "צ'ואטס", עדיין זוכרים שיר מימי בית הספר בשנות ה-60, שלעג לשמותיהן של 15 משפחות שהיו מטרה לחקירות האינקוויזיציה, או מבוגרים שלא הסכימו לקיים אתם קשרי ידידות או נישואים. הם זוכרים גם את מנהגם של הצ'ואטס הזקנים, שליטפו בידיהם את שרידי האבנים בבית הכנסת הישן, ונישקו את קצות אצבעותיהם.

"היה פחד, תמיד היה פחד", אמר ברנאט פומאר, כנר בגמלאות בן 78. "מאחורי הווילונות, פחדנו. אנחנו הצ'ואטס הפכנו מיוחדים כי כך עיצבה אותנו הקהילה במיורקה". פומאר היה אחד מהשמות בשיר הילדים. שמות אחרים היו פיקו, אגילו ומירו, כשמו של האמן חואן מירו, שמת כאן ב-1983. "כשהייתי ילד קראו לי בשמות גנאי, כי ילדים הם אכזרים", אמר פומאר. "היום הדברים שונים, אבל זה לא נשכח".

מיורקה, אי מבודד עד שהפריחה התיירותית הגיעה אליו ואל האיים הבלאריים האחרים בסוף שנות ה-60, הפכה לשמורה לצאצאי יהודים מודאגים, שכדי להגן על עצמם הפגינו בפומבי את אמונתם הקתולית, השתתפו בתהלוכות פסחא וחקקו את דמות הצלוב באבני הרובע היהודי באי. עצי המשפחות המורחבות משולבים אלה באלה. האנוסים התחתנו בינם לבין עצמם גם בשל סירוב הנוצרים לבוא עמם בקשרי נישואים.

בית כנסת צנוע

עם בוא זרם התיירים ממדינות שונות, חלו שינויים בתרבות המקומית. אולם בית הכנסת הראשון והצנוע נפתח במיורקה רק בשנות ה-70. הפעילות בו כה שקטה ומאופקת, שנהגי מוניות אמרו שמעולם לא שמעו על ה"קומוניטאט איסראליטה דה מיורקה", ועל המבנה שנמצא ברחוב צדדי. כיום נישאים הצ'ואטס עם שאר תושבי מיורקה.

"מיורקה ייחודית כי זהו האזור היחיד בספרד שבו קיימת קהילה של צאצאי יהודים, שנשארו כך כיוון שאיש לא רצה להינשא להם עד לפני שני דורות", אמר מנהל "קאסה ספרד-ישראל" דייגו דה אוחדה. "יש קבוצות אחרות המנסות לגלות את עברן היהודי בספרד. אבל כאן בקהילה מדובר במקרה מובהק".

אחדים מהצ'ואטס מנסים לשוב למה שהיתה דת אבותיהם לפני 300 שנה. לעזרתם בא "שבי ישראל", ארגון פרטי המציע סיוע וחינוך לצאצאי היהודים (האנוסים) בספרד ובמדינות אחרות כפורטוגל, איטליה, פולין, הודו וסין.

"לא באתי בגלל הסיפור האישי שלי", אמר ואליס, שיחד עם מייקל פרוינד מ"שבי ישראל", דרש לקבל את ההתנצלות ולקיים את יום הזיכרון לציון 320 שנה לטבח 1691. ואליס, בן 64, נולד בישראל להורים ניצולי שואה וגדל בניו יורק. אביו זכר ספר תנ"ך משפחתי עתיק שנעלם במלחמת העולם השנייה. בספר, בראש רשימת אבות המשפחה שלצדם תאריכי הלידה והמוות, הופיע שמו של רפאל ואלס, ולידו הכיתוב ולפיו הוא מת על המוקד. קולו של ואליס נשבר בשבוע שעבר, כשאמר את הקדיש בנוסח המאה ה-15, שנכתב בהולנד במיוחד לזכר קורבנות המוקד.

הרב ניסן בן אברהם, שנולד קתולי והתגייר למורת רוחו של אביו, קרא בקול את שמותיהם של 37 קורבנות ההוצאה להורג, בהם גם שמה של אחת מבנות משפחתו, קטלינה טרונגי, שהועלתה על המוקד יחד עם רפאל ואלס, כיוון ששניהם סירבו להתכחש לאמונתם. כשהרב, ממשפחת אגילו, הקריא שם משפחה כמו שמו של ברנאט פומאר, שישב באחת השורות האחרונות, הוא הנהן בראשו. ערב קודם לכן חגג הכנר בגמלאות את חזרתו ליהדות במסיבה עם הרבנים שבאו לבקר באי. בגיל 78 הוא עבר ברית מילה, וסוף סוף גילה את סודו לילדיו הבוגרים.



פראנסק אנטיץ', נשיא מחוז האיים הבלאריים, נואם בטקס במיורקה לזכר יהודים שנהרגו בידי האינקוויזיציה, בשבוע שעבר. שני מימין: הרב יוסף ואליס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו