בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משימה קשה רובצת על תחנת הטלוויזיה של סוריה

בניגוד למצרים, בסוריה אין תשתית ארגונית וניסיון לארגוני אופוזיציה. לכן מעבר להעברת מידע ומסרים באינטרנט, הזירה הפוליטית וההסברתית נותרת למעשה בידי השלטון

תגובות

"אינך יכול לשאול את האזרחים על הפילוג בצבא הסורי", מורה קול מן הקונטרול של הטלוויזיה לאחד הכתבים הצעירים. "לא אמרתי שיש פילוג, אמרתי שיש שמועות כאלה, ותשובות האזרח היו טובות", השיב הכתב. התיאור הנ"ל, שפורסם בעיתון אופוזיציוני סורי בחו"ל, מביא משהו מן האווירה בכלי התקשורת הרשמיים של סוריה בימים אלה. השאלה והתשובה לא שודרו כמובן.

אכן, משימה קשה רובצת על תחנת הטלוויזיה של סוריה: איך להציג את ההפגנות בערים הסוריות, על מה לדווח, איך להציג את ההרוגים ואת פעולת הצבא. הקו הרשמי הוא שמדובר באנשי כנופיות חמושות - "שביחה" - שחדרו אל שורות המפגינים, והם אלה שיורים גם באזרחים וגם בכוחות הביטחון.

אבל את הקו הרשמי הזה צריך להוכיח באמצעות כתבות וסרטים "נכונים". לצורך כך הוקם "חמ"ל הפגנות" מיוחד, שבו חברים מנהל רשות הרדיו והטלוויזיה, מען חיידר, מנהלת הטלוויזיה, רים חדאד, עורכי הדסקים ומנהלי הסניפים של התחנה. אלה נפגשים מדי יום כדי להחליט על הליין-אפ ועל אתרי הצילום, כל זאת תחת עינו הפקוחה של שר ההסברה החדש, עדנאן מחמוד.

מחמוד, שהיה מנהל סוכנות הידיעות הסורית, החליף בתפקיד את מוחסן בילאל שפוטר יחד עם הממשלה כולה זמן קצר אחרי שפרצו ההפגנות, כצעד "בונה אמון" בין הנשיא לציבור. רים חדאד היא בתו של סולימאן חדאד, מי שהיה שגריר סוריה בגרמניה. יש לה תואר בספרות מאוניברסיטת אוקספורד, וזה כמה שנים היא עובדת במנגנון ההסברה הסורי. את מינויה חייבת חדאד לבשאר אסד עצמו.

האתגר הנוכחי הוא חדש מסוגו, לא רק משום שהתקשורת הסורית, ובעיקר הטלוויזיה, להבדיל מזאת המצרית, לא נדרשה מעולם לעסוק בהפגנות נגד המשטר - מבחינתה הן לא היו קיימות - אלא גם משום שהפעם נוספו מתחרים חדשים במרחב התקשורתי: דפי פייסבוק ובלוגרים ומשתמשי יוטיוב, אשר מציפים את הרשת בעדויות כתובות ומצולמות על פעולות הצבא הסורי נגד המפגינים.

על פי נתוני internet world stats, שיעור חדירה של האינטרנט בסוריה עומד אמנם רק על כ-18 אחוזים מן האוכלוסייה - כארבעה מיליון משתמשים, חצי עד שליש משיעורם במדינות ערב העשירות - אבל אלה מצליחים להעביר מידע לאזרחים בסוריה ואל רשתות תקשורת בינלאומיות, ולגייס תומכים.

בניסיון להיאבק בהם החלו גם תומכי המשטר לפעול במרחב האינטרנטי. כך למשל מסביר דף האינטרנט שנושא את השם "הצבא הסורי האלקטרוני", כיצד פועלת רשת אל-ג'זירה נגד סוריה, דף שנושא את השם "חשפנו את בושתכם" מסביר כיצד מעוותות תחנות הטלוויזיה הזרות את האירועים, ודפים שנושאים את השם "מהפכת סעודיה" ו"מהפכת קטאר" מתארים את "האמת" על שתי המדינות הללו, אשר נתפשות עכשיו כמתנגדות למשטר הסורי אחרי שבמשך השנתיים האחרונות התפייסו עם אסד. כך למשל אפשר ללמוד מהם על הפגנות שהתקיימו בקטאר נגד השלטון ואשר לא דווחו כלל בתקשורת, או על הקשרים שבין קטאר לישראל.

אתרי חדשות סוריים רשמיים ברשת מקפידים לסנן היטב את הטוקבקים שנלווים אל דיווחי החדשות, כך שרק תומכי המשטר יוכלו להביע את דעתם. אחד מהם, שהגיב באתר "שאם-פרס", מציע לשלטון לפנות את הנשים והילדים מן הערים המורדות, "ואחר כך לרסק אותן בפצצות מן האוויר ואז להכניס את חיל הרגלים. הקיץ מגיע, הוי ראשי כוחות הביטחון, והמורדים עלולים למנוע מן התיירים הזרים מלהגיע לסוריה. פירוש הדבר נזק של מיליארד דולר לבעלי החנויות ובתי המלון, ולכל מי שעוסק בתחום התיירות. זוהי סכנה ביטחונית וכלכלית אדירה". גולש אחר קורא לצבא, "הכה ביד ברזל בטרוריסטים הללו, העם הסורי כולו אתך".

מן העבר השני וכמו במצרים, הכינו פעילי המרי הסורי רשימה שחורה של מי שמשתף פעולה עם המשטר, ובדף פייסבוק שנושא את השם "רשימת הבושה הסורית - סורים נגד המהפכה" הם הציבו בראש הרשימה את השחקן והסטיריקן המפורסם דריד לחאם, אשר בעבר נהג אפילו לבקר את המשטר דרך הסדרה הקומית "ע'וואר". לצדו מופיעים ברשימה אנשי תקשורת, סופרים, אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים שלדעת מחברי הדף פועלים נגד המהפכה או שאינם מעזים לתמוך בה.

את הדף הזה מנהלת קבוצה שקוראת לעצמה "תנועת צעירי ה-15 במארס". שמות חבריה אינם מתפרסמים מחשש להתנכלות השלטון, ולא ברור גם את מי היא מייצגת. להבדיל ממצרים או תוניסיה, קבוצות המרי בקרב הצעירים אינן נחשפות, ועדיין אינן מאורגנות בתנועת מחאה מאוחדת. תביעותיהן נעות בין דרישה להפסיק את הרג האזרחים והוצאת הצבא מן הערים וקריאה לרפורמות כלכליות ויצירת מקומות עבודה, לבין דרישה להסתלקותו של אסד מן השלטון.

העדר הארגון משחק היטב לידיו של המשטר, אשר יכול להציג את הירי באזרחים כפעולה נגד כנופיות חמושות, ובה בעת להציע "דיאלוג לאומי" עם קבוצות האופוזיציה ושורה של רפורמות שאין בהן ממש. בקרבות באינטרנט ובכלי התקשורת הקונוונציונליים על תודעת האזרח הסורי מורגש העדרו של הניסיון שנצבר במצרים בעשור האחרון, שם התפתח חופש הביטוי ברשת באופן שאיפשר את הקמתם של תנועות וארגונים פוליטיים אלטרנטיוויים. בסוריה התשתית הזאת חסרה.



וידיאו מחתרתי של מעצר אזרחים בדרעא. השלטונות טוענים שמדובר בכנופיות חמושות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו