בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קשר השתיקה סביב מנהיגי צרפת נסדק

מעצרו של דומיניק שטראוס-קאהן מעמיד במבחן את ההנחה שחייהם הפרטיים של העשירים, המפורסמים ורבי ההשפעה, הם מחוץ לתחומה של העין הציבורית

תגובות

הריטואל חוזר על עצמו על פי תסריט ברור: שערורייה מאיימת להרוס את שמה הטוב של אישיות רבת השפעה בצרפת; פוליטיקאים אומרים שהם בהלם; חברים אומרים שהם מתקשים להאמין; עיתונאים מתדיינים אם היה עליהם לחקור את השמועות ולחשוף סודות; המהומה שוככת; הסטטוס קוו חוזר לקדמותו; הפרטיות לא הופרה.

בשעתו, כאשר הנשיא פרנסואה מיטראן נשאל בידי עיתונאי אם נכון שיש לו בת מחוץ לנישואין, הוא ענה "כן, זה נכון. אז מה? אין זה מעניינו של הציבור". ואכן, הצרפתים אינם ששים לשמוע על חשיפות מכוערות העלולות לפורר את הרקמה החברתית. במקרה של מיטראן, מה שהפתיע אותם לא היה קיומן של המאהבת והבת, אלא העובדה שממשלת צרפת מימנה את השתיים ואף העניקה להן אבטחה משטרתית.

עתה, מעמיד מעצרו של דומיניק שטראוס-קאהן שוב במבחן את ההנחה שחייהם הפרטיים של העשירים, המפורסמים ורבי ההשפעה, הם מחוץ לתחומה של העין הציבורית. ההאשמה החמורה ביותר נגד שטראוס-קאהן, ניסיון אונס, רק מגבירה את התחושה הרווחת בקרב חלק מהציבור, שהגיעה העת להרים את מסך הפרטיות.

"הרגשנו שאנחנו טובים מהאמריקאים והבריטים בשמירת עקרון הפרטיות של החיים האישיים", אומר פייר האסקי, אחד הפרשנים הפוליטיים המובילים במדינה וממייסדי האתר הפוליטי Rue89. "אבל אנחנו העיתונאים, לא עשינו את מלאכתנו נאמנה. עלינו להגדיר מחדש את תפקידנו בדרך תקיפה יותר ולומר שלא כל מה שפרטי הוא פרטי".

"כאשר רולן דומא היה שר חוץ, למשל, ידעתי שיש לו קשר רומנטי עם בתו של שר ההגנה הסורי, ולא כתבתי על כך משום שהעניין נגע לחייו הפרטיים. זו היתה טעות. היתה לכך השפעה על מדיניות החוץ של צרפת".

שערוריית שטראוס-קאהן פרצה בימים שבהם חלות תמורות בחיים הציבוריים של צרפת, שהקודים החברתיים שלה מתחילים להתבקע וסודות נחשפים. החותם האישי שהביא ניקולא סרקוזי למוסד הנשיאות יצר רעב לסיפורי רכילות. הטכנולוגיה מאפשרת להקליט פגישות אישיות ושיחות מביכות בטלפונים סלולריים, ותורמת בכך להתהוות שקיפות שלא היתה קיימת עד כה בצרפת.

הצרפתים רגילים לשמוע סיפורים לא רשמיים על אישים עוד מימי המלוכה הרחוקים, שבהם היתה רכילות זימה צורה של בידור. על רקע זה התפתחה במדינה תרבות סובלנית כלפי התנהגות הזולת, בעיקר בתחום המיני, וכלפי העיקרון שאל לזרים לחדור לתחום החיים הפרטיים.

לפני כשנתיים, כאשר שר התרבות של סרקוזי, פרדריק מיטראן, אחיינו של הנשיא לשעבר, פרסם ספר זכרונות שבו הכביר בפרטים על שירותי מין שקיבל בתשלום מנערים בתאילנד, לא קם בצרפת קול צעקה ולא נערך שום תחקיר עיתונאי בנושא. מרין לה פן, העומדת היום בראש מפלגת החזית הלאומית הימנית קיצונית, העלתה אמנם את הנושא לדיון ציבור וקראה לפיטוריו של מיטראן, אבל הנשיא תמך בו והשאירו בתפקיד.

כמו כן, הפוליטיקאים בצרפת לא נוהגים לגנות בעלי משרות ציבוריות בגלל פרשות מין, אף שאלימות מינית נגד נשים היא עניין אחר לגמרי. למעשה, פוליטיקאי המודה בכיבושיו הרומנטיים, נתפס כמי שמפגין אגב כך לבוחריו את כושרו ואונו לנהל את ענייני המדינה.

אף שחקירת חשד לפשע כאונס אינה דומה לחשיפת פרטים על חייו האישיים של אדם, בצרפת מסויגים מפתיחת סכרים וחקירת חייהם האישיים של בעלי הון ושררה. "בארה"ב, אם מתברר שיש לך מאהבת, אתה גמור", אומר האסקי. "אם לשטראוס-קאהן יש מאהבת, לא אכפת לי. אם הוא עשה משהו חמור יותר, זה משנה. אבל אני חושש שהשערורייה הזו עלולה להוביל אותנו לפוליטיקה של חדרי מיטות, ומזה אני סולד".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו