מת האדריכל היהודי שהחביא את נלסון מנדלה בחוותו

פרופ' ארתור גולדרייך שמת בגיל 82 בביתו בהרצליה, זכה לפרסום כדמות מפתח בתנועת האנטי-אפרטהייד דרום אפריקה

נועם דביר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

פרופ' ארתור גולדרייך, אדריכל, מעצב, אמן וממקימי המחלקות לעיצוב תעשייתי וארכיטקטורה בבצלאל הלך שלשום לעולמו בגיל 82 בביתו בהרצליה פיתוח. גולדרייך היה דמות חינוכית חשובה בעולם העיצוב בארץ, אולם בשנות החמישים והשישים זכה לפרסום כדמות מפתח בתנועת האנטי-אפרטהייד במולדתו דרום אפריקה.

גולדרייך, יליד יוהנסבורג, עלה לישראל בגיל 19 והתגייס לפלמ"ח. לאחר קרבות מלחמת העצמאות הצטרף לקיבוץ מעיין ברוך בגליל העליון. "הסיבה שהחלטתי לעלות לישראל היתה השואה והמאבק נגד הקולוניאליזם הבריטי", אמר בראיון לגרדיאן ב-2006. "חוץ מזה עליית המפלגה הלאומית (האפרטהייד בדרום אפריקה) לא הותירה לי שום ברירה אחרת". בגיל 33 החליט לשוב לדרום אפריקה ולהיאבק במשטר הגזעני.

הוא היה אחד החברים הראשונים בזרוע הצבאית של הקונגרס האפריקאי הלאומי (ANC) בהנהגת נלסון מנדלה והיה אחד מיועציו הקרובים ביותר. משום שלא היה מוכר לכוחות הביטחון במדינה הצליח לרכוש את חוות ליליסליף המבודדת מצפון ליוהנסבורג שהפכה למוקד פעילות מחתרתי של מנדלה וחבריו למאבק.

במסגרת פעילותו סייע גולדרייך לחיפוש אחרי אתרים מתאימים לפעולות חבלה של הזרוע הצבאית. נלסון מנדלה שיבח את פעילותו של לוחם הפלמ"ח לשעבר ואף כתב באוטוביוגרפיה שלו כי "הוא בעל ידע נרחב בלחימת גרילה וסייע לי מאוד בהבנתה". בשיא המאבק נגד משטר האפרטהייד נעצר גולדרייך יחד עם עוד 18 פעילים פוליטיים בפשיטה של המשטרה על חוות ליליסליף. הוא הושלך לכלא והואשם בחבלה ותכנון הפיכה אלימה - עבירות שעונשן מוות. לפני המשפט הצליח להימלט מהכלא יחד עם עוד שלושה פעילים כשהוא מתחזה לכומר. הוא התחבא בפרברי יוהנסבורג במשך כמה ימים ומשם נמלט לסוואזילנד, בוטסוואנה ולבסוף בחזרה לישראל.

לצד הפעילות הפוליטית הענפה, בתקופה שבילה בדרום אפריקה התבלט גולדרייך כאמן מצליח. ב-1955 הוא אף זכה בפרס "הצייר הצעיר" מטעם הממשלה הדרום אפריקאית, ובהמשך השלים לימודי עיצוב תעשייתי בלונדון, שם פגש את רעייתו תמר, מעצבת פנים ידועה ונצר למשפחת דה שליט. גולדרייך שב לישראל עם משפחתו באמצע שנות השישים מתוך אמונה כי המדינה הצעירה תקיים שיטת משטר טובה יותר מאשר בארצו. עם הזמן החל לראות בממשל הישראלי דמיון רב מדי למשטר האפרטהייד, והתנגד לכיבוש.

גולדרייך היה חבר הוועד הישראלי נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, ואף תבע בזמנו מממשלת ישראל לנתק את הקשרים עם דרום אפריקה. בשנת 1966 ייסד גולדרייך את המחלקה לעיצוב תעשייתי וסביבתי בבצלאל, שם לימד במשך 29 שנים. הוא שימש סגן נשיא המועצה הבינלאומית של איגוד המעצבים התעשייתיים ועסק במקביל גם בעיצוב תפאורות לתיאטרון ובתכנון אדריכלי. "הוא היה אדם עם אינטגריטי מרשים ולמרות בכירותו וגילו הוא אף פעם לא הפסיק ללמוד", אומר פרופ' זאב דרוקמן שכיהן כראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל ב-1990-2002. "איש אהוב, יפה תואר, מרשים מאוד, בעל אג'נדה חברתית ואתית".

לדברי דרוקמן, גולדרייך לא הרבה לספר על עברו בדרום אפריקה, "למרות שאני זוכר את השמחה שלו כשמנדלה חזר לשלטון. הוא ראה את עצמו שותף להיסטוריה הזאת על אף שכל השנים הוא היה פה". לאחר פרישתו מבצלאל הקים גולדרייך קרן הנושאת את שמו שעסקה בקידום פרויקטים בתחום האמנות והאדריכלות. בין השאר סייעה הקרן להוצאה לאור של ספרי אדריכלות רבים, הבולטים בהם הם "יעקב רכטר - אדריכל" ו"הפרויקט הישראלי". זהו אובדן שני למשפחת גולדרייך בתוך כשנה. באוגוסט הלכה לעולמה גם רעייתו תמר דה שליט. הם הותירו אחריהם בן, האדריכל עמוס גולדרייך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ