בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעצר ראטקו מלאדיץ' בסרביה | מהטריבונה לטריבונל, סיפורו של פסיכופת

ב-2001 פושע המלחמה ראטקו מלאדיץ' עוד היה הולך בגלוי למשחקי כדורגל, בשנים האחרונות סרביה השתנתה, והוא חי כאדם נמלט

3תגובות

בהתחלה הוא עוד היה הולך לכדורגל. מצפצף בגסות על בית הדין הבינלאומי ועל רשימת המבוקשים של פושעי המלחמה, שבה היה רשום שמו במקום השני. השנה היתה 2001, הרשימה הזו נוסחה בטריבונל בהאג ב-1995 וראטקו מלאדיץ', האיש שהיה אחראי לפשעים האיומים ביותר שבוצעו על אדמת אירופה מאז ימי מלחמת העולם השנייה, היה שם על עצמו צעיף ויחד עם חבריו צועד בגאווה ברחובות בלגרד לעבר האצטדיון. לא ליציע הכבוד, לא לתוך כוך נסתר מעיני האוהדים אלא עמוק לתוך הטריבונה של גוש האוהדים הכי שרופים. כי גם שם ביציע הוא היה מבוקש. אם כי מסיבות אחרות. יחד איתם היה מעודד, מחייך ושר שירים. לפעמים הוא אפילו הסמיק, כשאותם אוהדים הפנו את מבטם מהמתרחש במגרש לכיוונו והחליפו את שירי העידוד בשירי הלל לאורח: "שיילך לעזאזל הטריבונל! מלאדיץ' הגיבור בטריבונה!".

כולם אהבו כדורגל. גם ארקאן, מקום שלישי ברשימת פושעי המלחמה, שאותו ראיינתי שנתיים קודם לכן בזמן המלחמה בקוסובו, היה ידוע בתור האוהד מספר 1 של קבוצת הכוכב אדום בלגרד. כשדיבר אתי על הטיהור האתני בבוסניה הוא היה נינוח, חייכן ובטוח בדרכו. עצב גדול נפל עליו רק כאשר התייחס לעובדה שאין ביכולתו לצאת מתחומי המדינה כדי לראות משחקים בינלאומיים של נבחרת יוגוסלביה משום היותו אחד הפושעים הכי מבוקשים על פני כדור הארץ.

חצי שנה אחרי שראיינתי אותו, ארקאן נרצח. ב-2008 נלכד גם המבוקש מספר 1, ראדובן קארדזיץ', נשיא הסרבים בבוסניה. אבל החברים מבלגרד הסבירו לי שעם מלאדיץ' זה סיפור אחר. ראטקו מלאדיץ' היה חייל. אם, בקרב כל המיליציות, תת-מיליציות, חבורות הרחוב ושכירי החרב שלחמו והרגו בבוסניה, היה גוף מסודר אחד שניתן לקרוא לו צבא העם, הרי שעל הגוף הזה פיקד. הרמטכ"ל של הסרבים בבוסניה היה נערץ על פקודיו. את כולם יסגירו, אבל לא אותו.

ככתב צעיר שהסתובב משך חודשים בבוסניה בין הסרבים, הקרואטים והמוסלמים, הייתי בהלם מוחלט. כולם ביצעו זוועות. רק שהסרבים היו הכי חזקים. מבחינתם הם לחמו מלחמה היסטורית קדושה. מצד אחד נגד קרואטים פשיסטים ששיתפו פעולה עם הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה, ונוסף על כך נגד המוסלמים הבוגדניים, שהיו פעם סרבים וב-1389 התאסלמו כדי לזכות בתנאי חיים טובים מידי העותמאנים, שניצחו אותם בקרב המפואר בקוסובו. גם לי היה מוזר לשמוע שעדיין סוגרים כאן חשבונות מלפני מאות שנים. בתוך זמן קצר אתוודע לתופעות מוזרות ומעוותות עוד יותר. הסרבים בזו לקהילה הבינלאומית שקיטלגה אותם כרעים, כפי שהיא תמיד מגדירה את הצד החזק בכל מאבק. זו היתה גם המלחמה היחידה שבה אזרחותי הישראלית התקבלה בברכה.

עם החיילים של מלאדיץ'

"אתה ישראלי, אז אתה היחיד מבין כל העיתונאים הצבועים כאן שיודע מה זה באמת פשיסטים ומה זה מוסלמים", אמר לי אחד החיילים של מלאדיץ'. הייתי נבוך אבל השתדלתי שלא להראות את זה. אחר כך הוא סיפר לי על המפקד שלו. על כך שהטראומה הגדולה של חייו של ראטקו מלאדיץ' היתה מותו של אביו, פרטיזן שלחם בכוחותיו של טיטו שנהרג בקרב נגד הפשיסטים הקרואטים. ראטקו היה אז בן שלוש, אך כל חייו, כל הכשרתו באקדמיה הצבאית בבלגרד וכל מלחמת בוסניה יתועלו למטרה הגדולה שאותה אף פעם לא הסתיר: נקמה.

אז הוא סיפק לי את ההסבר המבעית, המצמרר בכנותו, לגבי הרעיון של המלחמה הזו. "אתם הישראלים", הוא אמר לי כמי שסוף סוף מצא מישהו שיכול להבין אותו, "התחלתם לעשות עבודה טובה אבל הפסקתם באמצע". וכשאני כבר הייתי על סף בחילה ולא הייתי בטוח שאני רוצה להמשיך לשמוע, הוא המשיך. "עשיתם עבודה טובה כשכבשתם את השטחים מהמוסלמים. הבעיה היא שאתם תקועים עד היום הזה עם אוכלוסייה כבושה, שטחים כבושים וארגוני זכויות אדם נגד הכיבוש. אצלנו זה לא יקרה".

את המשפט הבא שיאמר לי כנראה שלא הבנתי באמת באותו רגע או שלא חשבתי שהוא התכוון אליו ברצינות. היום אני מבין שהכל היה הכי אמיתי והכי ענייני: "אצלנו לא תהיה אוכלוסייה כבושה. אנחנו נדאג לזה שהיא פשוט לא תהיה שם". טיהור אתני קראו לזה.

הפסיכיאטר והפסיכופת

הצבא של מלאדיץ' כבש 70% משטח בוסניה. בסוף כל קרב ניתן היה לראות את מלאדיץ', תמיד בשטח, מחבק ומנשק את מפקדיו ואז, ברגע נדיר, נסדק קולו כשהשלטים הכתובים בלטינית, כנהוג אצל הקרואטים והמוסלמים, הוחלפו בשלטים הסרבים הכתובים בקירילית. מבחינתו הוא המשיך מלחמה היסטורית.

מבחינת הקורבנות בבלקן, רק בשמו של מלאדיץ' היה כדי לעורר צמרמורת ובעתה. מאחורי המלה קורבנות יש יותר ממאתיים אלף הרוגים ושני מיליון שנותרו חסרי בית. כמו כן, התאפיינה המלחמה הזו באלמנט חולני נוסף: אונס שיטתי של נשים. שוב, כולם עשו את זה, אך הסרבים, החזקים, יותר מכולם. החיילים היו אונסים נשים מוסלמיות, מוודאים שהן בהריון ומחזיקים אותן חודשים בשבי שלאחריהם כבר לא יכלו לבצע הפלה. בשלב הזה הן היו חייבות ללדת עובר שמבחינתן היה זרע של השטן.

ראוי לציין, זו לא הייתה הוראה של מלאדיץ'. התפישה הייתה יישום של רעיון גדול יותר אותו הגה ויישם נשיא הסרבים בבוסניה ראדובן קארדזיץ'. קארדזיץ' היה פסיכיאטר במקצועו ותחום התמחותו - מצבי כאוס. הרעיון היה לא רק לנצח את היריב אלא לזעזע ולהחריד אותו בצורה כזו שלעולם לא ירצה אפילו לשוב לאדמתו. בוסניה הייתה הפרקטיקה של תחום התמחותו. ראטקו מלאדיץ' היה מפקד הצבא שיישם את החזון המעוות הזה בשטח. יחד הם היו צמד מושלם. הפסיכיאטר והפסיכופת קראו להם בבוסניה.

אז מלאדיץ' היה המאצ'ו הכי גדול בבלקן, אבל כל חייו מילדות נסובו סביב נשים. ואין הכוונה לכך שהיה הולל. בדיוק להפך. שלא בשדה הקרב הוא תמיד חזר לארבע הנשים היחידות בחייו: אמו, אשתו, אחותו ובתו.

ואגב פסיכולוגיה, או אולי פסיכולוגיה בגרוש, אם טראומת מותו של אביו היא שהנחתה אותו בצדקת דרכו ובמסע הנקמה, הטראומה השנייה של מלאדיץ' כבר תוציא ממנו חמת זעם שתוביל לאקט המחריד ביותר של המלחמה הזו. ב-1994, בעיצומה של מלחמת בוסניה, בתו אנה בת ה-23 התאבדה. הבת שהעריץ הייתה סטודנטית לרפואה ובין הרופאים שטיפלו בגופתה בחדר המתים היה רופא מוסלמי. לפי עדות שסיפק מאוחר יותר אחד מקציניו שהתלווה אליו, מלאדיץ' סילק את הרופא והחל לאפר את פניה של בתו במשך שעות ארוכות.

סרביה חדשה

ואז, אז הגיעה סרברניצה. כשהגיעו מלאדיץ' וחייליו לפאתי המובלעת המוסלמית הם נעצרו על ידי כוח או"ם של חיילים הולנדים שהוצבו בבוסניה והבהירו להם שהם מאבטחים את תושבי הכפר. מלאדיץ' טפח על שכמו של הקצין ההולנדי, אמר לו שהוא מעריך את עבודתו, מזג לו כוסית סליבוביץ', דאג שיצלמו את זה ואז השמיע באוזניו את המשפט הכי ציני של המלחמה הזו: "אל תדאג. אף אחד מתושבי הכפר לא ייפגע". שעה אחרי שההולנדים עזבו החל הטבח הגדול ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. 8,000 מתושבי סרברניצה הוצאו להורג.

ב-1995, כשהסתיימה המלחמה והוקם בית הדין הבינלאומי בהאג כדי לשפוט פושעי מלחמה, מלאדיץ' וחבריו בזו לו. בעיקר מלאדיץ', שתמיד נתפש כמפקד נערץ ולא הבין שבצד פקודיו שיהרגו וייהרגו בשבילו, הולכת וגדלה בסרביה חברה אזרחית שמתעבת אותו, את מעשיו ואת התדמית הרצחנית שהביא על ארצם. הארץ נקרעה. לצד דוכני ממכר ברחוב שהציעו דיוקנאות של קארדזיץ', ארקאן ומלאדיץ' והוסיפו לקלל את כוחות נאט"ו והמערב שהפציץ אותם, דרשו רוב הסרבים להתנער מאותה מאפיה של הלוחמים ולעשות את דרכם לחיק המערב. זה נשמע לא רלבנטי, אך כשסרביה זכתה לפני שלוש שנים באירוויזיון זה היה איתות ראשון שאירופה כבר מוכנה לקבל אותה. כשהשם הסרבי הכי מפורסם בעולם כיום הוא בכלל שמו של הטניסאי האדיר נובאק דיוקוביץ', הפכו הגיבורים של פעם לכתם שחור מן העבר.

בתהליך אטי אך נחוש בחרו הסרבים בממשלה פרו-מערבית ששמה לה למטרה לחבור לאיחוד האירופי. תנאי הכרחי לכך, בעיקר מצדם של ההולנדים שהושפלו וביזו את עצמם בסרברניצה, היה שיוסגרו לבית הדין בהאג כל פושעי המלחמה ההיא. אחרי הירצחו של ארקאן ולכידתו של קארדזיץ' נותר מלאדיץ' האחרון. אם עד לא מזמן היו רואים אותו בכדורגל, במסעדות טובות בבלגרד ובחתונות, הרי שמ-2006 הוא נעלם.

קבוצה קטנה מקרב החיילים שלחמו אתו בבוסניה דאגה להסתיר אותו ולהמציא לו זהות חדשה. זה עבד במשך 15 שנה, אך כנראה שגם מביניהם, נמצא בסופו של דבר מישהו שבגד באותה ברית דמים והקריב את אחוות הלוחמים בעבור רעיונות מערביים, בין היתר פרס בסך 10 מיליון אירו, שהובטח למי שיוביל ללכידתו של המבוקש הבכיר ביותר על פשעי מלחמה שעדיין הסתובב חופשי.

איתי אנגל סיקר את המלחמות בבלקן בשנות ה-90



אשה סרבית חולפת על פני איור של ראטקו מלאדיץ' על קיר בבלגרד


ראטקו מלאדיץ', במרכז, עם שומרי ראשו בבוסניה בשנת 1994. יישם את הרעיונות החולניים של המנהיג קארדז'יץ'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו