בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך איבדתי את לוחית הרישוי שלי

להיות עיתונאי ברוסיה

תגובות

מוסקווה. ערב חמים, קיץ 2010. יצאתי מבית קפה במרכז מוסקווה וגיליתי שלוחית הרישוי נעלמה ממכוניתי. ברור לי מה פירוש הדבר. עוקבים אחרי.

כיוון שבכירי האף-אס-בי (יורש הק-ג-ב) לא סומכים על סוכניהם, הם דורשים הוכחות "ממשיות" על ביצוע המעקב, למשל, לוחית רישוי. זה יהיה מטופש להעמיד פנים שאיני פוחד. אני פוחד.

התקשרתי לידידתי העורכת מרינה ליטבינוביץ', שלה ניסיון ארוך שנים בכל הקשור לשירותי הביטחון. היא הותקפה ברחוב יותר מפעם אחת. במקרים כאלה מישהו קורא בשמך, מרביץ לך כמעט עד מוות ונוטש את המקום בלי לקחת כסף או חפצי ערך, כדי שתהיה ממש, אבל ממש, בטוח שאיש לא ניסה לשדוד אותך.

"מרינה, מה עושים כשלוחית הרישוי נעלמת?", שאלתי. "תבדוק את הרכב", ענתה מרינה. "הם עלולים לשתול בו נשק, סמים או ספרות אסורה. לא הייתי חוששת ממטען חבלה. הם בדרך כלל לא מפוצצים עיתונאים". ב"הם" היתה הכוונה לשירות הביטחון, לממשלה, לבכירים. נאמר לי שעדיף לא לדווח למשטרה על גניבת לוחית הרישוי. אם אדווח, הם יפתחו בחקירה, אבל השוטרים לא ששים לחקור אנשי ביטחון. המכונית תוחרם לכמה חודשים, אולי לשנה. מה אעשה בלי מכונית? כדי להסביר לשוטרים את עניין הלוחית החסרה אני מספר שהיא פשוט נפלה בשעת נסיעה.

אבל אני יכול, אולי, להתלונן בפני שירותי הביטחון. "בוא נשאל באף-אס-בי למה הם עוקבים אחרי", אמרתי לעורך. והוא ענה בלי לחשוב "ומה בדיוק נגיד להם? שהם לקחו את הלוחית"?, הוא מבין מה פירוש הלוחית החסרה, ואני מבין מה פירוש "לא רוצה להיות מעורב". נפסיד מודעות אם נתגרה בממשל.

כמה ימים חולפים, ואני נעצר בתחנת רכבת. שוטר מבקש לראות מסמכים. אני מבקש לראות צו. הוא מגיש לי פקס לא קריא, ששמי אינו מופיע בו. לאחר עשר דקות אני משוחרר, ומספיק לרכבת. מעוצבן, התקשרתי לתחנת הרדיו "אקו" וסיפרתי לשדרן על החוויה. לאחר דקה שמעתי כי "העיתונאי הידוע ואלרי פניושקין נעצר לחקירה". התחנה פונה לדובר השירות כדי לדעת מה היו סיבות המעצר. הדובר משיב שאין בידיו כל מידע. אני מרגיש טוב יותר. כעת הכל ידוע, חשוף לעיני הציבור. זה טוב יותר מאשר להיות קורבן אילם של כוחות נסתרים.

ניסיתי להבין מה עורר את ההתעניינות. האם זה מאמרי בעניין המחסור בתרופות לחולי איידס? הכתבה על השמירה המשטרתית סביב אולפן שבו מפיקים פורנוגרפיית ילדים? ההשוואה בין הקהל המריע ברחובות לברק אובמה ביום השבעתו לעומת רחובות מוסקווה הריקים מאדם ביום השבעתו של דמיטרי מדוודב?

זה חייב להיות משהו שכתבתי לפני שנים. כיום איני עוסק בנושאים פוליטיים כיוון שאין בכך טעם, במדינה חסרת מעורבות ציבורית בחיים הפוליטיים. אבל, לא משנה מה עשיתי, כיוון שברוסיה אין דרך לדעת.

איננו יודעים מי אחראי לרצח אנה פוליטקובסקאיה, ומי תקף, ולמה, את העיתונאי אולג קאשין. איננו יודעים משום שהפשעים לא נחקרו ביסודיות. את הרוצחים השכירים אפשר למצוא. אבל לא את מי ששילמו להם. כתבים שמכסים סיפורים אלה יודעים שגם הם בסכנה.

דמיינו לעצמכם את דיווחיו של בוב וודוורד על ווטרגייט, ואת היום למחרת. שקט. איש אינו מגיב. איש אינו חוקר. פוליטקובסקאיה דיווחה על עשרות פרשות כמו ווטרגייט, אבל אף אחד מתחקיריה לא נבדק. התביעה, הפרלמנט, עמיתיה בעיתון. כולם שתקו. איש לא בדק את חשיפותיו של אולג קאשין. דיווחיי על פורנוגרפיית ילדים אכן הובילו לחקירה, אולם מישהו הדליף למעורבים, וכל החשודים נעלמו.

ברוסיה של היום עיתונאים נרצחים כמו אנה פוליטקובסקאיה, מוכים כמו אולג קאשין ומאוימים, כמוני. אבל על אף שזה נשמע נורא, זו אינה הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא ההתעלמות מהעיתונאים. הסיכונים שהם לוקחים אינם מעניינים איש. ערכו של כתב יעלה רק בזכות סיפור בלתי מזיק או משעשע, שיוכל להופיע לצד מודעה.

ואלרי פניושקין הוא מחבר הספר "12 שאינם מסכימים: המלחמה על החירות ברוסיה של פוטין". המאמר פורסם במקור בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו