בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 43 שנה: שארל דה גול משיב מלחמה שערה

תגובות

1968 החלה בצרפת כשנה משעממת. במאמר שהופיע בראשיתה ב"לה מונד" נאמר כי "מה שמאפיין היום את חיינו הציבוריים הוא השעמום. איננו לוקחים חלק באירועים החשובים בעולם. הצעירים משתעממים... דה גול משועמם". משום כך היתה סערת האביב של צרפת מטלטלת ומפתיעה.

"מאי 68'" נולד למעשה ב-22 במארס, כשסטודנטים בפקולטה למדעי הרוח והחברה בנאנטר הפגינו נגד האיסור על שהיית בנים במגורי הבנות, והשתלטו על משרדי הדיקן. כעבור זמן קצר פרצו במאי מהומות והפגנות בפאריס. תלמידי הסורבון על שלוחותיו יצאו לרחובות במחאה על שיטות ההוראה הנושנות והצפיפות במוסדות האקדמיים. ההפגנות הפכו לאלימות ונראה היה שממשלתו של הנשיא שארל דה גול מאבדת שליטה, בעיקר לאחר שארגוני העובדים הצטרפו למחאה, ולמעשה השביתו את צרפת כולה.

לקראת סוף מאי נמנו בצרפת כ-10 מיליון שובתים, וההפגנות, שבתחילה השתתפו בהן מאות או אלפים בודדים, הפכו המוניות ומאיימות. הרושם היה שהשמאל המתון מנסה לנתב את האירועים לקראת מהפך שלטוני.

דה גול הגיב ב-30 במאי בנאום רדיו לאומה, שבו הצהיר שאין בכוונתו לפרוש מתפקידו כנשיא, הודיע על פיזור האסיפה הלאומית והכריז על קיום בחירות כלליות בהקדם האפשרי. עוד הבהיר דה גול שאין בכוונתו להדיח מתפקידו את ראש הממשלה ז'ורז' פומפידו, וציין כי משאל העם שעל קיומו דיבר שבוע קודם, יידחה. לפי "הארץ", "דה גול דיבר בקול תקיף והחלטי. נראה כי אימץ לו נימה מלחמתית. משפטיו היו קצרים וקצובים, והנאום כולו נמשך שש דקות".

שליח "הארץ" בצרפת עמוס אילון דיווח כי "הנשיא דה גול החליט להשיב מלחמה שערה. בהכריזו היום על פיזור הפארלמנט הוכיח את עצבי הברזל שלו. בעת ובעונה אחת קרבה צרפת צעד נוסף לקראת מלחמת אזרחים. זהו כנראה הסיכון שהגנראל מוכן לקבל על עצמו כדי להציל את צרפת ממה שכינה איום הדיקטטורה והקומוניזם הטוטאליטארי". עוד דיווח "הארץ" כי הנשיא קיבל את החלטתו לאחר התייעצות חשאית עם מפקדי צבא בכירים, שהבטיחו לו כי "הצבא יציית להוראותיה של כל ממשלה שתקום". לפי שליח "הארץ", הכריזו ראשי הקומוניסטים בצרפת כי מדובר בהכרזת מלחמה. פרנסואה מיטראן ופייר מנדס פראנס, שהיה מתומכי מאבק הסטודנטים, הבהירו כי מדובר בדיכוי צבאי ובקריאה למלחמת אזרחים.

ב-31 במאי נכתב במאמר המערכת של "הארץ" כי "גנראל דה גול החליט לא להתפטר ולא להקריב את ראש הממשלה פומפידו כעולה על מזבח זעם ההמונים". בנאומו רמז דה גול כי יוכל "לפעול נגד אי סדר גם באמצעים אחרים. לפי ידיעות מסויימות כבר התחיל להזיז יחידות צבאיות אל סביבת פאריס". תחזיתו של כותב המאמר בנושא הבחירות היתה עגומה. לאחר הבחירות במארס 1967 שבהן זכו הגוליסטים ברוב זעום, תהה הכותב "האם יש סיכוי שבנסיבות של חודש יוני 1968 יחזור אפילו רוב זעום כזה לבניין הפרלמנט?". תהייה נוספת היתה, האם במצב הנוכחי של שביתות בשירותי התחבורה ניתן בכלל לקיים בחירות? ואם אלו ייערכו, תוך יישום האיום בהפעלת הצבא לדיכוי השביתות, האם אפשר יהיה להגדירן כבחירות חופשיות?

הכותב התבדה. נאום הנשיא והאיום בהשתלטות קומוניסטית הוציא לרחובות מאות אלפי גוליסטים ומצביעי מרכז שצעדו לאורך השאנז אליזה. הפעם שרו המפגינים את המארסייז ולא את האינטרנציונל, והניפו דגלי כחול-לבן-אדום במקום דגלים אדומים ושחורים.

בבחירות ניצחו דה גול ומפלגות הימין. אולי משום האכזבה מ"התקפלות" ההנהגה הקומוניסטית שפעלה על פי הוראות מוסקווה והוציאה את הרוח ממפרשי המהפכה. ההנחה היתה שמוסקווה חששה מכינון מדינה סוציאליסטית דמוקרטית במערב אירופה וראתה בכך איום על המשטר הרודני בברית המועצות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו