בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | מורה אמריקאי

כשהצבא האמריקאי אינו עומד בציפיות איש לא מאשים את החיילים; כשהתלמידים האמריקאים נכשלים מאשימים את המורים, הנדרשים להישגים בלי תמיכה, הערכה או שכר הוגן

תגובות

כשתוצאותיו של מבצע צבאי לא עונות על הציפיות - איננו מאשימים את החיילים. איננו אומרים: "זו אשמת החיילים העצלים ותוכניות הפנסיה והחיסכון השמנות שלהם! זו הסיבה שלא השגנו הצלחות גדולות יותר באפגניסטאן". לא. אם התוצאות לא מספקות אנחנו מאשימים את המפקדים, את שר ההגנה, את ראש המטה הכללי. איש אינו מעלה על דעתו להאשים את הגברים והנשים שנלחמים בכל יום בעבור שכר זעום והכרה מזערית.

והנה, בתחום החינוך אנחנו עושים את ההיפך. כשאיננו מרוצים מהתוצאות שהשיגו תלמידינו במבחנים הבינלאומיים - אנחנו מאשימים את המורים. כשאיננו מרוצים מהתנהלותם של בתי ספר מסוימים, אנחנו מאשימים את המורים ומקטינים את המשאבים העומדים לרשותם.

לעומת זאת, כאשר התוצאות שמשיג הצבא בשטח לא תואמות את הציפיות שלנו אנחנו מחפשים דרכים לסייע לחיילים. אנחנו משתדלים לשפר את הציוד, הנשק, ההגנה וההכשרה הניתנים להם. וכשמספר המתגייסים קטן, אנחנו מציעים תמריצים.

ניצבת לפנינו כיום הזדמנות נדירה, כשמורים רבים עומדים על סף פרישה, להוכיח את מידת הרצינות שלנו בנושא החינוך. הצעד הראשון שיש לעשות הוא להפוך את ההוראה למקצוע מושך יותר בעיני בוגרי המכללות. זה דורש מאמץ מסוים.

נכון לעכשיו, משכורת ממוצעת של מורה שווה לזאת של קופאי במחסום דרכים בכביש מהיר או ברמן. מורים מרוויחים 14% פחות מאשר בעלי מקצועות אחרים, הדורשים רמת השכלה דומה. בערכים ריאליים, משכורות המורים הלכו וירדו במשך 30 שנה.

המשכורת ההתחלתית הממוצעת של מורה עומדת על 39 אלף דולר. המשכורת הממוצעת לאחר 25 שנות עבודה במקצוע עומדת על 67 אלף דולר. משום כך רבים מהמורים אינם בעלי הבית שבו הם מתגוררים. בשכר כזה גם אי אפשר לפרנס משפחה, כאשר מדובר במשכורת יחידה.

כיצד מצליחים אפוא המורים להחזיק מעמד? 62% מהם עובדים גם מחוץ לבית הספר כדי שיוכלו לגמור את החודש. בשביל אריק בנר, מורה מצטיין להיסטוריה מקלר שבטקסס, המאבק על הכסף הוא יום-יומי. לבנר שני ילדים, ובמשך 15 שנה הוא לא הצליח לפרנס אותם רק ממשכורתו. בכל יום הוא יוצא מבית הספר ופונה ישירות לחנות לעיצוב הבית, שם הוא מועסק כנהג מלגזה עד השעה 11 בלילה. למחרת בבוקר הוא קם ומתחיל מהתחלה.

במרכזי הלימודים שלנו אנחנו עובדים עם מורים מבתי ספר ציבוריים זה עשר שנים. בכל אביב אנו רואים את הטובים שבהם עוזבים את המקצוע. הם שחוקים בגלל השעות הארוכות, השכר הנמוך והעובדה שאינם זוכים בתמיכה ובכבוד.

דמיינו לעצמכם מורה חדש שנזרק לבית ספר עירוני ונדרש ללמד חמש כיתות ביום, שכל אחת מהן מונה כ-40 תלמידים. בסוף השנה, אם תוצאות המבחנים לא יהיו גבוהות מספיק, הוא, או היא, יוגדרו כמורים גרועים. בעבור בוגר מכללה שיש לו אופציות אחרות, סוג כזה של לחץ בתמורה למשכורת כה נמוכה אינו מתקבל על הדעת. לכן, בכל שנה, 20% מהמורים באזורים העירוניים פורשים. ברחבי ארה"ב פורשים מהמקצוע 46% מהמורים לפני שעבדו בו חמש שנים. התחלופה עולה לארה"ב 7.34 מיליארד דולר בשנה. ההשפעה על בתי הספר, בעיקר בקהילות עירוניות, הרסנית.

אפשר לשנות את המצב הזה. בעשר השנים הבאות כמחצית מתוך 3.2 מיליון המורים בחינוך הציבורי יהיו אמורים לצאת לגמלאות. מי ימלא את מקומותיהם? כיצד נפתה את הטובים ביותר ונגרום להם להישאר בתפקידם?

אנשים מדברים על אחריות, אמצעים, קביעות, תוצאות מבחנים ותשלום בגין ביצוע. שאלות אלה ראויות לדיון, אולם מקומן משני. קודמים להם גיוס והכשרת המורים ויחס הגון כלפיהם. אין נוסחת פלא שתתקן כל בית ספר באמריקה, אבל אם לא נפתור את בעיית התחלופה בקרב המורים, אין לנו סיכוי.

האם אנחנו יכולים להשתפר? כמובן.

חברת הייעוץ מקינזי בדקה באחרונה את הדרכים שבהן ניתן לגייס ולשמור על כוח הוראה מוכשר. הבדיקה השוותה בין היחס למורים בארצות הברית ליחס אליהם בפינלנד, סינגפור ודרום קוריאה.

מתברר שבשלוש המדינות הללו היחס למקצוע שונה לחלוטין. ראשית, ממשלותיהן מגייסות את מי שהצטיינו בלימודיהם לשורות המורים (אנחנו לא). בפינלנד ובסינגפור משלמים בעבור ההכשרה (אנחנו לא). מבחינת תשלום, בדרום קוריאה משלמים למורים 250% ממה שאנחנו משלמים.

ומעל לכל, שם נותנים אמון במורים. הם מתקבלים, ובצדק, כפתרון, ולא כבעיה. וכשנדרש שיפור, בית הספר מקבל תמיכה ולא עונש. משום כך, התחלופה במדינות אלה מזערית. בדרום קוריאה מדובר באחוז בשנה. בפינלנד ב-2% ובסינגפור ב-3%.

מקינזי פנתה ל-900 תלמידי מכללות מצטיינים בארה"ב וגילתה, כי 68% מהם היו מוכנים לשקול קריירת הוראה אילו המשכורת ההתחלתית היתה 65 אלף דולר, וצומחת למינימום של 150 אלף דולר. האם אנחנו יכולים לחולל שינוי כזה? לו היתה לנו מחויבות אמיתית כלפי העתיד היינו יכולים. אם יש ממשל שמסוגל להתמודד עם המשימה הזאת הרי זה הממשל הנוכחי. הנשיא אובמה ושר החינוך ארני דנקן מבינים את עמדתם המרכזית של המורים, והצהירו כי השיפור במערכת החינוך יתחיל וייגמר במורים מצוינים. ואולם, חינוך ברמה עולמית עולה כסף.

ולמי ששואלים "איך נשלם על זה" - ובכן, איך אנחנו משלמים בעבור שלוש מלחמות רצופות? כיצד שילמנו בעבור רשת הכבישים המהירים? או בעבור הצלתם של הבנקים להשקעות ב-2008? כיצד שילמנו בעבור הפרויקט השאפתני של שיגור אמריקאים לירח? היה לנו חזון, היה לנו רצון ומצאנו את הדרך.

דייב אגרס וניניב קלמנטס קאלגרי הם מייסדי 826 מרכזי הלימוד הארציים, ומפיקי סרט התעודה "מורה אמריקאי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו