בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | מתנדנדים על סף הבבוניזם

הניאוף הווירטואלי של חבר הקונגרס אנתוני ויינר הראה שוב, שבעידן האינטרנט הפכנו לרעבים יותר לתשומת לב ולאישור חיצוני

תגובות

בכל זמן ומקום קישרו בני אדם בין טכנולוגיות חדשות להידרדרות מוסרית. "אנשים חושבים שמסחר במדינה הוא חיוני", כתב הנרי דייוויד ת'ורו ב-1854. "לייצא קרח, לשוחח בטלגרף, לנסוע במהירות של חמישים קמ"ש. אבל השאלה אם נחיה כמו בבונים או נחיה כבני אדם אינה ברורה".

חרדות דומות עלו גם ביחס להמצאות החדשניות ביותר, מאוטומוביל ועד אייפון. אנו תמיד מתנדנדים על סף הבבוניזם, תמיד במרחק קפיצה טכנולוגית לעבר אובדן האנושיות.

לפעמים הפסימיסטים דואגים בצדק. הטכנולוגיה אכן משנה את האופי. תרבויות משתנות מעידן לעידן, לעתים לרעה. המצאות טכנולוגיות יכולות לעודד מידות מגונות ולהזין אותן בעולמות החדשים שהן יוצרות.

במקרה העצוב של הניאוף הווירטואלי של חבר הקונגרס אנתוני ויינר, המידה המגונה של עידן האינטרנט הונחה תחת אור הזרקורים. לא מדובר כאן בתשוקה, בהטלת כתם או בחוסר נאמנות, אף על פי שהחיים הווירטואליים מעודדים את כל השלושה. מדובר בנרקסיזם נואש של נעורים.

הביקורת על אמריקה המודרנית התחילה כבר בשנות השבעים, כשכותבים כמו טום וולף וכריסטופר לש מתחו ביקורת על מה שוולף כינה "עידן האני". מחקרים הולכים ומצטברים מלמדים על כך שההתרכזות-בעצמי של האמריקאים מגיעה לשיא בעידן פייסבוק וטוויטר. לפי כמה סוציולוגים, אמריקאים צעירים שקועים בעצמם ורעבים יותר לאישור מאשר בדורות קודמים. לעומת זאת, הם פחות אמפתיים. נראה כי מגמות אלה שיגשגו ככל שתרבות האינטרנט שיגשגה. נראה כי טקסי התקשורת החברתית הופכת את כולנו למאותגרי סטטוס ואקסהיביסיוניסטים.

הציבור יאשר

בגיל 46, ויינר אינו משתייך לדור הפייסבוק, אך ברור שהוא מכיר היטב את עולם הרשת החברתית. העובדה שהוא השתמש בחירויות שמעניק האינטרנט כדי להפר את שבועת הנישואים אינה חריגה במיוחד. זאת גם השגרה של שפיצר-שוורצנגר שפועלת בספירה הווירטואלית. מה שבולט כאן היא הצורה בה התנהלו פרשות האהבים שלו: לא כניעה פרטית לתשוקה, אלא רעב פתטי לאישור כאילו ציבורי.

בכל הציוצים וההודעות שדלפו לתקשורת עד כה, אין סימן לכך שלוויינר יש עניין מיוחד בנשים שאתן יצר קשר - בוודאי לא כבני אדם, אך גם לא כאובייקטים של תשוקה. "שותפותיו" היו קיימות פחות כדי לעורר אותו ויותר כדי להחזיק מראות מול יהירותו: בין אם חבר הקונגרס פירסם תצלומים של פלג גופו העליון, או התפאר בפלג גופו התחתון, תשומת לבו תמיד היתה מופנת כלפי עצמו. אם ביל קלינטון פותה כשהציץ בתחתוניה של מוניקה לוינסקי, ויינר התפתה בראש וראשונה על ידי התשוקה להתפאר ביתרונות גופו שלו.

במובן זה, תצלומי החזה של ויינר מספרים יותר מהתצלומים הפורנוגרפיים שהגיעו מאוחר יותר. היו זמנים שבהם תהילה והשפעה הצליחו לשחרר גברים מחוסר ביטחון. כשהנרי קיסינג'ר התפאר שכוח הוא האפרודיזיאק החזק ביותר, הוא התכוון לכך שאינו צריך לדאוג לשרירי החזה ושרירי הישבן שלו בזמן שניסה להרשים את נערת בונד לשעבר, ג'יל סיינט ג'ון.

לא בעידן הרשת החברתית. בתרבות המאופיינת יותר ויותר במה שכריסטופר רוזן כינה "תביעה בלתי נלאית לאסוף (חברים וסטטוסים) ולבצע (תוך שיווק עצמי)", להיות חבר קונגרס זה לא מספיק. חייבים ללכת לחדר הכושר ולהיראות טוב כשיוצאים מהמקלחת, ואז למצוא חבר בטוויטר שמוכן להגיד לך "כמה דגול" אתה באמת.

הנרקסיסט העכשווי

כשלש כתב בסוף שנות השבעים, הוא הבחין בין נרקיסיזם מודרני לאוגואיזם מהסוג הישן. הנרקסיסט העכשווי, כתב, שונה מ"הטיפוס המוקדם יותר של האינדיבידואל האמריקאי באיכות הקלושה של עצמיותו". למרות "ההזיות התכופות שלו כאדם כל-יכול, הנרקסיסט תלוי באחרים שיאשרו את דימויו העצמי". חוסר ביטחונו המולד יבוא על פתרונו "רק אם יראה את העצמי המפואר משתקף דרך תשומת לבם של אחרים, או על ידי ניסיונו ליצור קשר עם אלה שמקרינים פרסום, כוח וכריזמה".

למרבה הייאוש, זאת גם הציפייה ביחסי ויינר ו"מעריצותיו" וגם בתרבות הרחבה יותר של "סתכלו עלי! סתכלו עללללללי!" של הרשת החברתית, ששותפים לה כמעט כל החברים במידה זאת או אחרת.

פייסבוק וטוויטר לא יצרו את תרבות הנרקסיזם, אבל הם משמשים כאולם מראות שבו הנרקסיזם פורח כפי שמעולם לא פרח בעבר. זאת "גלריה וירטואלית ענקית", כותב רוזן, שהדיוקנאות העצמיים בה משקפים בעיקר את התשוקה הנצחית של בני האנוש לתשומת לב".

כפי שוויינר גילה, קל מאוד להיאבד שם.



חבר הקונגרס האמריקאי אנתוני ויינר. לאחר חשיפה הפרשה, נאלץ להודות כי ניהל ''יחסים לא הולמים'' עם נשים בטוויטר ובפייסבוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו