בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | סיפורו של עיוורון כלכלי

תגובות

אני חי על הקו בין מדריד וניו יורק, ונקודת השקפה כפולה זו עוזרת לי לראות את המדינה שלי מבפנים ומבחוץ. אני מדבר עם חברים ספרדים בארצות הברית ואנו מתווכחים בלהט על פוליטיקאים חדלי אישים או מושחתים, מבכים את מצב החינוך והכלכלה, את הבזבוז האבסורדי של אותן מדינות שנותנות חינוך לאזרחים הצעירים והמבריקים ואחר כך לא מסוגלות להחזיק אותם. ובין התחושות שאנו חולקים ביום יום אנו נדהמים מהעיוורון שבו חיה המדינה שלנו מאז כניסתה לאיחוד האירופי.

אני זוכר באחת הנסיעות שלי בתחילת 2008, כשלמשבר הכלכלי היה אפקט מיידי על ארצות הברית, ואפילו על החזות של הרחובות של השכונה שלנו - שבהם נסגרו כבר הרבה חנויות ואפשר היה לראות בכל עבר שלטים "למכירה", להשכרה". היינו חוזרים למדריד, שממשיכה לחיות בחגיגה של שפע שהועצם על ידי מדיניות כלכלית פופוליסטית של ממשלה עומדת לקראת בחירות כלליות.

בספרד לא היתה סכנה של משבר כלכלי: המערכת הבנקאית שלנו היתה הרבה יותר יציבה מהמערכת האמריקאית. המדינה שלנו המשיכה לצמוח בקצב בין הגבוהים של האיחוד האירופי. רשויות המקומיות והעיריות יכלו להמשיך במסכת הבזבוזים. כל זוג שעמד להוליד ילד היה מקבל 2,500 יורו, "צ'ק-התינוק" כפי שכונה באירוניה, שהתקבל על ידי עשירים ועניים כאחד.

האופוזיציה הימנית היתה מדקלמת על התקרבות המשבר הכלכלי אך לא העיזה לבקר את המדיניות הנדיבה באורח אבסורדי, מתוך פחד שתאבד קולות. ומכיוון שבספרד השיח הפוליטי הצטמצם לאורך השנים למאבק עז בין המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הפופולרית הימנית, לא היה כל מרחב כדי שהמציאות תעשה את דרכה אל תודעת האזרחים.

היה הרבה יותר קל לשדר דעות קיצוניות. כל דבר שעשתה הממשלה תמיד נראה רע על ידי האופוזיציה והשליחים שלה בתקשורת, שהלכה והתקרבה אל הקנאות הקתולית בדומה לאינפקציה האוונגליסטית של המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. אני זוכר בבירור במהלך ארוחת ערב עם חברים עיתונאים, שאליה הלכנו אשתי ואני, כמה שבועות בודדים לפני הבחירות של 2008 - בחירות שבהם ניצח באופן צפוי רודריגז זפטרו. אנחנו, שרק הגענו מניו יורק, דיברנו על מידת החומרה של האבטלה והסכנות הנדל"ניות. וחשבנו בקול רם: הצמיחה הספרדית של השנים האחרונות התבססה על תיירות מאסיבית ובנייה חסרת השליטה. בעוד שהרווחים של אותן שנות השפע התפוררו בצריכה של הפרט בחוסר גבולות, בחגיגות אירועים ציבוריים יוקרתיים, בניינים מרהיבים, בעוד שנראה שבספרד המסיבה לא תיגמר לעולם, משהו בסיסי כל כך כמו חינוך הוזנח.

בינתיים העבודה המוצעת בבנייה ובתיירות היא תמיד ברמה נמוכה והמשכיותה תמיד מוטלת בספק: לא תמיד ימשיכו להגיע מיליוני תיירים לחופי ים. איזה סוג של מודל ייצור ישנו למדינה עם רמת חינוך נמוכה, כוח אדם יקר ויצרנות נמוכה? אבל מסביבנו שולחנות המסעדות המשיכו להיות מלאים כתמיד. היכן היה המשבר אם בכל יום נמכרו יותר מכוניות, נחתמו עוד משכנתאות בריביות יותר נמוכות, היה יותר ציבור במרפסות בתי הקפה, אם הגיעו עוד ועוד מהגרים שמוכנים לעבוד בכל עבודה אפשרית.

הגיעו הבחירות והמפלגה הסוציאליסטית וספטרו מחויך כתמיד שוב ניצחו. בלי להפסיק לחייך המשיך להכחיש שספרד נמצאת בסכנה. רק החליף את שר הכלכלה שלו כיוון שהתחיל להזהיר אותו על מה שעמד להתרחש. שום דבר לא נעשה. היינו עשירים והשגנו את המעמד הזה ללא מאמץ.

אשתי ואני חזרנו מאמריקה, המשכנו להתפלא שהשאננות נמשכת עד כדי כך שהכסף הציבורי מבוזבז באותה קלות ואיש לא הזהיר על הצורף בביקורת עצמית. היום, יש לנו חמישה מיליון מובטלים, חוב מפלצתי, מיליוני בתי דירות חדשים ריקים, ואופוזיציה ימנית שלא מזמן ניצחה בבחירות המוניציפליות ושבעוד כמה חודשים תנצח בבחירות הכלליות בלי להציע שום דבר. בכל הנוגע לספטרו, הוא כבר אינו מופיע בציבור כך שאין ביכולתנו לדעת אם הפסיק לחייך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו