בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20.06.1991 / ברלין חוזרת להיות בירת גרמניה

היום לפני 20 שנה:

תגובות

ב-1918, לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה והקמת רפובליקת ויימאר, הוכרזה ברלין כבירת גרמניה, ונותרה כך גם לאחר עליית הנאצים לשלטון והקמת הרייך השלישי. אחת מתוכניותיו הגדולות של אדולף היטלר היתה להפוך את העיר לבירת העולם, אולם תבוסת גרמניה הנאצית ב-1945 הובילה לחלוקת העיר בין ברית המועצות לבעלות הברית המערביות (ארה"ב, בריטניה וצרפת). חלקה המזרחי של ברלין נותר בירת גרמניה המזרחית-קומוניסטית, וגרמניה המערבית העבירה את בירתה לבון.

לאורך השנים שבהן היתה גרמניה חצויה ביקרו בברלין תיירים מעטים. חלק טסו ובודדים העדיפו את הכביש המהיר שחיבר את שתי הגרמניות ולא איפשר לנוסעים מזרחה לצאת ממנו. "זה היה פרוזדור ארוך שהוביל לנקודה מסוימת אחת בלבד, ברלין. היציאות לאורך הכביש היו חסומות לתושבי המערב", אמר ישראלי שהתגורר בשנות ה-50-60 בפרנקפורט. הוא סיפר על ברלין של 1962 שבה חיו תושבי החלק המערבי ברווחה ונהנו מבתי קפה, ברים, מכוניות פרטיות ושלטי ניאון זוהרים, ועל המזרח הקודר, בתי המגורים הענקיים, האפרוריות והדכדוך. בין שני חלקי העיר הוקמה ב-1961 חומה שמנעה בריחת תושבי המזרח למערב.

הכל השתנה בנובמבר 1989, כאשר עם תום המלחמה הקרה, קריסת ברית המועצות ונפילת החומה, הוחלט על איחוד שתי הגרמניות ובהמשך, על החזרת כתר הבירה לברלין. כששככו צהלות ושמחת ההמונים על האיחוד היה ברור שהמגמה הלאומית תהיה החזרת הבירה למקומה המקורי, אולם לאחר כשנה וחצי, כשחלף גל ההתלהבות הראשון, החלו התהיות אם כדאי להעתיק את המרכז המדיני והפוליטי מזרחה, אל מה שהיה בעבר הלא רחוק חלק מהגוש הקומוניסטי.

שליח "הארץ" בגרמניה דניאל דגן דיווח בסוף מארס 1991 כי "עד לפני זמן קצר השתעשעו כאן בתקווה שיהיה אפשר לדחות את ההחלטה בעניין הבירה למשך חודשים או אף שנים, אולם כיום ברור שדרושה החלטה דחופה. הקאנצלר הלמוט קוהל טרם התערב בוויכוח, אך ברור שברגע האמת הוא יתמוך בברלין". פרשנים ציינו כי במקרה של קוהל יפעלו דחף פוליטי-היסטורי ושאיפה לשלטון בבירה גדולה. ההכרעה בנושא אמורה היתה להתקבל בבונדסטאג, שבו אין לנשיא זכות הצבעה, ולקאנצלר יש קול אחד בלבד - של עצמו כחבר פרלמנט.

בתחילת יוני 1991 דיווח שליח "הארץ" בגרמניה כי "המחלוקת בשאלת מקום המושב העתידי של הממשלה והפרלמנט של גרמניה הלכה והתחדדה בסוף השבוע שעבר, ולדעת משקיפים רבים היא לא תוכרע ב-20 ביוני כפי שתוכנן תחילה". עוד נאמר ב"הארץ" כי "מאז איחוד גרמניה בשנה שעברה, הבירה הרשמית של המדינה המורחבת היא ברלין. ואולם, בון נשארה מקום המושב של הפרלמנט ושל משרדי הממשלה. תומכי ברלין, ובתוכם הנשיא ריכארד פון וייצזקר והקאנצלר הלמוט קוהל, רוצים להעביר את מוסדות השלטון לברלין. תומכי בון מתנגדים לכך בתוקף ומעלים נימוקים כספיים ואחרים לביסוס עמדתם".

בניגוד לתחזיות הפרשנים, ב-20 ביוני דיווח שליח "הארץ" מבון כי "הבונדסטאג הכריע. הפרלמנט והממשלה יועברו מבון לברלין". ההחלטה התקבלה ברוב זעום, ולהערכת מומחים, עלות העברת המוסדות תגיע לכ-80 מיליארד מארק ותימשך שנים.

עוד נאמר ב"הארץ" כי "הוויכוח בבונדסטאג הועבר בשידור חי ברשתות רדיו וטלוויזיה בגרמניה, ודחק הצדה כל נושא אחר, לאומי או בינלאומי. המחלוקת חצתה את כל המפלגות הפוליטיות, ובמקרים אחדים אף הביאה למריבות משפחתיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו