בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וול מארט בתביעת הענק נגדה על אפליה מינית

בית המשפט העליון של ארה"ב פסק כי התובעות הייצוגיות לא הוכיחו דפוס של אפליה הרלוונטי לכל 1.6 מיליון העובדות

תגובות

המשבר הכלכלי של השנים האחרונות לימד את הציבור האמריקאי את המושג "גדול מכדי ליפול", המתייחס לגופים כלכליים שהפכו כה גדולים, שהממשל לא יכול להרשות להם לפשוט רגל. אולם נראה כי כלל זה נכון רק לגבי תאגידים. מהצד השני, את התביעה המשפטית של עובדות שתבעו את ענקית הקמעונאות "וול מארט" בגין אפליה מינית אפשר להגדיר כ"גדול מדי להצליח". בית המשפט העליון של ארה"ב קיבל אתמול החלטה תקדימית כשקבע כי לא ניתן לתבוע את וול מארט, המעסיקה הפרטית הגדולה בעולם, באשמת אפליית עובדות בשם כ-1.6 מיליון עובדות בעבר ובהווה.

חמישה שופטים הצביעו נגד התביעה, וארבעה בעדה. בית המשפט קבע כי פרקליטי העובדות לא הצליחו להציג די ראיות להוכיח שהאפליה על בסיס מגדרי היא למעשה מדיניות נפוצה באלפי הסניפים של וול מארט בעולם.

"התובעות נדרשו להציג הוכחה משמעותית לכך שוול מארט פעלה במסגרת מדיניות כללית של אפליה", כתב השופט אנטוניו סקאליה. "זה נעדר לגמרי במקרה הזה. בחברה בגודל של וול מארט, קשה להאמין שכל המנהלים היו פועלים בצורה דומה ללא הנחיה כוללת. גם אם כל אחד מ-120 התצהירים שצורפו לתיק נכון, מדובר עדיין במקרה אחד לכל 12,500 עובדים בחברה, כך שאין זו הוכחה שכל החברה פועלת במסגרת מדיניות כוללת של אפליה, כפי שנדרש מתביעה ייצוגית".

הצבעת השופטים, למעט אחד, היתה גם היא לפי קווים מגדריים: שלוש הנשים שבהרכב, רות באדר גינזבורג, אלנה קייגן וסוניה סוטומאיור, הצביעו נגד ההחלטה. השופטת באדר גינזבורג אמרה כי המתלוננות הוכיחו כי בוול מארט יש בעיה. 70% מעובדי החברה המקבלים שכר לפי שעה הן נשים, אך הן מאיישות רק 33% מתפקידי ההנהלה. הניתוח של הפערים בשכר וקידום הנשים מוכיח, לדבריה, כי את הנתונים ש"ניתן להסביר רק בגלל אפליה מינית". מנהלים, טענה באדר גינזבורג, "יכולים גם באופן לא מודע ליפול קורבן להטיה, והסיכון לאפליה גובר כשהמנהלים הם בעיקר ממגדר אחד".

התביעה המקורית הוגשה ב-2001 על ידי בטי דיוקס, עובדת וול מארט מפיטסבורג שבקליפורניה, וחמש עמיתותיה לעבודה מחנויות אחרות. "הגשתי את התביעה הזאת כי אני מאמינה שקיים דפוס של אפליה בוול מארט, לא רק בחנות שלי, אלא בכל רחבי המדינה", היא סיפרה לסי-אן-אן. "מאז שהגשנו את התביעה, שמענו את אותו הסיפור שוב ושוב מנשים אחרות, אפליה בשכר והעדר קידום".

בגלל גודל החברה והיקף התביעות הפוטנציאליות, מדובר היה בסכסוך עבודה עם פוטנציאל לשנות את כללי המשחק בתחום התביעות הייצוגיות. אך הפסיקה הנוכחית למעשה גרמה לתוצאה הפוכה: היא עשויה לסייע לחברות ענק אחרות, המסתכנות בתביעות דומות, לגלגל את טענות העובדות על אפליה מכל המדרגות.



המתלוננת בטי דיוקס. ''שמענו את אותו סיפור שוב ושוב'', סיפרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו