בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשט לעזה | בשביל מה בני 70 ומעלה צריכים את זה?

על אף שבתדרוכים לקראת ההפלגה מעלים הפעילים תסריטים על השתלטות אלימה של צה"ל, גם המבוגרים שבמשתתפים לא מתחרטים על ההחלטה לעלות על הסיפון - עמירה הס, שליחת "הארץ" למשט לעזה, בכתבה שנייה בסדרה

תגובות

חדר ההרצאות שבו מתכוננים משתתפי "תחריר" למשט לעזה ארוך יותר מהספינה עצמה, שבה ישוטו. זה מה שלמדנו אתמול, ביום הרביעי להכנות של "תחריר", הספינה "הקנדית" - שעליה יעלו כחמישים אזרחים מקנדה, בלגיה, אוסטרליה, דנמרק, גרמניה, טורקיה, אנגליה, רוסיה וישראל. תשעה מהם עיתונאים.

אנחנו, העיתונאים שבחבורה, סיירנו אתמול אחר הצהריים בספינה - ששאר המשתתפים עדיין לא ראו ושרובם גם לא יודעים איפה היא עוגנת.

25 מטר, זהו אורך הספינה. בקבינה שורות שורות של ספסלים ושולחנות. באחד מהם מותקן הציוד לעיתונאים. בשולחן שני יותקן מחשב וטלפון לווייני לשימוש שאר הנוסעים, לפי התור. חמש דקות ביום ולא יותר. לאורך דפנות הסיפון ספסלים. פעם הספינה שימשה תיירים שטיילו בין האיים. הבר שבבטנה מחזיק עכשיו הרבה בקבוקי מים לשתייה. תורנים יכינו את הארוחות המשותפות (בשתי משמרות כל ארוחה). כולם, לפי התור, ישתתפו בניקיון השירותים ובשטיפת הכלים. פעמיים ביום יהיו תדרוכים. פעם ביום - הרצאה. לישון - נישן בתורנות.

"איפה תעדיפו להיות בזמן השתלטות חיילי השייטת על הספינה?" - נתבקשו אתמול בבוקר כל משתתפי "תחריר" להחליט. על סמך ניסיונן של ספינות קודמות לעזה (להוציא את המאווי מרמרה) שצה"ל השתלט עליהן בשנתיים האחרונות, הציג המנחה את האופציות: "על הסיפון תהיו חשופים לכמה דקות ארוכות כמו כמה ימים של אלימות פיזית קשה מצד החיילים. מניסיונות קודמים, החיילים, בדרכם אל תא הקפטן, יכולים גם לדרוך על ראשי אנשים. אתם לא תזוזו, והם יראו בכם התוקפן. המפקדים יודעים היטב שאנחנו לא חמושים. אנחנו יודעים שאיננו חמושים ואין לנו כל מטרה לעימות אלים. אבל החייל הפשוט מפחד. שטפו את מוחו בימים האחרונים, והוא מפחד".

בשביל מה הם צריכים את זה? שאלתי את עצמי והתבוננתי באנשים שבחדר. האשה המבוגרת ביותר שבספינה הקנדית היא אזרחית אמריקאית בת 77 (ולא כפי שציינתי בכתבה אתמול כגיל הגבוה ביותר - 69, ואפילו לא התכוונתי אליה). מלבדה יש עוד גבר ואשה בני שבעים ומעלה, שבחיוך תיקנו גם הם את טעותי מאתמול. ישנם עוד תשעה משתתפים בני שישים ומעלה. הרבה אחרים הם בגילים שבין ארבעים לשישים. "כמו רבים מחברי ומעמיתי, תנאי החיים בעזה ושתיקתה של הקהילה הבינלאומית נוכח המצור המתמשך מזעזעים אותי", הסבירה לין אדמסון למה הם מוכנים להסתכן. אדמסון היא קווייקרית מטורונטו, בת 59, הפעילה בקבוצות שונות למען צדק חברתי. "בהעדר כל פעולה אפקטיבית מצד הקהילה הבינלאומית, שתלחץ על ישראל ומצרים לשנות את המדיניות שלהן... אנחנו - פעילי השטח - חייבים לפעול", היא אומרת. הפעילים טוענים ששנת הפעילות לקראת המשט הנוכחי - שכללה מסעות התרמה והסברה - העלתה מאוד את המודעות הציבורית למציאות ברצועת עזה.

והמנחה המשיך לפרט את האופציות: "עוד לפני ההשתלטות עצמה החיילים יכולים לירות כדורי צבע (מכאיב, מותיר חבורות, לא מסוכן אם לא פוגע בראש ובמיוחד במשקפיים ובעיניים), כדורי מתכת מכוסים בגומי (מכאיב, פוצע וקטלני תלוי במרחק ותלוי במקום הפגיעה), גם רימוני גז מדמיע והרבה רימוני הלם. החדשות הטובות הן שבסיפון יש אוויר צלול. הגז המדמיע מתפזר מהר. בקבינה הסגורה, לעומת זאת, אין חשיפה לאלימות הישירה של החיילים, אבל הגז המדמיע חונק, גורם דיס-אוריינטציה". ביני לביני נזכרתי בבתים בעיסאווייה ובבית רימא שרימוני גז מדמיע העלו באש. עיתונאי קנדי-יהודי הזכיר בלחישה את רימון הגז המדמיע שהרג את באסם אבו רחמה מבלעין. "צריך לחשוב מהו המקום שבו ישבו האנשים הפגיעים ביותר", זרק מישהו לחלל החדר. שתי כבדות שמיעה ביקשו שאכתוב בעברית את המלים המתאימות, על שלט שיחזיקו ויראו לחיילים.

בני כל הגילים נחלקו לחמש קבוצות שהעלו "תסריטים" אפשריים קצרים מרגע ההשתלטות על הספינה. באחד מתרגולי הסימולציה אלו היו חילופי הדברים בין מפקד השייטת הישראלית לבין הקפטן:

המפקד: "איפה אתם מסתירים את הנשק"?

הקפטן: "אתה יודע היטב שאין לנו נשק. אולי אתם יכולים לשתול אצלנו נשק, אבל איננו נושאים כל נשק".

המפקד: "אתה קנדי? קראת את הדיילי מייל? כולם קוראים אותו עכשיו וצוחקים עליכם. איפה הנשק?"

הקפטן: "אתה השתלטת בכוח ובניגוד לחוק על ספינתי. זהו מעשה פיראטיות. לכם יש הכוח, לנו הזכות".

המפקד: "אני לא מבין את מה שאתה אומר, אבל גם לו הייתי מבין, זה לא מעניין אותי".

הגרירה לאשדוד יכולה להימשך שבע שעות ויותר. חיילים ישבו בין משתתפי המשט, סיפרו בעלי ניסיון. אפשר וימנעו מאנשים לצאת לשירותים. מה עושים אז? שאלה טובה. הניסיון מספינות קודמות אומר שחיילות מתנהגות בגסות יותר מהחיילים. אבחנה שאינה מפתיעה את מי שעבר בשנים האחרונות במחסומים בגדה המערבית או נכנס לבית המשפט הצבאי ב"מחנה עופר". הניסיון גם אומר שיש חיילים שמשתדלים להיות נעימים, הטעים המנחה. "נכון, רק את העיניים שלהם ראיתי", סיפרה מישהי שהשתתפה במשט של השנה שעברה. "הם היו ונשארו רעולי פנים. אבל כמה חיילים מצמצמו בעיניים באופן שפירשתי כידידותי, כרצון שלהם להרגיע".

"יש חיילים שיקללו", ציין אחד המנחים והמשיך, "האם מותר לענות בקללות? אם תגידו למפקד שאתם רואים בהשתלטות מעשה חטיפה בלתי חוקי, זה לגיטימי. זו לא קללה אלא עובדה", הוא אמר. "אבל אל תקללו בחזרה. זה חלק מהקווים האדומים".

"הקווים האדומים" הם כללי התנהגות שבתוך כתב ההתחייבות לאי-אלימות, ושעליהם חותמים המשתתפים. ואלו הכללים: "לא ליזום מגע פיזי עם חיילים; לא לקפוץ למים; לא להשליך חפצים על חיילים; לא להצית אש; לא להשתמש במכלים לכיבוי אש נגד חיילים; לא להציג עצמים שאפשר לפרש בטעות כנשק (חוץ ממצלמות)".

לקראת ההתפזרות אמש הפטיר מישהו: "ואני עדיין מאמין שנגיע לעזה".



פנים התחריר, אתמול. האם כדאי להיות בקבינה בזמן ההשתלטות או על הסיפון?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו