סוריה של משפחת אסד: האב, הבן ובקבוק הבושם

אחיזת הברזל של משפחת אסד בשלטון בסוריה נמשכה עשרות שנים. אבל גם הם לא יוכלו עוד לעצור את המהפכה

ניו יורק טיימס
מוחמד עלי אתאסי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס
מוחמד עלי אתאסי

ב-2009 פרסם דון בלט ב"נשיונל ג'אוגרפיק" כתבה על סוריה, לאחר שב-2000 ראיין את הנשיא בשאר אל-אסד, מעט לאחר מות אביו, הנשיא חאפז אל-אסד. לדברי בשאר באותו הראיון, הפעם היחידה בה ביקר בלשכת אביו הנשיא היתה כשהיה בן שבע, והזיכרון מאותו ביקור היה בקבוק בושם גדול שעמד על שולחן הכתיבה. לאחר 27 שנה נכנס באשר פעם נוספת ללשכה, הפעם כנשיא, ונדהם לראות את אותו הבקבוק, באותו המקום.

באשר אסד. תצלום: אי-פי

הבקבוק יכול לשמש משל לסוריה הנשכחת, סוריה שהיתה מנותקת במשך 40 שנות שלטונה של משפחת אסד. מדינה ושאיפותיה שהונחו על מדף ונשכחו, למען ובשם היציבות.

וכעת, סוריה האחרת מזכירה לנו שאי אפשר להשאירה בשוליים לנצח. שעמה לא העביר את עשרות השנים של משטר אסד בשינה וכי הוא שואף, כעמים אחרים, לחיי חירות וכבוד.

אני זוכר את אבי נור א-דין אל אתאסי, שכיהן כנשיא סוריה ונעצר ב 1970 לאחר ההפיכה שחולל חאפז אל-אסד נגד חבריו במפלגת הבעת'. הייתי בן שלוש, וחלף זמן עד שהבנתי שבתי כלא אינם מיועדים רק לפושעים. אבי שהה 22 שנה בכלא מאזה מבלי שיוגש נגדו כתב אישום או שיועמד למשפט. כשחלה בסרטן נמנע ממנו טיפול רפואי. הוא שוחרר עקב מצבו הבריאותי בדצמבר 1992 והוטס לפאריס, שם מת לאחר שבוע.

עבור רוב הסורים, סוריה הנשכחת היתה מדינת משטרה שנשלטה באגרוף ברזל. גם הקהילה הבינלאומית עשתה כל שביכולתה כדי לשמר את הרודנות האכזרית, זאת כדי לשמור על היציבות באזור, על ביטחון ישראל ועל השלום הקר ברמת הגולן.

סוריה הנשכחת היתה אלפי אסירים פוליטיים שנמקו במשך עשורים בבתי הכלא. היעלמויות שהותירו משפחות שכולות, ללא תעודות מוות, וההמתנה לחזרתם של בנים ואבות, גם אם עטופים בתכריכים. סוריה היתה השפלה יום יומית, שתיקה מוחלטת ופחד תמידי, שחיתות והעדפת בני משפחה, ומנגנון ביטחוני שאיש לא פיקח עליו או דרש ממנו דין וחשבון. היא היתה גם מערכת משפט שכוחה מוגבל, חנק החברה האזרחית וחיסול כל אופוזיציה שהיא.

חאפז אסד. תצלום: אי-פי

לאורך ארבעת העשורים האחרונים סירב הממשל להחיל רפורמות פוליטיות כלשהן. אולם, באותה תקופה עברו על סוריה שינויים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים משמעותיים. האוכלוסיה גדלה, וכיום יותר ממחצית מאזרחי סוריה הם בני פחות מ-20. הגירה מהכפר אל העיר הביאה להתפוצצות אוכלוסין בפרברי דמשק וחלב. האבטלה הגוברת גרמה ריכוז הון בידי שכבה דקה של מקורבי השלטון.

פרשנים ודיפלומטים מערביים הטילו ספקות בדבר התקוממות בסוריה, אולם הספקנים לא העריכו נכונה את עומק ההתנגדות למשטר. אין פלא לכן שברגע האמת פנו הסורים לעבר רוחות החופש של האביב הערבי, שהפילו את החומה שניצבה בין הערבים לדמוקרטיה וכפתה בחירות שקריות בין יציבות לתוהו ובוהו או בין רודנות לקיצוניות איסלאמית.

סוריה חוזרת היום לדרוש את זכויותיה, לקבל את המגיע לה. בהשוואה להתקוממויות הערביות האחרות, זו שבסוריה היתה הקשה ביותר בהתחשב באכזריות השלטון ובאיום במלחמת אזרחים. בו זמנית, האחדות, והנחישות שקראה להפגנות שקטות, יאפשרו לסורים לזכות בחירות ולכונן משטר דמוקרטי.

אבי כיהן כנשיא סוריה במשך ארבע שנים, ולא ירשתי ממנו סמכות או הון. מה שקיבלתי היתה מזוודה קטנה שנשלחה אלינו מהכלא לאחר מותו, ובה היה כל רכושו, שהדיף ריח של עובש.

בפעם הבאה שאבקר ליד קבר אבי אספר לו שהחירות חיה מחדש בסוריה. אספר לו שהסורים הצליחו סוף סוף לשבור את בקבוק הבושם, ושאת ניחוח החירות שנישא באוויר לא יעלים גם ריח הדם.

מוחמד עלי אתאסי הוא עיתונאי, קולנוען ופעיל זכויות אדם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ