בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

7.7.1991 / היום לפני 20 שנה: קריאה לחקור את "הפתעת אוקטובר"

תגובות

בשנת 1979 השתלטו סטודנטים איראנים על שגרירות ארה"ב בטהראן ולקחו עשרות בני ערובה. ג'ימי קרטר הדמוקרט היה בסוף כהונתו כנשיא ארה"ב, וכבר היה בעיצומו של קמפיין הבחירות של 1980, מול יריבו רונלד רייגן הרפובליקאי. מאמצי ממשל קרטר להוציא לחופשי את בני הערובה כשלו, וכך גם קרטר עצמו: בבחירות ניצח רייגן. ב-20 בינואר 1981, 444 ימים אחרי שנשבו עובדי השגרירות וחמש דקות אחרי שרייגן הושבע לנשיאות, הודיעו האיראנים על שחרור בני הערובה.

חלפו עשר שנים, ובאפריל 1991 התפרסם בניו יורק טיימס מאמר מאת גארי סיק, שהיה חבר בסגל המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן בין 1976 ל-1981 - הוא החל את כהונתו זמן קצר לפני השבעתו של קרטר לנשיא וסיים אותה זמן קצר לאחר שכהונת הנשיא הסתיימה. סיק העלה את הטענה שבמארס 1980 נפגש וויליאם קייסי, אז מנהל מסע הבחירות של רייגן ולימים ראש ה-CIA, עם ג'אמשיד האשמי האיראני, בעל קשרים עם חוגי המהפכה באיראן ועם הממשל האמריקאי. בפגישה שנערכה במלון מייפלאוואר בוושינגטון הבהיר קייסי להאשמי כי "הוא רוצה להבטיח שקרטר לא יוכל להפיק יתרון פוליטי ממשבר בני הערובה". האשמי, יחד עם אחיו כורש, הסכים "לשתף פעולה עם קייסי, ללא ידיעת ממשל קרטר", כתב סיק.

בסוף יולי 1980 נערכה פגישה נוספת, בין איש הדת האיראני מאהדי קארובי, קייסי ו"איש ביון אמריקאי, שנוכחותו היתה חריגה מסמכות". בפגישה שנייה, שנערכה שבועות מספר אחר כך, "הסכים קארובי לשתף פעולה עם מטה רייגן בהסדרת מועד השחרור". בתמורה הובטח לו שכשרייגן ייבחר, ממשלו יפשיר את נכסי איראן אשר הוקפאו לאחר תפיסת השגרירות ויסייע לה להשיג נשק. ישראל הבטיחה לשמש צינור להעברתו, כתב סיק בהסתמכו על ראיונות עם אנשי ביון ישראלים. שבועיים לפני הבחירות, תוך הפרת האמברגו, "שיגרה ישראל לאיראן מטוס עמוס בצמיגים למטוסי אף-4".

לאחר הבחירות בנובמבר, בדמדומיו האחרונים ניסה ממשל קרטר לחדש את השיחות, אך הן נתקעו. זו היתה, לפי הטענה של סיק, "הפתעת אוקטובר" שהכין מטה רייגן לאמריקה ולקרטר. לא מעט "הפתעות אוקטובר" קרו בהיסטוריה הדמוקרטית של ארה"ב, כאשר בחודש שלפני הבחירות שלף אחד המועמדים מידע גורף-קולות. אבל ההפתעה הזו נרקמה במחשכים.

ב-15 בינואר 1981 עשתה איראן "היפוך, והציעה סדרה של ויתורים מרעישים" שהובילו בסוף לשחרור בני הערובה שישה ימים אחר כך. "כמעט מיד אחר כך", כתב סיק, "לדברי אנשי ממשלה אמריקאים וישראלים, התחיל הנשק לזרום לאיראן בכמויות ניכרות".

חרף הכחשות הטענות על ידי דוברו של הנשיא בוש, ב-6 ביולי 1991 קרא לי המילטון, ראש ועדת המשנה של בית הנבחרים לענייני המזה"ת, לחקור את הפרשה. כעבור זמן קצר בקשתו אושרה, וצוות של כמה עשרות חוקרים בתקציב של מיליוני דולרים החל בודק עדויות מרחבי העולם. ישראל סירבה בתחילה להניח להמילטון לחקור את אנשיה; אבל בדצמבר 1992 דיווח ב"הארץ" אלוף בן כי ישראל נענתה באופן חריג לחקור ישראלים בפרשה. "הוחלט לשתף פעולה עם המילטון, בשל השפעתו הרבה על החלטות הנוגעות לישראל", כתב. "במערכת הביטחון אמרו אתמול, כי זוהי שטות, 'אך לא היתה ברירה אלא להיענות לבקשות'". למחרת פרסם "הארץ" את ממצאי החקירה, שניהל אלוף (מיל') רפאל ורדי, לפיהם "ישראל לא היתה מעורבת בפרשת 'הפתעת אוקטובר'".

בינואר 1993, אחרי 11 חודשי חקירה יסודית, הוציאה ועדה משותפת של רפובליקאים ודמוקרטים בקונגרס האמריקאי דו"ח שניקה את רייגן מחשד. צוות המשימה דיווח ש"לא מצא כל ראייה שהשחרור בוצע בתמורה להבטחה של אנשי רייגן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו