יוסי מלמן | סיפורו של הרברט פונדק, העיתונאי הדני ששימש כסוכן מוסד

העיתונאי הישראלי-דני החשוב הרברט פונדק כנראה לא יסכים להסביר מדוע הסכים לעבוד בשביל המוסד; אבל הפן האתי של הפרשה הזאת צריך להטריד גם את העיתונאים בישראל, אפילו אם הם לא עובדים בשביל המוסד

יוסי מלמן
סייע בתרגום מדנית: העיתונאי ארנה לפידוס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי מלמן
סייע בתרגום מדנית: העיתונאי ארנה לפידוס

מאז ומעולם היו עיתונאים ש"חצו את הקווים" ועברו לעבוד בגופים שקודם היו מושא סקירתם וביקורתם. מן הסתם היו תמיד גם עיתונאים, שעבודתם משמשת מסווה לעבודה נוספת, חשאית, אך רק מעטים מאוד מוכנים להודות בכך. אחד כזה הוא הרברט (נחום) פונדק, עיתונאי ישראלי-דני ותיק ובעל מוניטין בינלאומיים, שסיפר לפני כשבוע בראיון לעיתון הדני "דגסבלדט אינפורמשיון" כי במשך כעשר שנים עבד בשביל המוסד, במקביל לעבודתו העיתונאית. וידויו גרם לתדהמה במדינה הסקנדינבית השלווה ומעורר מאז התעניינות תקשורתית רבה.

תחת הכותרת: "כן הייתי סוכן המוסד", פירסם העיתונאי לאסה אלגארד, כתב "אינפורמשיון" במזרח התיכון, ראיון מקיף עם פונדק, אחד העיתונאים החשובים והידועים בדנמרק. ה"אינפורמשיון" מזוהה עם השמאל.

וכך מציג אותו הכתב: "אנו יודעים הרבה מאוד על הרברט פונדק. הוא התנדב לשרת בצה"ל. הוא הגן בעבר בלהט על ישראל וכיום הוא מבקר אותה במידה לא פחותה. הוא מהווה דגם חיקוי לעיתונאים שכותבים על המזרח התיכון. יש לו ידע עצום, והוא נחשב לבר סמכא מוסרי בשל חוש הביקורת שלו, כולל ביקורת עצמית. אך רק מעטים יודעים, כי פונדק עבד בעבור המוסד בעת שהועסק על ידי ה'אינפורמשיון' וה'פוליטיקן' (הדני)".

פונדק הודה בתשובה לשאלת מראיינו, כי בעת מסעותיו והשליחויות שמילא בשנות ה-60 באפריקה - העביר מידע למוסד (וגם דיווח ליומון ההסתדרות "דבר" ולרדיו הדני), אך הוסיף כי "הקשר הזה נותק ב-1970, כשמוניתי לעורך הראשי של 'פוליטיקן'".

"נסעתי באפריקה במסווה של עיתונאי", סיפר פונדק, "בכלל, היכן עובר הגבול בין ריגול לעיתונות? לדוגמה, כתבתי ניתוח על השבטים בסומליה ויחסם למפלגות הפוליטיות. חקרתי את המצב הפוליטי בצפון ניגריה. אלה היו דברים שגם עיתון התעניין בהם".

וזו עבודה מודיעינית? לוחץ המראיין, "כן, בחלקה הגדול, ועשיתי זאת בתנאי אחד שלשמחתי מולא, שדיווחי יועברו גם לדנמרק. פיטר איסלו המנוח, שהיה מספר שתיים במודיעין הצבאי של דנמרק, קיבל מהישראלים העתקים מהדיווחים שלי".

לדברי פונדק, השגרירות הישראלית העבירה אותם לאיסלו, שסיפר לו על כך מכיוון שהיה חברו, "אם תרצה הייתי במובן מסוים סוכן כפול", הוא אומר. "'אינפורמשיון' היה עיתון עני, וכשאמרתי להם שלמו את כרטיס הטיסה ואני אשלם את הוצאותי, זה עבד". מכיוון שפונדק אינו אומר זאת במפורש אפשר להניח מהמשפט הזה, שהמוסד שילם לו חלק מהוצאות הנסיעה, ואת השאר שילמו כלי התקשורת שהעסיקו אותו.

פונדק מספר, שלא התבקש לרגל גם נגד דנמרק עצמה. "דנמרק לא מספיק חשובה ולמוסד יש עקרון יסוד: הם לא מגייסים יהודים כדי שירגלו נגד מדינתם שלהם. למוסד יש עקרון שלא להביך את היהודים במדינות שמהן הם באו". זוהי אמירה מעניינת על רקע הטענות בעקבות החיסול בדובאי, שלפיהן המוסד, אם אכן הוא שעמד מאחורי הפעולה, עשה שימוש בזהויות של ישראלים בעלי אזרחות כפולה.

הרברט פונדק נולד ב-1927 בדנמרק. הוא עלה לישראל ב-1948, והתנדב לצה"ל. מאז 1954 חי בישראל, שממנה גם ערך, במשך 23 שנים עד 1993, את ה"פוליטיקן" והפך אותו ליומון רווחי והנפוץ ביותר בדנמרק. בשנות ה-60 היה עורך המוסף של "דבר". הוא אביו של פעיל השלום ד"ר רון פונדק, מיוזמי הסכמי אוסלו, המשמש כיום מנכ"ל מרכז פרס לשלום.

הרברט פונדק אמור לשוב לישראל מסיור במזרח הרחוק עד סוף השבוע, אך ספק אם יסכים להסביר מדוע נעתר לעבוד בעבור המוסד, כיצד התיישב הדבר עם האתיקה העיתונאית ומדוע החליט להתוודות עתה. בנו אמר כי למיטב ידיעתו אביו אינו מעוניין להתראיין בנושא.

הווידוי של פונדק כבר מעורר סערה בדנמרק. העורך הנוכחי של "פוליטיקן", טוגר סיידנפאדן, הביע הבנה לרצונו לשרת את ישראל. עורכים ועיתונאים אחרים, בהם עורך "אינפורמשיון" פאל וייס, סבורים כי שהיה זה מעשה לא אתי.

המקרה של פונדק צריך לעורר דיון גם בקרב ציבור העיתונאים בישראל. אין זה סוד שהמוסד נעזר בעבר בשירותיהם של עיתונאים זרים. כך, למשל, כאשר מדינת ישראל רצתה להעלות בשנות ה-90 את יהודי תימן לארץ, התבקשו כמה עיתונאים שהיתה להם אפשרות לבקר בתימן ליצור קשר עם הקהילה היהודית שם.

עם זאת, למעט כמה חריגים בשנות ה-60, המוסד נמנע כמעט בעיקרון משימוש בעיתונאים ישראלים. בשנות ה-60 נעזר ראש המוסד איסר הראל בכמה עיתונאים, ובהם ישעיהו בן פורת ואורי דן, לצורך איתור כתובות של מדענים גרמנים שסייעו לתוכנית הטילים של מצרים. כשהושגו הכתובות ניהל המוסד מסע הפחדה נגד בני משפחותיהם, ולפעמים אף שלח להם חבילות נפץ וניסה להתנקש בחיי המדענים. ואולם, נראה ששימוש כזה בעיתונאים ישראלים, שעורר את כעסו של ראש הממשלה אז דוד בן גוריון, נפסק.

בכל מקרה, גם אם הם לא עובדים בעבור המוסד, עדיין מנהלים עיתונאים רבים יחסים הדוקים מדי עם הממסד הביטחוני. יש כמה עיתונאים ישראלים שהיו בעברם קצינים באגף המודיעין של צה"ל, במוסד או בשב"כ. יש עיתונאים לשעבר שעברו לעבוד במוסד והיו מקרים בודדים של עיתונאים, שהציעו את שירותם למוסד במקביל לעבודתם העיתונאית, ונדחו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ