הפיגועים במוסקווה - אחרי 2 מלחמות, הטרור הצ'צ'ני שוב מרים ראש

עשור של מחבלות מתאבדות

נטשה מוזגוביה
ארה"ב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטשה מוזגוביה
ארה"ב

דם רב נשפך לאורך ההיסטוריה בסכסוך בין הרוסים לצ'צ'נים בצפון הקווקז. שיאה של האלימות היה בשתי מלחמות אכזריות במיוחד שניהלו הרוסים לדיכוי שאיפות העצמאות של הרפובליקה הצ'צ'נית בשנות התשעים. הצ'צ'נים, מצדם, יזמו בתגובה פיגועים אלימים במיוחד, ולא בחלו בשימוש במחבלות מתאבדות כדי להגשים את מטרותיהם.

שורשי הסכסוך נעוצים בעבר הרחוק. כבר ב-1944 יזם המשטר הסטאליניסטי גירוש של אוכלוסיית הרפובליקה, לאחר שהואשמה בשיתוף פעולה עם היטלר. שנות הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב גרמו בין השאר להתחזקות התנועות הלאומניות בצפון הקווקז, וצ'צ'ניה היתה אחת מכמה רפובליקות שדרשו עצמאות בעקבות קריסת בריה"מ בסוף 1991.

אמנם כמה רפובליקות לשעבר זכו לעצמאות לאחר הקריסה, אולם לרוסיה לא היתה כל כוונה לתת יד ל"יוגוסלוויזציה" של השטח שלה ולוותר על צפון קווקז, הנתפש כאזור אסטרטגי. לפיכך, באופן רשמי נותרה צ'צ'ניה חלק מהפדרציה הרוסית, למרות שמנהיגיה סירבו לחתום על ההסכם הפדרטיבי.

כתוצאה מכך ניהלה רוסיה שתי מלחמות עם צ'צ'ניה. הראשונה בין השנים 1994- 1996, והשנייה נפתחה בסתיו 1999, ויש הטוענים שנמשכת עד היום. זאת למרות שרשויות רוסיה התעקשו להגדיר את מלחמת צ'צ'ניה השנייה כ"מבצע משטרתי" שצפוי היה להסתיים בתוך שבועיים.

שתי המלחמות כללו שימוש בהפצצות ארטילריה כבדות, דיכוי אכזרי של האוכלוסייה המקומית, פלגנות במחתרת הצ'צ'נית, חטיפות תמורת כופר או הסגרת מבוקשים, סחר בגופות, עינויים, הוצאות להורג בלי משפט וכן הלאה. ההערכה היא שבשתי המלחמות נהרגו בין 100 ל-300 אלף צ'צ'נים (אוכלוסיית צ'צ'ניה מונה היום כמיליון ו-300 אלף בני אדם).

האכזריות היתה דו צדדית. לדוגמה, בינואר 1996 חדרו לוחמים צ'צ'נים לרפובליקת דגסטאן הסמוכה, והשתלטו על בית חולים בעיר קיזליאר. בבית החולים הם הצליחו ללכוד מעל לאלפיים בני ערובה. הרוסים תקפו את בית החולים, אבל עצרו את המתקפה כשהצ'צ'נים התחילו להוציא את בני הערובה להורג. הרוסים הבטיחו לצ'צ'נים מעבר בטוח לגבול הרפובליקה שלהם. אולם כשהצ'צ'נים התקרבו לגבול, תקפו אותם הרוסים, והם נסוגו לכפר פרבומאיסקויה עם קבוצה של בני ערובה.

הרוסים בחרו בעקבות זאת להפציץ את הכפר, אבל רוב המחבלים הצליחו להימלט.

אחרי סדרה של כישלונות צבאיים כגון זה בניסיון להתמודד עם הצ'צ'נים, וצניחת התמיכה בשימוש בכוח כדי להשיג פתרון בקרב הציבור הרוסי ב-1996, נכנסו הרוסים למשא ומתן עם הצ'צ'נים והגיעו להפסקת אש. הלקח שלמדו הצ'צ'נים מהמלחמה הראשונה: רוסיה פגיעה במיוחד למתקפות טרור.

שלוש שנים לאחר מכן, בספטמבר 1999, התפוצצו בהפרש של ארבעה ימים מטעני ענק בשני בנייני מגורים בשכונות שונות במוסקווה באישון הליל. בפיגועים נהרגו 224 בני אדם ומאות נפצעו. ארגון איסלאמי קיצוני קיבל אחריות לפיגועים, ונאמר שמדובר ב"נקמה על הירי באוכלוסייה אזרחית בצ'צ'ניה ודגסטאן".

בתגובה הבטיח ולדימיר פוטין, ראש הממשלה שעמד להפוך ליורשו של בוריס ילצין, "להטביע את הצ'צ'נים בבית שימוש". אם כי עד היום נשמעות טענות קונספירטיביות כי הפיצוצים וגילוי מטען שלישי בבית מגורים נוסף, לפני שהופעל, היו מעשה ידי אנשי הק-ג-ב שרצו ליצור עילה לתקוף את הצ'צ'נים.

בשתי המלחמות בצ'צ'ניה נלחמו מתנדבים איסלאמיים זרים לצד הבדלנים הצ'צ'נים. רשויות רוסיה ניצלו עובדה זאת כדי להציג את הטרור הצ'צ'ני כחלק מהטרור העולמי, תוך התעלמות מהרקע הלאומני של הסכסוך. בד בבד, כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר, הפיגועים באירופה והגבלת הפעילות של הארגונים ההומניטריים והתקשורת בצ'צ'ניה, הפרת זכויות האדם בצ'צ'ניה ירדה מסדר היום של הקהילה הבינלאומית - וגם של אזרחי רוסיה.

לאחר עזיבת הכוחות המיוחדים הרוסיים את הרפובליקה, והיד החזקה שמפעיל נשיא הרפובליקה, רמזאן קדירוב לדיכוי הבדלנות, דעת הקהל מתייחסת לעימות בצ'צ'ניה כחלק מההיסטוריה. אולם האלימות באזור לא נפסקת, ובדלנים מוסלמים בצ'צ'ניה וברפובליקות הסמוכות פועלים לעתים קרובות נגד השלטונות. מדי שבוע מתפרסמות ידיעות על הרג של כמה שוטרים או בדלנים באירועי ירי שונים באזור.

האלמנות השחורות

אחד מרגעי השיא של המלחמה היה השתלטות בדלנים צ'צ'נים על תיאטרון במוסקווה באוקטובר 2002. יותר מ-800 בני ערובה נלכדו, ובעת ניסיון השחרור שלהם נהרגו 130 מהם. מבין 50 הבדלנים שהיו מעורבים בפעולה היו 18 נשים, שתפסו מקום גדל והולך בפעילות הבדלנית.

מדובר בתופעה תופעה חדשה יחסית, אולם היא צברה תאוצה במהירות. המתאבדת הראשונה היתה חווה ז'דנסורקאייבה, בת 17. ביוני 2000 היא התנגשה עם משאית עמוסה בחומר נפץ בבניין של הנציב הצבאי באזור. בפיגוע נהרגו שני חיילים, חמישה נפצעו. בשנים 2001-2003 ביצעו עוד שבע נשים פיגועי התאבדות נגד הכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה. בחלק מהמקרים דובר על נשים עם בעיות אישיות, שנוצלו בידי גברים, כשבמקביל לתלות הנשים במפעיליהן, דווח גם שהן השתמשו בסמים.

בתוך זמן קצר, פיגועים בהשתתפות הנשים המחבלות הכו בלב רוסיה. אחד הבולטים שבהם היה באוגוסט 2004. שתי נשים התפוצצו במטוסי חברות התעופה "סיביר" ו"וולגה אווי-אקספרס". 88 בני אדם נהרגו.

גם בפיגוע החטיפה המחריד בבית הספר בבסלאן שבצפון אוסטיה ב-1 בספטמבר 2004, היו שתי נשים בחבורה של 23 הטרוריסטים. בהסתערות על בית הספר נהרגו 344 בני אדם, כולל 186 ילדים.

בפיגוע הנוכחי, בודקים החוקרים את הקשר של המתאבדות לפעיל הבדלנים הבכיר סעיד בוריאטסקי, שחוסל על ידי הפ-ס-ב ב-2 במארס באינגושטיה. על פי דיווחים, בוריאטסקי הכין למשימות התאבדות 30 נשים. תשע מתוכן כבר פוצצו את עצמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ