שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שיחת היום | "יהודה פרל, איך אתה מסביר לנכדך את רצח אביו?"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

• פרופסור יהודה פרל, ביום שבו הנשיא אובמה חתם על חוק חופש העיתונות שנקרא על שם בנך דניאל, היה שם גם נכדך אדם בן ה-8 שנולד אחרי מות אביו. איך אתה מסביר לו את מה שקרה?

"זה קשה, אבל אנחנו מנסים לעשות את המיטב לשמור עליו ולא לגרום לו לטראומה. הוא יודע שאביו נרצח על ידי אנשים רעים. הוא לא מבין את הרקע, ולפעמים הוא שואל שאלות. אתמול, כשהלכנו לאנדרטת לינקולן בוושינגטון, אשה אחת בקהל שאלה אותי: ?אתה יהודה פרל? אני זוכרת את הבן שלך'. ואדם שאל: ?איך זה שאנשים מכירים אותך?', אז אמרתי לו: ?הם היו עצובים בגלל מותו של אביך'. והוא שאל: ?למה?', אז ניסיתי להסביר לו שאביו היה מקרה ייחודי בגלל שבדרך כלל לא נוגעים בעיתונאים. וכאן עשו את זה, וזה מעציב הרבה מאוד אנשים. הוא מבין את זה, ובסוף הוא יקבל את המידע. אבל אני מקווה שעד אז הוא יהיה מספיק חזק ובוגר".

• החוק אמור לתת למשרד החוץ יכולת לפעול באופן נמרץ יותר להגנה על העיתונאים בעולם וקידום חופש העיתונות. אתה מאמין שזה ישפר את המצב?

"לא הייתי מעורב בניסוח החוק. זו היתה יוזמתו של איש הקונגרס אדם שיף, שפגשנו לפני כמה שנים בפסדינה. בתחילת השנה הוא פנה אלינו ושאל אם אנו מסכימים ליוזמה, וביקש לכתוב את החוק לכבוד דניאל כדי שזה יקבל תמיכה רחבה יותר בקונגרס. זה אכן הצליח, ובהתראה מאוד קצרה הזעיקו אותנו לבית הלבן למעמד החתימה על החוק. היו לנו בערך שלוש-ארבע שעות להחליט אם להגיע, ואני חושב שקיבלנו את ההחלטה הנכונה. האם זה יעבוד, זה תלוי עד כמה מחלקת המדינה תיישם את זה. אבל גם אם זה נשאר בספר בלבד, עדיין תהיה לזה השפעה חיובית על העיתונאים שירגישו שלמישהו אכפת ממה שקורה אתם".

• איך אתה מתייחס לקריאות השמרנים לשלול את זכויות מירנדה מהחשודים בטרור, גם אם מדובר באזרחים אמריקאים?

"לאורך ההסטוריה, החברה איתרה כלים משפטיים חדשים להתמודד עם איומים חדשים. טרור הוא איום חדש, ויש להתמודד אתו בעזרת כלים משפטיים חדשים. וזה תפקידו של התובע הכללי להוציא את הכלים האלה. לא צריך לשפוט טרוריסט כמו חייל או עבריין. צריכה להיות קטגוריה חדשה להתמודד עם האיום הספציפי הזה, במקום השאלת אנלוגיות מאמנת ז'נווה, כי בתקופה שהיא נוסחה התופעה לא היתה נפוצה כמו היום.

• האם אתה עוקב לאחרונה לגבי מה שקורה בישראל בתחום חופש העיתונות וחופש התנועה?

"ראיתי ב'לונדון וקירשנבאום' שמנעו מנועם חומסקי להיכנס. זה היה מגוחך. אני לא יודע מי נתן את ההוראה. אולי זו היתה אמירה של ש"ס, שהם עדיין חלק מהקואליציה. אבל בגדול, כשביקרתי אתמול ב'ניוזיאום' (מוזיאון בוושינגטון המוקדש לתקשורת, נ"מ), הם סיפרו לי בגאווה שישראל התקדמה השנה מסימון בצבע צהוב לצבע כחול, שזה אומר שלא היו תלונות על רדיפת הכתבים הפלסטינים. אז שמחתי שישראל חזרה לצבע הכחול".

• לקרן שנוסדה ע"ש בנך יש תוכניות לעיתונאים מהמדינות המוסלמיות. איך הן עובדות?

"זו מלגה לעיתונאים באמצע הקריירה שלהם ממדינות מוסלמיות, שבאים לארה"ב ועובדים חצי שנה בעיתון מרכזי ואז חוזרים למדינותיהם ומספרים לקוראים מה הם למדו על ארה"ב והקהילה היהודית בארה"ב. הם עובדים גם בעיתון יהודי לפחות שבוע".

• זה לא מסכן אותם? האם זה משהו שהם באמת יכולים ליישם בבית?

"כל הרעיון הוא שאלה שמוכנים לקחת את המלגה כבר רוצים להצהיר הצהרה. ויש אנשים שזקוקים לעידוד. הפידבק שלנו מדהים. הם מבינים שמגיע להם שחופש העיתונות יהיה גם בחברה שלהם".

• היו לכם גם כתבים פלסטינים?

"עוד לא. זה פתוח ואני חושב שזה פורסם שם, אבל אנשים צריכים להגיש מועמדות. יש אנשים שלוקחים את זה בתור חותמת חשובה בקורות החיים שלהם, אבל יש גם אנשים שמבקשים מאתנו לא לשים את זה שם, אז אנחנו לא מביאים אותם. זה משהו שאתה חייב להיות גאה בו".

•  ראינו לאחרונה תסיסה רבה של מבקרי ישראל בקמפוסים בקליפורניה. בתור מרצה באוניברסיטת קליפורניה, עד כמה זה מטריד אותך?

"זה מאוד מטריד אותי. אין לי ספק שמדובר בתנועה ארצית מאורגנת ומתוקצבת היטב. בהתחלה הם דיברו על הימנעות מהשקעות בישראל, אבל הם קלטו מהר מאוד שאיש לא ילך על זה, אז עכשיו הם הציבו להם מטרה חדשה, להוציא גינויים בגופי הסטודנטים, כדי לשמור על ישראל על ספסל הנאשמים בעמדת מגננה. זה יאפשר להם להפוך את העמדה האנטי ישראלית הקולנית בקמפוסים לנורמה, ולהפוך את הקולות בעד ישראל למשהו מחוץ לנורמה. מאחורי זה עומדת קואליציה של כמה ארגונים אנטי ישראליים למען צדק בפלסטין והם מנסים לחבור לקול היהודי למען השלום".

• עד כמה אתה מעורב בזה?

"אני אישית לא קיבלתי מיילים עם בקשות לתמוך בחרם על ישראל, אנשים יודעים שזה יהיה בזבוז של מייל. מדי פעם אני מקבל מכתבים עם בקשות להביע את עמדתי נגד זה, אך לצערי זה אף פעם לא בא מארגונים יהודיים מרכזיים, כמו הלל. זה מעציב אותי, כי זה אומר שאנחנו לא מוכנים להדוף את זה בזמן. רק ארגונים קטנים ואנשים בודדים טורחים להיאבק נגד הביקורת. קמפוסים רבים עדיין חיים באשליה שהם מסוגלים להתמודד עם ביקורת נגד ישראל ברמה המקומית. אני מודאג כי זה עתידה של ישראל. ישראל נסמכת על תמיכת ארה"ב, ועתיד תמיכתה של ארה"ב תלוי במה שקורה עכשיו בקמפוסים ועכשיו זה לא בכיוון הנכון. יש לנו גם תוכנית לימודי ישראל, אבל כדי לשמוע קולות בעד דו-קיום אתה צריך ללכת ללימודי ישראל, בעוד בשביל לספוג עמדה אנטי ישראלית, אתה צריך ללכת לפקולטה להיסטוריה. עלינו להילחם, אך אין לנו מנהיגות שתתמודד עם האיום הנורא הזה על העתיד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ