מי באמת מנהל את הממלכה המרוקאית?

עשור לאחר הכתרתו למלך מרוקו, מנצל מוחמד השישי את הסמכויות שירש מאביו, חסן השני, באופן תמוה במקצת: הוא עצמו נמצא מאחורי הקלעים, אבל מקורביו מחזיקים ברסן השלטון

ז'אן-פייר טוקואה, לה מונד, רבאט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ז'אן-פייר טוקואה, לה מונד, רבאט

דיוקנו מתחיל להתנוסס על שטרות כסף. פניו של מוחמד השישי מחליפים את פני אביו, חסן השני. אבל על שטרות מסוימים מופיעים פני השניים, כשמאחוריהם דיוקן של הסבא, מוחמד החמישי.

תופעה דומה מאפיינת גם מבני ציבור, מלונות וחנויות במרוקו. דיוקנו הרשמי של מוחמד השישי, שהוכתר לפני עשר שנים, ביולי 1999, מחליף בהדרגה את תמונותיו של האב. המעבר מדור מלכותי אחד למשנהו אטי והדרגתי, עד שכמעט ואינו מורגש.

אפשר לומר זאת גם על החותם שמותיר במדינה המלך החדש, שבגיל 46 שולט על יותר מ-30 מיליון נתינים. מאז הכתרת מוחמד השישי, המכונה במרוקו "אם-6", לא היו משברים בממלכה. היו סטיות, שינויי קצב בתחומים מסוימים, לעתים פתיחות-מה או נסיגה - אבל לא שינויים משמעותיים. הבן הבכור זורם בנתיב שאיפיין את שנות מלכותו האחרונות של אביו, השנים הליברליות ביותר.

מי שחלם עם הכתרתו לראות את בית המלוכה המרוקאי משתנה ונהפך לחוקתי, כמו בספרד - התבדה. היום, כמו אתמול, ממשיך המלך לרכז בידיו את כל עוצמת השלטון, כולל בתחום הדתי (לפי אילן היוחסין הרשמי, מוחמד השישי הוא צאצא של הנביא מוחמד).

האופן שבו מוחמד השישי משתמש בעוצמה האדירה שקיבל בירושה, מעורר תמיהות. כמעט מדי יום מוקדשות מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה למלך החונך כביש חדש, בריכת שחייה או בית חולים. לפעמים מסקרים את השתתפותו בדיון דתי. אבל בעוד שבתפקיד הייצוגי הוא ממלא את חלקו עד לעייפה, לא ברור מה חלקו בשאר התפקידים השלטוניים.

האח המייצג

נדמה שמוחמד כלל אינו נהנה מעבודתו כראש מדינה. ישיבות הממשלה, שלפי החוקה הוא חייב לעמוד בראשן, נדירות: ב-2008 היו חמש בסך הכל ומתחילת השנה הנוכחית היו רק שתי ישיבות - עובדה התורמת לשחיקת מנגנון המדינה.

בניגוד לאביו, הוא חומק מהתקשורת. מימיו לא אירח עיתונאים מרוקאים ובראיונות הבודדים שהעניק לתקשורת הזרה - חמישה בסך הכל, האחרון שבהם בינואר 2005 - השאלות סוכמו מראש ולא עסקו בפוליטיקה.

מפגשים עם פוליטיקאים מעיקים עליו. הדבר ניכר בתשובתו של ראש הממשלה, עבאס אל-פאסי, כשנשאל בראיון לשבועון צרפתי על יחסיו עם המלך. "קורה שהוא מקבל אותי", אמר.

לא פחות מכך, המלך משתדל לחמוק מהזירה הבינלאומית. בביקורים רשמיים בחו"ל נפגש מוחמד השישי במשורה עם עמיתיו ורק לעתים נדירות הוא משתתף באירועים חגיגיים, שבהם אינו חש בנוח. מטלה זו מועברת לרוב לאחיו הצעיר, מולאי רשיד, בין שמדובר בייצוג מרוקו בכנס ההקמה של ארגון מדינות הים התיכון או בהלוויית נשיא גאבון. לעתים גם אחיותיו מגויסות, או רעייתו.

חוסר ההתעניינות שלו בדיפלומטיה בינלאומית, העומד בסתירה לפעלתנות של אביו המנוח, פוגע באינטרסים המרוקאיים בנושא החשוב ביותר למדיניות החוץ של הממלכה: עתיד סהרה המערבית, אזור מדברי רחב ידיים מדרום לממלכה, שרבאט נאבקת זה עשורים על השליטה בו נגד ארגון פוליסריו, התובע עצמאות לחבל.

"בראשית שלטונו יכול היה מוחמד השישי להסכים, בלי לסכן את מעמד בית המלוכה, לעריכת משאל עם על אוטונומיה לחבל", טוען העציר הפוליטי לשעבר פואד עבדל מומני. אבל כיום, המגעים על עתיד סהרה המערבית נמצאים במבוי סתום.

התהדרות בקרבה למלך בעל סמכות אלוהית, שלבני תמותה רגילים אין גישה אליו, מטילה מורא אפילו על צמרת השלטון. פעיל בארגון לא-ממשלתי, המקורב לארמון, סיפר שלפני כמה שנים החל שר המשפטים, בלחץ זרמים שמרניים, להתעמר בחובבי רוק כבד. נעצרו כמה מוסיקאים "מבית טוב", שהואשמו בעיסוק במנהגי כת השטן בשל לבושם החריג בהופעות בקזבלנקה. התקשורת הפרטית התרגשה מכך. באוזני שר המשפטים שקיבל אותו לפגישה, אמר הפעיל בלי כחל ושרק: "המלך מבקש להודיע לך שהעניין אינו נושא חן בעיניו. הוא מקווה שהצעירים ישוחררו לאלתר".

הבקשה היתה בבחינת הוראה והיא בוצעה בתוך שעה. המלך מוחמד השישי לא הטיל, כמובן, את המשימה על השליח. זו היתה יוזמה פרטית של הפעיל. אבל בשל מעמדו בחצר המלך, לא היה מנוס מציות לרצונו.

מר פוליטיקה

לפי אותו עיקרון אפשר להסביר גם את המקום שתופסת בחיי הממלכה קבוצה של בני ארבעים, הנמנים עם החוג הקרוב ביותר למלך. חבריה, בני דורו של מוחמד השישי (חלקם מלווים אותו עוד מספסל הלימודים), מנהלים בפועל את הממלכה מאז סדרת הפיגועים האיסלאמיים במאי 2003.

התחום היחיד שחומק מהם הוא הביטחון - הצבא והמשטרה - שנותר בידי גנרלים בני שבעים, שמונו בשעתו בידי חסן השני. "הם מבוגרים מדי ועשירים מדי מכדי להדאיג את המלוכה", ציין דיפלומט מערבי שביקש להישאר בעילום שם. אבל בני דורו של "אם-6" שולטים בשירותים החשאיים, החולשים גם על תיקים כלכליים חשובים ומשפיעים על החיים הפוליטיים. "המונרכיה של החבר'ה", קבעה זה לא כבר כותרת בשבועון "לה ז'ורנאל".

במרכז החבורה עומד "מר פוליטיקה", פואד עלי אל-חימא. מיד אחרי שפרש מהממשלה ב-2007, שבה היה האיש החזק, הוא החל ביוזמה יומרנית לאיחוד ההתארגנויות הפוליטיות המזוהות עם הארמון, ויצר מהן מפלגה חדשה, "מפלגת האותנטיות והמודרניות" (PAM).

היעד ברור: מפלגתו של ידיד המלך רוצה לסלק את הקיצונים האיסלאמים מהנוף הפוליטי (הם מיוצגים בפרלמנט); ולגלם את המודרניות מול הסוציאליסטים. העובדה שמנהיג האיסלאמים, עבדל לילה בנקיראן, מכריז שהוא תומך במלך כי "סופו של בית המלוכה יהיה סופה של מרוקו" ושהסוציאליסטים חברים בממשלה, לא משנה דבר ביעדיו של אל-חימא.

הבחירות המקומיות ביוני איפשרו לאמוד את כוחה של המפלגה החדשה. פחות משנה אחרי הקמתה, PAM, הזוכה למימון נדיב מסנדקים עלומים ונתמכת בידי גורמי ממשל ובעלי אדמות באזורים הכפריים, נהפכה לכוח הפוליטי מספר אחת. הסוציאליסטים נמצאים בשפל חסר תקדים והאיסלאמים לא שולטים באף לא אחת מהערים החשובות (אף ששמרו על כוחם בכמה מעוזים).

האסטרטגיה הצליחה, אם כן, אבל גם הולידה ניצני התקרבות בין הסוציאליסטים לאיסלאמים. שני הזרמים הפוליטיים, שהיו מאז ומתמיד יריבים מושבעים, עשויים עתה לכרות ברית ולדרוש לשנות את החוקה, כך שתהיה ידידותית פחות למלוכה.

העסקים הם תחומו הבלעדי של מוחמד מוניר אל-מג'ידי, המכונה "אם-3" בגלל ראשי התיבות של שמו. הוא ראש לשכתו של המלך ומנהל את הונו הרב של אדונו. באומדנו האחרון דירג כתב העת "פורבס" את הונו של מוחמד השישי במקום השביעי בין בתי המלוכה בעולם - אחרי זה של אילי הנפט מהמפרץ, אבל הרבה לפני בית המלוכה הבריטי.

"אם-3 אינו מסתפק בהגדלת הירושה שהותיר אחריו חסן השני. מלשכתו שבארמון המלך מג'ידי מעצב מחדש את קווי המתאר של הכלכלה הלאומית, מושך בחוטים של ONA (חברה שהמלך מחזיק ברוב מניותיה) ומחליט מאחורי הקלעים על עתיד החברות הלאומיות הגדולות", כתב העיתונאי עלי עמר בספר ביקורתי על שנות מלכותו הראשונות של מוחמד השישי.

עמר אינו היחיד המוקיע את התערבותם של מקורבי המלך בעסקים, או את ההחלטות הבלתי מנומקות המתקבלות לעתים. גם בשגרירויות המערביות נמתחת ביקורת על עירוב התחומים, אך לא בגלוי. ואם השיפוט המחמיר נשאר בין כותלי השגריריות, הסיבה לכך היא אולי שכלכלת הממלכה צומחת בעשור האחרון בקצב מרשים, יותר מ-4% בשנה בממוצע. אלא שהמשבר הכלכלי העולמי מאיים עתה לשנות את המצב ולערער את כס המלוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ