אובמה מתעלם מקלינטון - ומנסה להתקרב לישראל

שמואל רוזנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר

החדשות הטובות בעבור הילרי קלינטון: היא ניצחה במערב וירג'יניה ובפער גדול. החדשות הפחות טובות: לאף אחד לא אכפת. שבוע מאז הבחירות באינדיאנה ובצפון קרוליינה, ונדמה שקלינטון נדחקת מתמונת המירוץ, לא בכוח הכוח אלא בכוח האדישות. התקשורת בקושי מתעניינת בהישגיה, ברק אובמה מתעניין בקושי בהתמודדות מולה במדינות שבהן ניצחונה מובטח מראש (כמו בשבוע הבא בקנטקי). אובמה עסוק מדי - בעניינים רציניים, כמו הבטחת ניצחונו במועד המוקדם ביותר האפשרי - וגם בפחות רציניים, כמו ההתכתשות האחרונה סביב עמדותיו בעניין ישראל. כן, שוב אובמה וישראל. גם זה סיפור קצת עייף כבר, שילווה את המועמד עד נובמבר, אם לא מעבר לזה.

"ישראל היא בעל ברית חשוב של אמריקה ומופת דמוקרטי במזרח התיכון, לא 'פצע פתוח'", הטיף לאובמה השבוע מנהיג המיעוט הרפובליקאי בבית הנבחרים, ג'ון ביינר. זו היתה התנפלות צפויה, גם אם לא בדיוק הכרחית. קדמה לה זו של "הקואליציה היהודית-רפובליקאית" שקבעה כי "אובמה מאמין בנאיוויות שפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני יפתור את הגל העולמי של איסלאם קיצוני רדיקלי".

קצפם של הרפובליקאים - אמיתי או מבוים לצורכי תעמולה - יצא על ראיון שהעניק אובמה לג'פרי גולדברג מה"אטלנטיק". זה ראיון שתיאודור הרצל לא היה מתבייש לתת - המועמד הדמוקרטי נשמע בו כל כך ציוני וכל כך אוהד ישראל. וכן, הוא העלה בו גם כמה נקודות שעליהן אפשר להתווכח. אם כי ספק אם דווקא זו המחטטת ב"פצע" ראויה לתשומת לב מיוחדת.

הנה מה שאמר: "הפצע התמידי הזה משפיע על מדיניות החוץ שלנו. היעדר פתרון לבעיה מספק תירוץ לג'יהאדיסטים מיליטנטים אנטי-אמריקאים לפעול בדרכים שאין להן תירוץ". והנה הפירוש הסביר לדבריו: "פצע תמידי" - הסכסוך הישראלי-ערבי, לא "ישראל". "פתרון לבעיה" - התקדמות לשלום. "מספק תירוץ" - אובמה לא טוען שהסכסוך הוא סיבת הג'יהאד, אלא התירוץ שאותו הוא מבקש למנוע.

היטפלות לדברים שאמר היא מעשה קטנוני מן הסוג המקובל במערכת בחירות. והוא מוזר במיוחד על רקע דברים אחרים שאמר בראיון הזה. "אני חושב שהרעיון של מדינה יהודית בטוחה הוא רעיון צודק באופן עמוק, ורעיון נחוץ, לא רק בגלל ההיסטוריה של העולם, אלא גם בגלל קיומה של אנטישמיות פעילה כיום", אמר. כאשר נשאל האם גם הוא, בדומה לג'ימי קרטר, סבור שישראל היא מדינה ששורר בה "אפרטהייד", השיב כך: "אני דוחה חריפות את התיאור הזה". ועוד אמר: "הוא טעון רגשית, לא מדויק היסטורית ולא מייצג את אמונתי".

ביום שישי שעבר הרחיק עצמו אובמה מרוב מאלי, מי שמעולם לא היה באמת יועצו, אך אנשי הקמפיין של אובמה שאלו אותו לדעתו מספר פעמים. בחירתו של אובמה להתייעץ עם מאלי - איש צוות השלום של ביל קלינטון, שבחר להטיל את האשמה על קריסת קמפ דייוויד לא רק על יאסר ערפאת אלא גם על ישראל וארה"ב - שימשה נשק נגדו בקרב הגדול על שאלת אובמה וישראל. ובכן, עם מאלי לא יתייעצו יותר. הוא הודה כי שוחח עם אנשי חמאס ואובמה מתנגד לשיחות כאלה, על כן הודיע דוברו בפומבי כי אין קשר בינו לבין הקמפיין, ולא יהיה. "הם ארגון טרור, ואני חזרתי וגיניתי אותם", קבע אובמה.

ההתכתשות סביב הראיון של אובמה נחתה על קרקע דשנה. כבר שבועיים שהוא מחליף מהלומות מילוליות עם ג'ון מקיין, בעקבות הודעת חמאס שהם רואים באובמה את המועמד המתאים להיות נשיא. "אנחנו מקווים שהוא יזכה בבחירות", קבע בכיר חמאס, וגם השווה בינו לבין ג'ון קנדי. מקיין קפץ על המציאה. מכתב ששלח הקמפיין שלו הזכיר ש"אנחנו צריכים שינוי באמריקה, אך לא את סוג השינוי שרוצה חמאס", והמועמד הרפובליקאי עצמו הבטיח להיות "הסיוט" של חמאס - לא כמו המועמד ההוא, שהם אוהבים.

אובמה הגיב למתקפה בכעס. עמדתו של מקיין "מאכזבת", קבע, שהרי המועמד הרפובליקאי הבטיח שלא ינהל קמפיין מן הסוג הזה. יש פער גדול בין עמדותיהם של מקיין ושל אובמה, אך דווקא במקרה של חמאס הם מציגים חזית אחידה. נכון - יאמר תומכו של מקיין - אך כשאובמה מבטיח לנהל דיאלוג עם איראן, המממנת ומאמנת את חמאס, אין פלא שחמאס תומך בו. יש הבדל - יאמר עוזרו של אובמה - איראן היא מדינה, חמאס הוא ארגון טרור, ואובמה עושה הבחנה ברורה בין השניים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ