קלינטון נלחמת באובמה עד הרגע האחרון

קלינטון לא מפסיקה להזכיר שקיבלה יותר קולות. אך אובמה, שמוביל בהפרש של כ-250 צירים עשוי להכריז על נצחונו כבר הלילה

שמואל רוזנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר
למה הילרי לא פורשת?

השורה התחתונה פשוטה, לכאורה. לברק אובמה חסרים כחמישים צירים להשלמת הרוב הנדרש בוועידת המפלגה בסוף אוגוסט. להילרי קלינטון חסרים יותר משלוש מאות. היום, כשיילכו אזרחי שתי המדינות האחרונות בתור להצביע - מונטנה ודקוטה הדרומית - יתקרב אובמה לכדי טווח נגיעה במועמדות. צירי-על הממתינים בסבלנות עד לצלצול הפעמון שיבשר את סיום המירוץ יודיעו מייד לאחריו על החלטתם להצביע אובמה. הלילה - כך על פי כל חישוב סביר - יהיה לאובמה רוב.

על כן, השאלה המעניינת היום לא נוגעת למה שיעשה אובמה - הוא יערוך מצעד ניצחון גדול - אלא למה שתעשה היריבה, קלינטון. במחצית הראשונה של השבוע שידרה רוח קרב כאילו המירוץ כלל לא קרוב לסיום. ניצחונה בפורטו ריקו, ברוב גדול, סיפק עוד דלק לקמפיין, ועוד חוליה לשרשרת הטיעונים שהיא משגרת אל צירי-העל לבל ימהרו להודיע על תמיכה באובמה.

קלינטון: אני מובילה בקולות

בראש טיעוניה של קלינטון - היא קיבלה יותר קולות. מספר האנשים שהצביעו בעבורה בבחירות המקדימות הללו הוא הגבוה ביותר אי פעם בבחירות מקדימות לכל מועמד - עובדה הנשענת, כמובן, על מספר יוצא דופן של בוחרים שהחליטו לצאת מהבית בסיבוב הבחירות הזה לנוכח הקרב המרתק בין קלינטון לבין אובמה. אך בהישענה על טיעון הרוב פונה קלינטון לנתיב הנתפש בעיני רבים מחבריה כמסוכן. בהופעות אין ספור בטלוויזיה חוזרים ראשי המטה שלה לשתי דוגמאות היסטוריות: הפסדו של אל גור בשנת 2000 - למרות שזכה ברוב הקולות - אירוע שעדיין מהדהד בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית. והדוגמה השנייה: הפעם האחרונה שבה נתנה המפלגה הדמוקרטית את המועמדות למי שזכה בפחות קולות, ב-1972 - אז הועדף ג'ורג' מקגוורן על פני ג'ורג' מאסקי. מקגוורן נמחץ על ידי ריצ'רד ניקסון בבחירות הכלליות. האם קלינטון מנסה לרמוז שכך יקרה גם לאובמה מול הרפובליקאי ג'ון מקיין?

מקיין היה הנואם שפתח אתמול את כינוס השדולה הפרו-ישראלית בוואשינגטון, איפא"ק - ולפחות כשמדובר בצירי השדולה, נדמה שמובטח לו רוב. מקיין התקבל בחום - וגם אובמה, מחר, יתקבל בחום. אך מה שהעיד על העדפת הצירים הן מחיאות הכפיים הסוערות שקיבל מקיין כאשר דיבר בגנות רעיון המפגש בין נשיא ארה"ב לבין מנהיגי איראן - רעיון שאובמה תומך בו. כמו שעשה כבר לא פעם בעבר, השתמש מקיין במלים תקיפות כלפי איראן. הצורך לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית מזוהה בעיניו עם הצורך למנוע שואה שנייה. זו "לא תקווה, תחינה או בקשה" לאויבי ישראל - זו "הבטחה שארה"ב תכבד נגד כל אויב".

בדומה לקלינטון, המשתמשת בגור ובמקגוורן כדי לגבות את טיעוניה בהוכחה היסטורית - עשה גם מקיין תרגיל פוליטי מחוכם. הקהל היהודי שישב מולו נוטה בדרך כלל למפלגה הדמוקרטית, ורק סיבה מיוחדת תסיט אותו לעבר מועמד כמקיין. המועמד הרפובליקאי הציג לצירי איפא"ק שתי סיבות: אחת חיה - הסנאטור ג'ו ליברמן שבא עמו (ולידו נתן שרנסקי). ואחת מתה - הסנאטור הנרי "סקופ" ג'קסון. המשותף לשניהם: דמוקרטים שהתקשו לחיות בשלום במפלגתם בגלל מדיניות החוץ הנצית שלהם.

האם הדמוקרטים מתכננים נקמה בליברמן

ג'קסון ניסה ונכשל, להשיג את מועמדות מפלגתו בבחירות 1976 - אלה שבהן ניצח, בסופו של דבר, ג'ימי קרטר. רבים ממעריציו מצאו עצמם מדלגים למפלגה השנייה, מסייעים לניצחונו, ארבע שנים אחר כך, של רונלד רייגן. כמה מהם הפכו, לימים, לראשיה של סיעה הידועה כיום כסיעה ה"ניאו-שמרנית" - זו שעקרונותיה שימשו בסיס לרבות מיוזמותיו של הנשיא ג'ורג' בוש. לליברמן קרה דבר דומה: הוא נדחה על ידי מפלגתו, הפך לעצמאי - ותומך במועמד הרפובליקאי. דרך ליברמן וג'קסון שיגר מקיין מסר ברור לאיפא"ק: אם ישראל חשובה לכם, גם הדמוקרטים שביניכם צריכים לבחור במועמד הנכון.

בשבועות האחרונים רבו השמועות על נקמה מתוכננת של המפלגה הדמוקרטית בליברמן על תמיכתו במקיין. למרות שפרש מהמפלגה, הוא תמך בה כסנאטור עצמאי, ובכך העניק להם את הרוב בסנאט. בתמורה קיבל מהם את ראשות הוועדה לביטחון הפנים. כעת, יש קולות במפלגה הדמוקרטית הדורשים לנצל ניצחון צפוי בבחירות 2008 - והגדלת הרוב בסנאט - כדי להיפטר מליברמן ולהדיחו מראשות הוועדה. הקולות הללו יתגברו עוד יותר אם ליברמן ינאם בוועידת המפלגה הרפובליקאית, כפי שכבר הודיע שיעשה אם יתבקש. על פי עוצמת מחיאות הכפיים שקיבל ליברמן אתמול בוועידת איפא"ק - הדחה כזאת לא תתקבל כאן יפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ