נסיך הגאות והשפל

חייו הפוליטיים של נשיא גיאורגיה רצופים תהפוכות - מועמד לפרס נובל לשלום וגם מבוקש על פשעי מלחמה

לילי גלילי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לילי גלילי

עמודיהם הראשונים של עיתונים בארץ ובעולם עוטרו אתמול בצילום מצמרר של נשיא גיאורגיה, מיכאיל סאאקאשוולי, כשמאבטחיו סוככים עליו בגופם מחשש להפצצה רוסית בעיירה גורי. כמו בסרט שמורץ לאחור, הזכיר המראה תמונה אחרת, מנובמבר 2003: צילום של נשיא גיאורגיה דאז, אדוארד שוורדנאדזה, מובל על ידי מאבטחים אל מחוץ לבניין הפרלמנט בטביליסי, בהוראתו של מחולל מהפכת הוורדים, סאאקאשווילי.

זו אינה תהפוכת הגורל היחידה בחייו של המנהיג שהיה כבר בחייו הצעירים לנסיך הגאות והשפל. ב-2005, ביקשו הסנאטורים הילרי קלינטון וג'ון מקיין להציע את מועמדותו של הנשיא הצעיר לפרס נובל לשלום. ב-2008, מבקשת רוסיה להביאו לדין על פשעי מלחמה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. זוהי תמצית תולדות הזמן של מי שבגיל 36 התמנה לנשיא הצעיר ביותר בעולם, במדינה הממוקמת באחד האזורים הבעייתיים ביותר בעולם. המהפכה שהביאה למינויו לנשיא, הפכה בהמשך לאחד הסמלים החשובים ביותר של מאבק לחירות בעידן המודרני.

מוקדם מדי להספיד את הקריירה של סאאקאשווילי, שכבר נאלץ להתפטר פעם על רקע מחאה עממית בארצו, אך נבחר שוב לתפקידו. לו היה הדבר תלוי רק במערב, ובארה"ב במיוחד, יכול היה סאאקאשווילי לקבל מינוי לכל החיים. בוגר אוניברסיטת קולומביה, בעל הטייה אמריקאית ופרו-אירופית מבוהקת כאחד, היה סאאקאשווילי הצעיר ליקיר המערב. זהו סוד כוחו, אבל זו גם נקודת התורפה שלו.

הגיאורגים, נוצרים אורתודוקסים באזור מוסלמי בעיקרו, אוהבים לראות עצמם כאירופאים. שני שלדים עתיקים המיוחסים לאדם האירופי הראשון, שנתגלו כמה עשרות קילומטרים מטביליסי מספקים להם הוכחה ניצחת. אך הכפרים על תושביהם העניים, רחוקים מאירופה שנות אור. הם גם נשכחו בדרך לנאט"ו ולשאיפה להתקבל לאיחוד האירופי. כל כך רצו בגיאורגיה למחוק את העבר ולהתחבר לאיזה עתיד לא ברור, עד שאייש סאאקשווילי את ממשלתו באנשים צעירים ממנו, שלא היו יכולים ביולוגית להיות קשורים למלחמה פוסט-סובייטית כלשהי.

מסירת ניהולה של מדינה כל כך מורכבת לאנשים חסרי כל ניסיון, נענה תמיד בתשובה: "עדיף חוסר ניסיון על פני ניסיון רע". לבד מזאת, ההתנהלות הזאת יצרה אופוזיציה של אנשים מבוגרים יותר, שנדחקו הצידה. עם זאת, היו לו הישגים: טביליסי פרחה, השקעות זרות הגיעו, המאבק בשחיתות הוכתר בהצלחה, ותהליכי הדמוקרטיזציה התקדמו בעצלתיים - בדומה לכל המדינות המשתקמות מן הדיקטטורה של הקומוניזם.

עתה דומה שחטאו העיקרי של סאאקאשווילי הוא ההיבריס, הגאווה. בכלל, הגיאורגים נחשבו מאז ומתמיד לעם גאה, לא בהכרח בטובתו. בבריה"מ היתה רווחת בדיחה בנושא זה - "למה לא שולחים אסטרונאוט גרוזיני לירח?" - היתה השאלה. והתשובה - "כי כל הגרוזינים ימותו מגאווה, כל הארמנים ימותו מקנאה, ואנחנו ממש לא רוצים שהאזרים לבדם ישלטו בכל הקווקז".

אבל סאאקאשווילי רצה כנראה להגיע לירח, כי אף אחד, גם לא בגיאורגיה, לא מצליח לגמרי להבין איך חשב לגבור על הענק הרוסי. עם זאת, העם הגאה והמוכשר הזה מריע בינתיים לנשיאו על התעוזה. השאלה אם זה הרגש שיתקבע, תלויה בכל זאת בהתפתחויות העתיד. אם תאיץ הפגיעה הרוסית בגיאורגיה את קבלתה לנאט"ו, כפי שעשוי לקרות, יהיה סאאקאשווילי לגיבור מלחמה. אם יבחר המערב לשקול את יחסיו עם רוסיה, עלול בעל הברית להפוך מנכס אזורי לנטל. גורלו כבר לא לגמרי בידיו. השאלה היא אם בסופו של דבר ייקבע בזיכרון ההיסטורי הצילום מאוגוסט 2008 או זה מנובמבר 2003.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ