בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 40 שנה: הצוללת הצהובה עגנה בקובה

משטר קסטרו פתח בר על שם הביטלס, שהיוו את סמל המהפכנות והמרדנות והוחרמו במשך שנים. "אולי זה הסימן לשינוי", אמר סטודנט

4תגובות

הוואנה. התספורות והמבטא לא התאימו, אבל את הקהל עניין רק דבר אחד. להקת הבית שרה את הביטלס בבר חדש ששמו "הצוללת הצהובה", כאן בקובה, במקום שהתנהגות מעין זו היתה סיבה למאסר באמצע שנות ה-60.

יתרה מכך. אולי בגלל ההיסטוריה המקומית, חברי הלהקה ניגנו כמורדי מחתרת. הם שיחקו בבסים של Dear Prudence כאילו מדובר בשיר חדש, דהרו לאורך Rocky Raccoon, וכשהגיעו ל-Let it Be, הצטרף אליהם הקהל, בעיניים עצומות.

בר "הצוללת הצהובה" בקובה. תצלום: Jesús Risquet. מתוך: "בלוג חיי הלילה של קובה"

"ללא הביטלס לא היה כלל רוקנ'רול" אמר גייה וילאר, מוזיקולוג ואחד ממקימי הבר ששימש גם כיועץ מוזיקלי לבעליו. "זאת מוזיקה אמיתית". ייתכן. אולם מהפכני קובה לא ידעו בדיוק מה לעשות במוזיקה הזאת כשרק נולדה. על אף שהיום הקשר בין הרוק המשויך לתרבות-הנגד למדיניות השמאלנית קיים ומקובל, הרי שבזמנו נחשב כל מה שנאמר או נכתב באנגלית, לאמריקני ולבוגדני. הביטלס, כמו שיער ארוך, מכנסי ג'ינס מתרחבים והומוסקסואליות - היו כולם סיבה לדאגה או למעצר, בימים בהם מדי קרב ירוקים היו ההתגלמות של מה שחשוב.

בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות "קובה היתה מקום ממש רציני", אמר וילאר. ואכן, קובנים רבים זוכרים את הימים בהם הקשיבו לתקליטי הביטלס בחשאי, בימי משבר הטילים ואחריהם, בתקופת האמברגו. לא היו בקובה פסטיבלים מוזיקליים כוודסטוק או מופעי רוק, דבר שמסביר את קסמו של פאב הצוללת הצהובה.

נדירות היא הבסיס לערך, כפי שידוע ליהלומנים. מוזיקת הרוק נחשבת בקובה ליהלום בזכות עצמה. אולם הצוללת הצהובה על הגיטרות, האשנבים העגולים, עיצוב הפנים שכולו בגוני צהוב-כחול ומילות שירי הביטלס על הקירות - מהווה דרך ישירה וקצרה אל מחוץ לנורמות.

גם היום קובה היא מדינה דלת ערוצי תקשורת. הטלוויזיה משדרת בערוצים בודדים והאינטרנט פועל בחיוג טלפוני. אף שהמוזיקה עולה מכל מקום, רובה נמצאת בתחום הצר שבין בלדות הטרובה לרגאיטון.

בר "הצוללת הצהובה" בקובה. תצלום: Jesús Risquet. מתוך: "בלוג חיי הלילה של קובה"

על אף שהבר שנפתח במארס השנה שונה ממועדונים אחרים בקובה, הוא עדיין קובני, בבעלות ובמימון משרד התרבות. פירוש הדבר תשלום זול (2.50 דולר), הדמיות ביטלס נטולות רישיון ומלצרים במקטורנים שחורים שזקוקים לשלוש תזכורות לפחות לפני שיגישו ללקוח את המשקה שהזמין.

לדברי וילאר, הממשלה ניסתה לפעול נכון ולהרחיב את מגוון חיי הלילה של הוואנה. הקהל נראה מרוצה בדרך כלל, וברור לחלוטין שאינו מורכב משותי הרום האופייניים. המבוגרים בין המבלים אומרים כי הצוללת הצהובה מעניקה להם חוויות שהחמיצו לפני עשורים. "תבינו, זו מוזיקה שאסור היה להשמיע בעבר", אמרה אישה כבת 50 שרקדה עם בעלה. עבור הצעירים מהווה הצוללת מקור למשהו חדש. "אולי זה הסימן לשינוי שחל בקובה", אמר סטודנט צעיר.

האישה המבוגרת נראתה מאושרת כשזוג צעיר קם לרקוד טוויסט. הגבר, גבוה, רזה וקל רגליים, והנערה, מתולתלת ולבושה שמלה לבנה, דומה לשמלתה של המבוגרת. מבחינת המוזיקה והאופנה, הוואנה של היום ושל אז הפכו לאחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו